הבדלים בין גרסאות בדף "איסור חמץ בערב פסח"
| שורה 13: | שורה 13: | ||
=== איסור הנאה מחמץ בערב פסח === | === איסור הנאה מחמץ בערב פסח === | ||
ב'''משנה''' (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה. ה'''גמרא''' (כא ב) מבארת שכל החידוש בזה אינו אלא לשעות דרבנן<ref>רש"י לא גורס בגמרא 'פשיטא' כיון שודאי חידוש יש בדבר לדעת ר' יוסי הגלילי, הסובר שגם בפסח עצמו החמץ מותר בהנאה. אך תוס' יישבו את גירסת הגמרא וביארו שלאור חובת ההשבתה שיש בערב פסח קודם שעה שישית דווקא בשריפה, פשיטא שאסור בהנאה שהרי צריך לשורפו.</ref>, כלומר שלא רק בפסח עצמו אסור הוא בהנאה, אלא גם בערב פסח משעה שישית ולמעלה, למרות שאין איסור אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור בהנאה. וכפי שאמר רב גידל בשם רב, שהמקדש אשה בערב פסח משש שעות ומעלה בחיטים שיש בהם חשש חמץ, אין חוששין לקידושין כלל, כי החמץ כבר אינו ברשותו לקדש בו. | ב'''משנה''' (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה. ה'''גמרא''' (כא ב) מבארת שכל החידוש בזה אינו אלא לשעות דרבנן<ref>רש"י לא גורס בגמרא 'פשיטא' כיון שודאי חידוש יש בדבר לדעת ר' יוסי הגלילי, הסובר שגם בפסח עצמו החמץ מותר בהנאה. אך תוס' יישבו את גירסת הגמרא וביארו שלאור חובת ההשבתה שיש בערב פסח קודם שעה שישית דווקא בשריפה, פשיטא שאסור בהנאה שהרי צריך לשורפו.</ref>, כלומר שלא רק בפסח עצמו אסור הוא בהנאה, אלא גם בערב פסח משעה שישית ולמעלה, למרות שאין איסור אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור בהנאה. וכפי שאמר רב גידל בשם רב, שהמקדש אשה בערב פסח משש שעות ומעלה בחיטים שיש בהם חשש חמץ, אין חוששין לקידושין כלל, כי החמץ כבר אינו ברשותו לקדש בו. | ||
<BR/>הראשונים נחלקו במשמעות כוונתו של רב באומרו 'משש שעות ולמעלה' וכן מהו גדר האיסור בזמן זה ומנין שאסור אף בהנאה, ובשאלת היחס בין דבריו לבין מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בענין איסור חמץ קודם זמנו. | |||
== מחלוקת הראשונים == | == מחלוקת הראשונים == | ||
'''רש"י''' (כא ב ד"ה משש) מפרש שרב באומרו 'שש שעות' כוונתו היא לתחילת שעה שישית, | === שיטת רש"י === | ||
'''רש"י''' (כא ב ד"ה משש) מפרש שרב באומרו 'שש שעות' כוונתו היא לתחילת שעה שישית, כלומר בין שעה חמישית לשעה שישית שאז האיסור הוא רק מדרבנן, שכן מסוף שעה שישית והלאה החמץ אסור כבר מהתורה, ופשיטא שאין חוששין לקידושיו, שהרי אין מקדשין באיסורי הנאה. | |||
<BR/>לעיל (ז א ד"ה אפילו) פירש רש"י באותו אופן, והרחיב להסביר שאף שהאיסור הוא רק מדרבנן וקידושין הם מדאורייתא, יש לנו כלל ש[[כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש]], ולכן יש כח לחכמים להפקיע את קידושיו. מבואר על כל פנים מדברי רש"י שמחצות והלאה ישנו איסור תורה של הנאה מחמץ, ומשעה חמישית יש איסור מדרבנן. רש"י לא פירש מה המקור לאיסור זה והיכן הוא מוזכר, האם זוהי מצות ההשבתה או שזהו איסור בפני עצמו. ראשונים אחרים התייחסו לכך יותר כדלהלן. | |||
=== שיטת הרמב"ם === | |||
כדברי רש"י אפשר ללמוד גם מלשון ה'''רמב"ם''' (חמץ ומצה א ח) שאומר במפורש שישנו איסור לאו ומלקות לאוכל חמץ מחצות היום והלאה, שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ". דברי הרמב"ם ברורים שפוסק הוא כר' יהודה במחלוקתו עם ר' שמעון, שיש איסור חמץ גם קודם זמנו, מלבד מצות עשה דהשבתה, ישנו גם לאו ולוקה עליו מהתורה. וכן פירש הוא את דבריו ב'''ספר המצוות''' (לא תעשה קצט). | |||
=== שיטת התוספות === | |||
<BR/>מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'. | <BR/>מדברי '''רבנו תם''' בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'. | ||
<BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור''' הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | <BR/>ה'''רא"ש''' (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת '''בעל העיטור''' הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא. | ||
גרסה מ־17:08, 15 במרץ 2020
| משנה: | פסחים א ד |
| בבלי: | פסחים ד ב, כח ב |
| רמב"ם: | חמץ ומצה א ח |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תמג א |
גדר איסור אכילה והנאה מחמץ בערב פסח, וזמן התחלתו.
