תחילת זמן קריאת שמע של ערבית

מקורות
משנה:	ברכות א א
בבלי:	ברכות ב א
ירושלמי:	ברכות א א
רמב"ם:	קריאת שמע א ט
שולחן ערוך:	אורח חיים רלד א-ג

מאיזה זמן בלילה מותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולברך לפניה ולאחריה, והדין בקרא קודם הזמן.

סוגיית הגמרא

המשנה (ברכות א א) אומרת שתחילת הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית היא בזמן שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, כלומר כהן שנטמא וטבל, עדיין אסור לאכול בתרומה עד שיעריב היום, משהעריב היום רשאי הוא לאכול בתרומה, וזהו גם הזמן שבו אפשר כבר לקרוא קריאת שמע של ערבית. ובגמרא (ברכות ב א) מבואר שזמן זה הוא צאת הכוכבים.
ושם (ברכות ב ב) מובאות שלוש ברייתות שונות ובהן דעות תנאים נוספות.

• דעת ברייתא הראשונה - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.
• דעת ר' מאיר בברייתא שניה - משעה שבני אדם נכנסים לאכול פיתן בערבי שבתות.
• דעת חכמים בברייתא שניה - משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, שהוא צאת הכוכבים.
• דעת ר' אליעזר בברייתא שלישית - משעה שקדש היום בערבי שבתות.
• דעת ר' יהושע בברייתא שלישית - משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
• דעת ר' מאיר בברייתא שלישית - משעה שהכהנים טובלים לאכול בתרומתן.
• דעת ר' חנינא בברייתא שלישית - משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח.
• דעת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא - משעה שרוב בני האדם נכנסים להסב.

דעת חכמים דברייתא ב' ודעת ר' יהושע דברייתא ג' הן דעה אחת עם סתם מתניתין שהוא צאת הכוכבים. כמו כן דעת ת"ק דברייתא א' היא אחת עם דעת ר' חנינא דברייתא ג' שהוא משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח. ועל שיטת ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא, משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב, כתב רש"י (ד"ה נכנסין להסב) בשם י"א שהוא בערבי שבתות, וא"כ היא שיטה אחת עם ר' מאיר דברייתא ב'.

עוד מבואר בגמרא שהשעה שעני נכנס לאכול פתו, הוא מאוחר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, ודעת ר' אליעזר שקדש היום בערבי שבתות הוא מוקדם משניהם, ועל פי רש"י (ד"ה משעה שקדש) הוא בין השמשות.
עוד מבואר ברש"י (ד"ה ד"ה משעה שהכהנים טובלים) ששיטת ר"מ דברייתא ג', היינו שעה שהכהנים טובלים הוא המוקדם מכולם, והוא קודם בין השמשות מעט,
וברש"י (ד"ה נכנסין להסב) שהזמן שבני אדם נכנסים להסב, הוא המאוחר מכולם. וכן מבואר בירושלמי (ברכות א א) שזמן זה הוא המאוחר מכולם. אבל בדברי ר"י בתוס' (סוד"ה מאימתי) מבואר שהוא מוקדם יותר מן השקיעה.

נמצא על פי רש"י שארבע שיטות יש ואלו סדרן:

• קודם בין השמשות מעט [כהנים טובלים לתרומתן].
• בין השמשות [קדש היום בערבי שבתות]
• צאת הכוכבים [כהנים נכנסים לאכול בתרומתן].
• אחר צאת הכוכבים [עני/בני אדם נכנסים לאכול].

ולתוס' זמן שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות הוא מוקדם מכולם והוא מבעוד יום.

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (א ב) והרמב"ם (קריאת שמע א ט) פסקו הלכה כסתם מתני', דקיי"ל סתם במתני' ומח' בברייתא הלכה כסתם, ועוד שגם בברייתא דעת חכמים כסתם מתני', וגם בברייתא ג' קיי"ל כר' יהושע לעומת ר' אליעזר, ולכן הלכה פשוטה היא שזמן קריאת שמע מצאה"כ ולא קודם.

