9,976
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביטול חמץ"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 42: | שורה 42: | ||
<BR/>וכתב הרמב"ן שכל זה ייתכן ונכון הוא לומר גם בדעת רש"י ודעימיה, שכתבו שזוהי כוונת התורה בציווי 'תשביתו', דהיינו שיהיה בעיניו כשרוף שרואה אותו כעפר ואפר ואינו רוצה בקיומו. וכמו שמצאנו שזוהי 'השבתה' האמורה בכל מקום, כגון "שביתה ממלאכה". | <BR/>וכתב הרמב"ן שכל זה ייתכן ונכון הוא לומר גם בדעת רש"י ודעימיה, שכתבו שזוהי כוונת התורה בציווי 'תשביתו', דהיינו שיהיה בעיניו כשרוף שרואה אותו כעפר ואפר ואינו רוצה בקיומו. וכמו שמצאנו שזוהי 'השבתה' האמורה בכל מקום, כגון "שביתה ממלאכה". | ||
<BR/>אמנם הוסיף הרמב"ן שמלשון ה'''ספרי''' (ראה קלא) נראה לא כך, שהרי הספרי לומד דין הביטול בלב מן הפסוק 'לא יראה לך שאר', כלומר, שאין זה ממצוות 'תשביתו', אלא שכל שביטל את החמץ אין זה בגדר 'לך', לפי שהוא כעפר ואין לו דין ממון אלא יצא הוא מרשותך. וגם הביא ראיה מן ה'''ירושלמי''' (פסחים ב א) רבי אומר 'תשביתו שאור מבתיכם' דבר שהוא בל יראה ובל ימצא, ואי זה זה שריפה. | <BR/>אמנם הוסיף הרמב"ן שמלשון ה'''ספרי''' (ראה קלא) נראה לא כך, שהרי הספרי לומד דין הביטול בלב מן הפסוק 'לא יראה לך שאר', כלומר, שאין זה ממצוות 'תשביתו', אלא שכל שביטל את החמץ אין זה בגדר 'לך', לפי שהוא כעפר ואין לו דין ממון אלא יצא הוא מרשותך. וגם הביא ראיה מן ה'''ירושלמי''' (פסחים ב א) רבי אומר 'תשביתו שאור מבתיכם' דבר שהוא בל יראה ובל ימצא, ואי זה זה שריפה. | ||
<BR/>בסוף דבריו, מסכם הרמב"ן שהביעור הטוב ביותר הוא השריפה או איבוד החמץ מן העולם, ואם ביטלו אפילו בלבד בלבד יצא, וכן אם הפקירו יצא. | |||
=== הסבר המאירי === | === הסבר המאירי === | ||
| שורה 71: | שורה 72: | ||
ראשונים רבים הסכימו לדברי התוספות שהביטול מועיל מדין הפקר. כן כתב ה'''ר"ן''' בחידושיו (ו ב ד"ה הבודק צריך) והוכיח זאת מן הסוגיה, שהביאה את הברייתא לגבי סופי תאנים, שם ודאי מדין הפקר הוא. והוסיף שאף שבעלמא לא מועיל הפקר בלב, ולא מועיל הפקר בלא יציאה מרשות בעלים לרשות זוכה, הכא שאני, לפי שחמץ אינו ברשותו של אדם ורק עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, ולכן בגילוי דעתא סגי. | ראשונים רבים הסכימו לדברי התוספות שהביטול מועיל מדין הפקר. כן כתב ה'''ר"ן''' בחידושיו (ו ב ד"ה הבודק צריך) והוכיח זאת מן הסוגיה, שהביאה את הברייתא לגבי סופי תאנים, שם ודאי מדין הפקר הוא. והוסיף שאף שבעלמא לא מועיל הפקר בלב, ולא מועיל הפקר בלא יציאה מרשות בעלים לרשות זוכה, הכא שאני, לפי שחמץ אינו ברשותו של אדם ורק עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, ולכן בגילוי דעתא סגי. | ||
== אם צריך לבטל בפה == | |||
ה'''רמב"ן''' (ד ב ד"ה ונראין הדברים) כתב שהביטול בלב הוא, ואינו צריך להוציא בשפתיו, שהרי כן שנינו במשנה 'מבטלו בלבו', שכל שנתייאש ממנו ודעתו מסכמת שאינו רוצה בו מחמת איסורו ולא יהנה בו לעולם, אינו עובר על האיסור. ואם נתן דעתו על החמץ לאחר זמן האיסור, דומיא דגלוסקא יפהפיה, אפילו רגע אחד, הרי זה עובר עליו. והוסיף שאף שהיה מקום לפרש 'מבטלו בליבו' היינו מלבד הביטול בפה, כדי שיהיו פיו ולבו שווים, אין זה מחוור, אלא העיקר שהביטול הוא בלב. | |||
== ביטול על ידי שליח == | == ביטול על ידי שליח == | ||