הבדלים בין גרסאות בדף "מפיהם ולא מפי כתבם"
| (13 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ | {{מקורות|בבא בתרא ג ב|כתובות כ;<BR/> בבא בתרא לט ב||עדות ג ד|חושן משפט כח יב}} | ||
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם. | גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם. | ||
==קבלת עדות בבית דין== | ==קבלת עדות בבית דין== | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. | ה'''טור''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8424 (חושן משפט כח יב)] הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש. | ||
ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. | ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו יא)] מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x9817 (קמו ה)] לגבי [[מחאה]] שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת. | ||
ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. | ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ג)] חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ== | ==פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ== | ||
ה'''שולחן ערוך''' (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין. | ה'''שולחן ערוך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (כח יב)] פסק כשיטת הרמב"ם, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (מג)] סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין. | ||
ה'''רמ"א''' (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור. | ה'''רמ"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (קמו ה)] כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, ה'''סמ"ע''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (יא)] מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, ה'''קצות''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x10316 (ג)] חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור. | ||
ה'''ב"ח''' (כח | ה'''ב"ח''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8425 (כח יז)] כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך ה'''ש"ך''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=cm_x8782 (יד)] הכריע כשיטת הרמב"ן. | ||
== שיעורים, מאמרים וכתבי עת == | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/video/37467/ שיעור בגדרי שטרות]- הרב אריה שטרן, אתר [https://www.yeshiva.org.il/ ישיבה]. | |||
[[קטגוריה:עדות]] | |||
[[קטגוריה:כתובות כ.]] | |||
[[קטגוריה:בבא בתרא לט:]] | |||
[[קטגוריה:עדות פרק ג]] | |||
[[קטגוריה:חושן משפט סימן כח]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:33, 14 באוגוסט 2018
| משנה: | בבא בתרא ג ב |
| בבלי: | כתובות כ; בבא בתרא לט ב |
| רמב"ם: | עדות ג ד |
| שולחן ערוך: | חושן משפט כח יב |
גדר החיוב לקבל עדות מפי העדים ולא מכתב ידם.
קבלת עדות בבית דין[עריכה | עריכת קוד מקור]
נאמר בתורה (דברים יט טו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר", למדו מכאן חז"ל בספרי (פיסקא קפד) שקבלת עדות בבית דין היא דווקא מפי העדים ולא מכתב ידם- מפיהם ולא מפי כתבם.
קושיית הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאור דברי חז"ל הקשו הראשונים- כיצד ניתן לקבל עדות באמצעות שטר בבית דין והרי העדות לא נאמרת בפני בית הדין?!
תשובות הראשונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרי"ף (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שלאחר שהעדים חותמים על השטר נחשב הדבר שעדותם נחקרה בבית דין, כדברי ריש לקיש (כתובות יח ב) שעדים החתומים על השטר נחשב הדבר שנחקרה עדותם בבית דין, ולכן השטר נחשב שנאמר בבית דין מפי העדים ולא מפי כתב ידם.
הרשב"א (שו"ת הרשב"א א א'ריא) והרמב"ן (ספר המצוות שורש שני) מיישבים שבשטר יש גזירת הכתוב מיוחדת המלמדת שאין חיסרון של מפי כתבם. המקור לכך הוא הפסוק בירמיהו (לב מד) "שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים" המלמד שיש מציאות של שטר קניין, ואם כן כל שטר שכתוב בנוסח של שטר קניין הריהו כשר.
בעל המאור (יבמות ט א בדפי הרי"ף) מיישב שכל פסול קבלת עדות מכתב העדים הוא דווקא כאשר העדים כותבים את השטר מעצמם, אבל אם השטר נכתב בציווי בעל השטר- השטר כשר. לפי בעל המאור המקור לכשרותו של השטר אינו מגזירת הכתוב אלא זוהי סברא.
רבנו תם (בבא בתרא מ א תוספות ד"ה מחאה) מיישב שהדין של מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באילם, אבל מי שאינו אילם ניתן לקבל את עדותו בבית דין באמצעות שטר.
הרמב"ם (עדות ג ד) מבאר שקבלת עדות בשטר בבית דין היא רק בדיני ממונות וחכמים הם שתיקנו זאת. סיבת התקנה- כדי שאנשים לא ימנעו מלהלוות מחשש שהעדים ייסעו לארץ רחוקה ולא יוכלו להעיד על ההלוואה, אבל מהתורה קבלת עדות היא רק מפי העדים.