המקורות בגמרא
מחלוקת התנאים
בברייתא בגמרא (פסחים כח א) מובאות שתי דעות תנאים לענין איסור אכילת חמץ בערב פסח. דעת ר' יהודה שלפני זמנו, כלומר ביום י"ד משש שעות ולמעלה ועד הערב עובר עליו בלאו, אך אין בו כרת באכילתו. דעת ר' שמעון לעומת זאת, שלפני זמנו אינו עובר עליו בלא כלום, כלומר אין בו לא כרת ולא לאו.
ומבאר ר' יהודה את טעמו, שישנם שלושה פסוקים שונים האוסרים אכילת חמץ, שנים בפרשת בא: "לא יאכל חמץ", "וכל מחמצת לא תאכלו". ואחד בפרשת ראה: "לא תאכל עליו חמץ". ובאה התורה ללמד בזה שלושה איסורים שונים - איסור אחד לפני זמנו, כלומר בערב פסח משעה שישית והלאה, איסור אחד לשבעת ימי הפסח עצמו, ואיסור אחד לאחרי פסח בחמץ שעבר עליו הפסח.
ר' שמעון חולק וסובר שמבחינת זמן יש כאן רק איסור אחד שהוא תוך זמנו, כלומר בימי הפסח עצמו. ואילו הפסוק "כל מחמצת לא תאכלו" בא לרבות שנתחמץ מחמת דבר אחר. והפסוק: "לא יאכל חמץ" בא ללמד שפסח מצרים לא נהג בו איסור חמץ אלא יום אחד בלבד.
נמצא על כל פנים שישנה מחלוקת תנאים האם יש איסור לאו של אכילת חמץ בערב פסח.
מצות עשה של השבתת חמץ
כל המחלוקת לעיל היא לענין איסור לאו, אבל מצות השבתה לכולי עלמא יש כבר בשעה שישית של ערב פסח, שכן משנה מפורשת היא (פסחים א ד) שצריך לשרוף את החמץ בתחילת שעה שישית.
ובגמרא (ד ב) מבארים האמוראים שחובה זו נלמדת מן הפסוק "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", כלומר יש מצות עשה להשבית את החמץ בערב פסח מבעוד יום.
איסור הנאה מחמץ בערב פסח
במשנה (פסחים ב א) כתוב שחמץ משעה שאסור לאוכלו אסור הוא גם בהנאה. הגמרא (כא ב) מבארת שכל החידוש בזה אינו אלא לשעות דרבנן[1], כלומר שלא רק בפסח עצמו אסור הוא בהנאה, אלא גם בערב פסח משעה שישית ולמעלה, למרות שאין איסור אלא מדרבנן, אפילו הכי אסור בהנאה. וכפי שאמר רב גידל בשם רב, שהמקדש אשה בערב פסח משש שעות ומעלה בחיטים שיש בהם חשש חמץ, אין חוששין לקידושין כלל, כי החמץ כבר אינו ברשותו לקדש בו.
הראשונים נחלקו במשמעות כוונתו של רב באומרו 'משש שעות ולמעלה' וכן מהו גדר האיסור בזמן זה ומנין שאסור אף בהנאה, ובשאלת היחס בין דבריו לבין מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון בענין איסור חמץ קודם זמנו.