וכדבריהם הביא הטור (אורח חיים רלה) גם בשם רב פלטוי ורב עמרם שאין לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, ואפילו קרא בבין השמשות יש לחזור ולקרוא. ועיין שם בבית יוסף (ד"ה ומ"ש רבנו בשם רב פלטוי), שכתב בדעתו רב פלטוי שאם קרא בטעות קריאת שמע קודם הזמן, אין צריך לחזור, וכדין הטועה בתפילתו. וכן הסכים הבית חדש (ב ד"ה וכן).

שיטות הראשונים ביישוב המנהג לקרוא קריאת שמע קודם צאת הכוכבים

מנהג קדום היה בחלק מקהילות ישראל לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ודלא כסתם מתני'.

שיטת רש"י

כבר בירושלמי (ברכות א א) מובאת ברייתא שהקורא קודם צאה"כ לא יצא ידי חובתו, וא"כ, היאך אנו קוראים בבית הכנסת, והרי הוא קודם צאת הכוכבים, ומשיב הירושלמי שזו קריאה רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומביאו רש"י על המשנה (ד"ה עד סוף). וכתב שם רש"י שלכן חובה לקוראה שוב משתחשך, אך בפרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא.
וכדברי רש"י משמע בסדר רב עמרם גאון שכתבו הראשונים בשמו שיש לברך על קריאת שמע שעל מטתו ברכה שלפניה, ומשמע שיוצא בזה ידי חובה, ולא בקריאת שמע שבית הכנסת. וכן הביאו הראשונים בשם הריב"א ורי"צ גיאת והראב"ד והגאונים.
גם הרשב"א בחידושים כתב כהרי"ף והרמב"ם דהלכה כסתם מתני', וכרש"י והגאונים שצריך לחזור ולקרותה בשעת שכיבה, והביא ראיה שהרי הברייתא בירושלמי שם אומרת שאם קרא קודם צאת הכוכבים צריך לחזור ולקרוא, ולומד מזה הירושלמי למסופק אם קרא או לא שצריך לחזור ולקרוא, כדין הקורא בבין השמשות.

ובתוס' (ד"ה מאימתי) הקשו על דברי רש"י ד' קושיות: א. הרי צריך לקרוא א"כ ג' פרשיות על המטה, והעולם אינם רגילים לקרוא אלא פרשה אחת. ב. שא"כ צריך לברך ברכות ק"ש על מטתו, שהרי בה יוצא ידי חובה [וכדעת רב עמרם גאון]. ג. שהרי ק"ש על המטה אינה חובה, אלא רק בשביל המזיקין, ותלמיד חכם פטור מקריאתה [והרא"ש דחה קושיה זו דמיירי בקראה בזמנה בביה"כ]. ד. שלדברי רש"י יוצא שתפילת ערבית מתפללים לפני קריאת שמע וכריב"ל שאמר תפילות באמצע תיקנום, ואנן קיי"ל כר' יוחנן שיש לקרוא ק"ש קודם ערבית, משום סמיכות גאולה לתפילה.

והרשב"א שם יישב כל קושיות התוס' על רש"י. שמה שקוראים רק פרשה ראשונה הוא משום דהיא מהתורה, אבל שאר פרשיות שהן של דבריהם, לא חייבוהו לחזור ולקרות. ומש"כ צריך לברך על קריאתה בלילה, אין הברכות מעכבות. ומש"כ שיש לסמוך גאולה לתפילה, כך הוא עיקר הדין כשמתפלל שלא בבית הכנסת או כשמתפלל כשהגיע זמן קריאת שמע, אך אם לא הגיע הזמן, תפילה בציבור עדיפא ממסמך גאולה לתפילה.

שיטת רבנו תם

לכן פירש ר"ת שם שבאמת קריאת שמע שבבית הכנסת היא עיקר, ואף שבמשנה אמרינן שזמנה מצאת הכוכבים, אנן קיי"ל כר' יהודה דמפלג המנחה מתחיל זמן תפילת ערבית. ואף שהמנהג להתפלל מנחה אחר פלג המנחה, בזה קיי"ל כרבנן שזמן תפילת מנחה עד הערב. אבל ר"ת עצמו התקשה בדבריו, דהוי כתרי קולי דסתרי אהדדי. וברא"ש (א א) כתב ליישב לדעת ר"ת דבתפילה הקלו, וכן הוא גם ברשב"א בחידושים (ד"ה כתבו בתוס').