קושיה על שיטת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]
מהפסוק בירמיהו (לב מד) נראה ששטר מועיל מדאורייתא, וכן מפורש בגיטין (לו א) שהצורך בקיום השטר הוא מדרבנן אבל עצם השטר תקף מהתורה, ואם כן- כיצד אמר הרמב"ם שעדות בשטר מתקבלת בבית דין מכוח תקנת חכמים ולא מהתורה?
הסבר שיטת הרמב"ם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הלחם משנה (על הרמב"ם) והתומים (חושן משפט כח טז) מתרצים שדברי הרמב"ם ששטר פסול מהתורה נאמרו רק כשהעדים מתו או שאינם זוכרים את העדות, אבל כשהעדים חיים והם זוכרים את העדות השטר מועיל גם מהתורה ואין צורך שהעדים יבואו לבית הדין כדי להעיד.
ר' חיים מבריסק (חידושים על הרמב"ם) מתרץ שדברי הרמב"ם ששטר כשר רק מדרבנן נאמרו על שטר שנעשה לראיה אבל שטר שנעשה לקניין כמו שטרי גיטין וקידושין תקף מהתורה. הדוחק בהסבר זה הוא שבאותה הלכה כתב הרמב"ם את המילים עדות שבשטר ואם לפני כן מדובר בשטר ראיה היה צריך לכתוב זאת במפורש.
פסיקת הטור[עריכה | עריכת קוד מקור]
הטור (חושן משפט כח יב) הביא את דעת הרמב"ם ולאחריה את שיטת ר"ת ולא הכריע באופן מפורש.
הסמ"ע (קמו יא) מוכיח שהטור מסכים עם ר"ת מכך שהביא אותו אחרי הרמב"ם. יש לכך ראיה מדברי הטור (קמו ה) לגבי מחאה שנעשתה בפני שניים שכותבים אותה גם אם המוחה לא אמר לעדים לכתוב, לדעת הרמב"ם צריך לכתוב את המחאה בלשון שליחות כדי שניתן יהיה לקבלה בבית דין, אבל לדעת ר"ת בכל לשון שיכתבו העדים ניתן יהיה לקבל את המחאה. מכך שהטור לא כתב באיזו לשון העדים צריכים לכתוב את המחאה נראה שהוא סובר כר"ת.
הקצות (קמו ג) חולק על הסמ"ע ולדעתו הטור פוסק כשיטת הרמב"ן ולכן לא כתב באיזה לשון צריכים העדים לכתוב את המחאה. לדעת הרמב"ן, אין זה משנה באיזה לשון כתבו העדים את המחאה שהרי עדות בשטר מתקבלת רק אם היא כתובה בנוסח של שטר מקנה אבל במחאה שהיא איננה קניין לא שייך נוסח זה. לכן גם לשון שליחות לא הייתה אמורה להועיל אבל תיקנו חכמים לקבל את שטר המחאה כיוון שהחזקה בקרקע מתבטלת בעדות כלשהיא.
על הבנת הקצות בטור יש לשאול- מדוע בסימן כח' לא הביא הטור את דעת הרמב"ן לגבי עדות בשטר אם הוא סובר כמותו?
ניתן להסביר שבסימן כח' הטור לא דיבר על עדות בשטר אלא על עדות בכתב ולכן לא הביא את דעת הרמב"ן.
פסיקת השולחן ערוך, הרמ"א ונו"כ[עריכה | עריכת קוד מקור]
השולחן ערוך (כח יב) פסק כשיטת הרמב"ם, הסמ"ע (מג) סייג את דבריו שרק בשטר גמור התירו לסמוך על הכתוב בשטר אבל אם העדים כתבו בפנקס את עדותם אין זה מתקבל בבית הדין.
הרמ"א (קמו ה) כותב לגבי מחאה שהעדים צריכים לכתוב אותה בלשון שליחות, הסמ"ע (יא) מסביר שלשון שליחות נצרכת לפי כל הראשונים מלבד ר"ת ומכך שהרמ"א לא כתב את דבריו בלשון יש אומרים יש סיוע לדבריו. לעומת זאת, הקצות (ג) חולק ואומר שרק לפי בעל המאור לשון שליחות מועילה במחאה כי היא הופכת את השטר ל'מפי כתבו', אולם לפי הרמב"ן אין עדיפות בלשון שליחות ונמצא שהרמ"א פסק כמו בעל המאור.
הב"ח (כח יז) כתב שהמנהג להורות הלכה כרמב"ם, אבל בתלמיד חכם כדי שלא יתבטל מלימודו מקילים כרבנו תם לשלוח את עדותו בכתב. מאידך הש"ך (יד) הכריע כשיטת הרמב"ן.
שיעורים, מאמרים וכתבי עת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שיעור בגדרי שטרות- הרב אריה שטרן, אתר ישיבה.