מחלוקת הראשונים
שיטת רש"י
רש"י (כא ב ד"ה משש) מפרש שרב באומרו 'שש שעות' כוונתו היא לתחילת שעה שישית, כלומר בין שעה חמישית לשעה שישית שאז האיסור הוא רק מדרבנן, שכן מסוף שעה שישית והלאה החמץ אסור כבר מהתורה, ופשיטא שאין חוששין לקידושיו, שהרי אין מקדשין באיסורי הנאה.
לעיל (ז א ד"ה אפילו) פירש רש"י באותו אופן, והרחיב להסביר שאף שהאיסור הוא רק מדרבנן וקידושין הם מדאורייתא, יש לנו כלל שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ולכן יש כח לחכמים להפקיע את קידושיו. מבואר על כל פנים מדברי רש"י שמחצות והלאה ישנו איסור תורה של הנאה מחמץ, ומשעה חמישית יש איסור מדרבנן. רש"י לא פירש מה המקור לאיסור זה והיכן הוא מוזכר, האם זוהי מצות ההשבתה או שזהו איסור בפני עצמו. ראשונים אחרים התייחסו לכך יותר כדלהלן.
שיטת הרמב"ם
כדברי רש"י אפשר ללמוד גם מלשון הרמב"ם (חמץ ומצה א ח) שאומר במפורש שישנו איסור לאו ומלקות לאוכל חמץ מחצות היום והלאה, שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ". דברי הרמב"ם ברורים שפוסק הוא כר' יהודה במחלוקתו עם ר' שמעון, שיש איסור חמץ גם קודם זמנו, מלבד מצות עשה דהשבתה, ישנו גם לאו ולוקה עליו מהתורה. וכן פירש הוא את דבריו בספר המצוות (לא תעשה קצט).
שיטת התוספות
מדברי רבנו תם בתוספות (ו ב ד"ה משש) עולה שמסכים עקרונית לדברי רש"י שמסוף שעה שישית והלאה ישנו איסור תורה, אלא שחולק עליו בהסבר פשט דברי רב מה כוונתו 'משש שעות'.
הרא"ש (ב ב) הביא דבריהם, והביא גם דעת בעל העיטור הסובר שדברי רב הם אליבא דר' שמעון שאמנם סובר שאין איסור מהתורה, אך יש איסור מדרבנן משעה שישית ומעלה. וכיון שאסרוהו חכמים בהנאה, אין חוששין לקידושין. הרא"ש עצמו תמה על דעה זו מנא ליה לבעל העיטור שלר' שמעון אסור מדרבנן, שדבר זה לא נזכר בגמרא.
לבעל המאור (ג א בדפי הרי"ף) שיטה מיוחדת בזה, שסובר הוא שדברי רב הללו אינם להלכה כלל, מכיוון שהם בשיטת ר' יהודה, ואנן קיימא לן כר' שמעון שחמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אין בו איסור מהתורה[2]. לכן המקדש בחמץ משעה שישית והלאה חוששין לקידושיו, כיון שאין בהם איסור הנאה. אמנם הוסיף בעל המאור וכתב, שגם ר' שמעון מודה שיש מצות עשה דהשבתה, אבל אפשר להשבית את החמץ על ידי אכילתו, שאין לך השבתה גדולה מזו, אבל לכתחילה אין לשהותו משנכנסה שעה שישית, ולכן לכתחילה לא מתירים לאכול ולהנות ממנו.
הרמב"ן במלחמות ה' משיג על דברי המאור, שלא מצאנו לעולם דבר הצריך השבתה ומותר באכילה. אלא דברי רב מתייחסין לסוף שעה שישית, ואליבא דר' שמעון הם הסובר שאמנם אין איסור אכילה מהתורה, אך יש מצוות השבתה מהתורה, ולכן מדרבנן אסור באכילה והנאה, שמא ישהה ולא יבער ויאכל.
הערות שוליים
- ^ רש"י לא גורס בגמרא 'פשיטא' כיון שודאי חידוש יש בדבר לדעת ר' יוסי הגלילי, הסובר שגם בפסח עצמו החמץ מותר בהנאה. אך תוס' יישבו את גירסת הגמרא וביארו שלאור חובת ההשבתה שיש בערב פסח קודם שעה שישית דווקא בשריפה, פשיטא שאסור בהנאה שהרי צריך לשורפו.
- ^ וממילא גם המשנה בתחילת פרק ב' שעליה עומדת גמרא זו אינה להלכה, דאליבא דר' יהודה היא.