וכדעת ר"ת כתב גם ראבי"ה (א א) שכן נהגו מימות רבותינו הראשונים, שסמכינן על דעת ר' יהודה דזמן ערבית מפלג המנחה, וכיון דקיי"ל כר' יוחנן דיש לסמוך גאולה לתפילה, א"כ גם זמן ק"ש הוא מאז. ואף כתב שהמאחרים לקרוא ק"ש ולהתפלל בלילה, מיחזי כיוהרא. ואת הירושלמי מיישב שס"ל שהמשנה איירי בקריאת שמע על מיטתו, והיא רק מצאת הכוכבים, אבל ק"ש של בית הכנסת זמנה מבעוד יום.

והרא"ש (א א) הקשה על דברי ר"ת דאינו ענין תפילה לקריאת שמע, דתפילות הן כנגד תמידין ותמיד של בין הערביים קרב והולך עד פלג המנחה, ומשם ואילך מתחיל זמן ערבית לר' יהודה. אבל זמן קריאת שמע הוא בזמן שכיבה, ופלג המנחה לאו זמן שכיבה הוא. ורב שהתפלל בערב שבת מבעוד יום, י"ל דס"ל כריב"ל דתפילות באמצע תקנום, וקרא ק"ש אחר שהתפלל.

שיטת בעל המאור, ר"י ורא"ש

ור"י בתוס' שם פירש דקיי"ל כהני תנאי בברייתא דאמרי משעה שקדש היום [ר' אליעזר] ומשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות שהיא מבעוד יום [ר' מאיר בברייתא ב' ור' אחא בברייתא ג']. וראיה לזה מדברי רב (ברכות כז ב) שהיה מתפלל של ערב שבת מבעוד יום. ואת דברי הירושלמי מיישב ר"ת שמה שהיו קוראים ק"ש לפני התפילה כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, היא קריאה נוספת שהיו קוראים כעין 'אשרי' שקורין לפני תפילת מנחה. וכעין זה כתב גם בבעל המאור (א א), והביא ראיה לפירוש זה מהירושלמי (ברכות א ה).
גם הרא"ש קיים המנהג ע"פ דרך זו, והוסיף שאף שקיי"ל כר' יהושע לגבי ר' אליעזר וכר' יהודה לגבי ר' מאיר, מ"מ בתפילה הקלו, וגם נהגו כך מתוך הדחק, שהצבור היו מתקבצין לתפילת מנחה, ואם היו ממתינים עד צאת הכוכבים לקרוא ק"ש ולהתפלל היו מתפזרים כל אחד לביתו ונמנעים מתפילה בציבור, וסיים הרא"ש דמ"מ לכתחילה אין לקרוא קריאת שמע עד צאת הכוכבים.
גם בעל המאור שם הליץ על המנהג באופן זה, שהעושה כן וסומך על אחד התנאים הנזכרים בברייתא, מה שעשה עשוי, דמצאנו שחשו חכמים לטורח ציבור, אבל יחיד הקורא בביתו, יש לקוראה בזמנה בצאה"כ כדברי הרי"ף.
ובטור (אורח חיים רלה) נראה שהסכים לשיטה זו, אבל סיים שם שאין למהר ולקרותה כל כך מבעוד יום, כי רק זמן מועט יש בין תנא דמתניתין לתנא דברייתא.

נמצא שבין לשיטת ר"ת ובין לשיטת ר"י והרא"ש, יוצא שאין צורך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, וגם אין צורך בקריאת שמע שעל המטה לכוון לצאת ידי חובה.

שיטת רבנו יונה

אבל ר' יונה (א א ד"ה אלא) כתב על פי הירושלמי הנ"ל, שאין יוצאים בקריאה בבית הכנסת, ולכן יש לחזור ולקרותה בבית אחר צאת הכוכבים, ואין לסמוך על ק"ש שעל המטה, חדא שאסור לקרוא ק"ש של חיוב קודם אכילה ושתיה, ועוד שפעמים אין אדם חושש לקרותה מפני שאינה אלא מפני המזיקין, ועוד שאינו מכוון בה לצאת ידי חובה ולקבל עול מלכות שמים,ועוד שאומרה בלא ברכות לפניה ולאחריה ופרשה ראשונה בלבד. לכן צריך בביתו קודם אכילה ושתיה, לקרוא ק"ש ב' פרשיות במורא ובכוונת הלב,

תשובת רב האי גאון

מובא בתשובות הגאונים (אופק צג/שערי תשובה עו/ליק עח) שנשאל רב האי גאון לגבי צבור שמתפללים ערבית וקוראים קריאת שמע שלא כדין קודם צאת הכוכבים, האם עדיף להתפלל איתם תפילת עמידה, ולקרוא קריאת שמע לאחר מכן ולוותר על סמיכות גאולה לתפילה, או לחכות לצאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כסדר, ולסמוך גאולה לתפילה.
והשיב להם רב האי גאון שבארץ ישראל כך היו עושים, מתפללים קודם צאת הכוכבים, ולאחר מכן קוראים את שמע בזמנה, ולא חוששים למסמך גאולה לתפילה. ולמד מזה שקריאת שמע בזמנה חשובה היא יותר מסמיכות גאולה לתפילה, ולכן יש להתפלל עם הציבור, ולאחר צאת הכוכבים לקרוא קריאת שמע בברכותיה (ראה עוד).
וסיים שם רב האי גאון שאם יכול הוא להתפלל עם הציבור בתורת נדבה, ולאחר מכן יחזור ויתפלל תפילת חובה לאחר קריאת שמע בברכותיה, שפיר דמי. והביאו כל זה רבנו יונה (א ב ד"ה ורבינו האי וד"ה ומי שירצה) והרא"ש (א א).

הכרעת השלחן ערוך

מרן השלחן ערוך (אורח חיים רלה א) פסק כרי"ף ורמב"ם דאין לקרוא קריאת שמע של ערבית קודם צאת הכוכבים. וכתב שם שאם קרא אותה קודם לכן חוזר וקורא אותה בזמנה בלא ברכות. וסיים שאם מתפלל עם ציבור שקורא ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע בלא ברכות.

מבואר מדברי מרן שפסק דלא כר"ת וסיי' ששרי לקרוא קודם צאת הכוכבים, אך מאידך גם לא הכריע כרש"י שיכול לסמוך על קריאת שמע שעל מיטתו.
וראה בט"ז (ב) שבאמת תמה על דברי השלחן ערוך, שהוא לכאורה דלא כמאן, שאם רצה לפסוק כר' יונה, היה לו לכתוב שבקריאה הראשונה צריך להתכוון שלא לצאת ידי חובה. וכתב שנראה שהשו"ע בחר לו דרך לעצמו, שבביה"כ יקרא ויתפלל וכיוון לצאת ידי חובה, ואח"כ יקרא שוב קריאת שמע בלא ברכות לרווחא דמילתא. ומסיק הט"ז שם שהנכון הוא שיקרא על מיטתו וכיוון בזה לצאת ידי חובה, ושהוא נכון יותר כי בזה אין אדם עשוי לשכוח.
והמגן אברהם (ב) כתב דהכרעת מרן היא כשיטת ר' יונה, אבל הוא עצמו הכריע דסגי בקריאת שמע שעל המטה, והיינו כט"ז. וסיים דהותיקין נוהגים לקרותה מיד בצאת הכוכבים.

דין הברכות

ברכה שלפניה על הקריאה בזמנה

הביאו הראשונים (מובא בר' יונה וברא"ש ועוד) בשם רב עמרם גאון שבשעה שקורא ק"ש בביתו על מטתו כדי לצאת בה ידי חובתו, יש לברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא קריאת שמע' (כן הוא בר' יונה, וברא"ש הנוסח הוא 'על קריאת שמע').
ורבנו יונה (א א ד"ה אלא) חלק על דבריו, וכתב שאין זה נכון שלא מצינו ברכה זו בשום מקום, אלא יש לברך ברכת 'אהבת עולם' על הקריאה שקורא בזמנה לצאת בה ידי חובה, ולא חיישינן אם אומרים אותה ב' פעמים, שהרי מצינו שגם שאפילו על אמירת פסוקים יכול לאמרה, שהרי היא פוטרת מברכות התורה. ואף שאינו אומר כל הברכות, לא חיישינן לזה, לפי שאין הברכות מעכבות.
והרא"ש (א א) אחר שהביא דברי רב עמרם לא העיר על דבריו, מפני שהוא סובר שאין צורך כלל לחזור ולקרוא אחר צאת הכוכבים, כנ"ל.

ברכות קריאת שמע קודם צאת הכוכבים

הקשה ר' יונה (א א ד"ה אלא) דבשלמא על הקריאה אפשר לחזור אחר צאת הכוכבים, אבל ידי חובת הברכות היאך יוצאים, והרי עדיין אינו לילה לענין קריאת שמע. ותירץ שם דאף שאינו לילה ממש, מ"מ כיון ששקעה החמה והוי לילה לענין תפילת ערבית, ואינו יכול להתפלל מנחה משם ואילך, דיינינן ליה ללילה גם לענין הברכות ויכול לומר 'גולל אור מפני חושך', וכן ברכת אהבת עולם ניתן לאומרה אף ביום ממש, שהרי היא פוטרת מידי ברכת התורה. וברכת גאל ישראל, גם כן די שהוא לילה לענין תפילת ערבית, דלא מצאנו שם מפורש דבעינן לילה ממש.

והרשב"א בתשובה (א מז, מיוחסות קצב) גם כן נשאל על זה, איך אנו אומרים את ברכות קריאת שמע קודם הלילה, וענה שם לשואל דברכות קריאת שמע אינן ברכות המצוות, אלא ברכות לעצמן שתיקנום לומר סמוך לקריאת שמע, לפניה ולאחריה. שכן הדין הוא שאדם ששכח וקרא קריאת שמע בלא ברכות, שחוזר על הברכות בלבד. ולכן מותר גם לברכן קודם זמן קריאת שמע.

ועיין במשנה ברורה (ז) שהביא דברי ר' יונה אלו, ובשער הציון (ו) נסתפק בדבריו באם אמר את הברכות קודם השקיעה אם צריך לחזור ולברך, ומסיק שם דמ"מ בדיעבד יוצא י"ח בברכות, דומיא דתפילה. אבל בביאור הגר"א (ד"ה ואם) משמע שלמד בדעת רבנו יונה דרק מהשקיעה ומעלה יוצא ידי חובת ברכות. וללפי"ז אין לקרוא ק"ש בברכותיה קודם הפלג, אם לא שיחזור ויברך. אכן מתשובת הרשב"א הנ"ל, שעליה כנראה סמך מרן, שהרי העתיקה בב"י, אין הכרע לומר שדווקא אחר שקיעה יוצא ידי חובת הברכות, אלא ה"ה אפילו קודם שקיעה.

אם צריך לחזור על פרשת ציצית

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כתב ר' יונה (א א ד"ה אלא) שפרשת ציצית אינו חייב לחזור ולקרותה כיון שיצא ידי חובתה בקריאה בבית הכנסת, וקיים בזה מצות הזכרת יציאת מצרים אע"פ שהיה זה מבעוד יום. וכך פסק המגן אברהם (רלה ב). אך בשו"ת שאגת אריה (ח - י) האריך להוכיח ^{[יש לפרט יותר טעמיו ונימוקיו]} שאינו יוצא ידי חובת הזכרת יציאת מצרים מבעוד יום, וחייב לקרותה שוב בלילה.
במשנה ברורה (רלה יא) הביא דברי תלמידי רבנו יונה והמג"א, שדי לקרוא שתי פרשיות ראשונות, שלענין זכירת יציאת מצרים יצא ידי חובה. אך הזכיר בסוף דבריו הזכיר גם מסקנת השאגת אריה שירא שמים יש לו לקרוא כל שלוש הפרשיות אחר צאת הכוכבים. וכן סתם להלן (רלט א) לענין קריאת שמע שעל המיטה, שאם התפלל ערבית מבעוד יום, צריך לקרוא כל שלוש הפרשיות ולכוון גם לצאת ידי חובת זכירת יציאת מצרים.

מאמרים, שיעורים וכתבי עת

• זמן קריאת שמע של ערבית - הראל דהן, 'מאורנו' ח, תשס"ט.
• בשכבך ובקומך - לבירור שאלת זמן קריאת שמע - הרב יצחק ספיר, 'מעליות' י, תשמ"ח.