הבדלים בין גרסאות בדף "שוק באישה ערווה"
בוחן ובודק (שיחה | תרומות) |
בוחן ובודק (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
ונחלקו הראשונים והאחרונים בגדרי הדין. | ונחלקו הראשונים והאחרונים בגדרי הדין. | ||
==לקריאת שמע או לאיסור הסתכלות== | ==למה הדין שייך: לקריאת שמע או לאיסור הסתכלות== | ||
בגמרא הנ"ל מופיעות ארבע מימרות מאמוראים שונים, זו לצד זו: "טפח באשה ערוה... שוק באשה ערוה... קול באישה ערוה... שער באשה ערווה".{{הערה|שני הדינים האחרונים נלמדים מפסוקים בשיר השירים.}} | בגמרא הנ"ל מופיעות ארבע מימרות מאמוראים שונים, זו לצד זו: "טפח באשה ערוה... שוק באשה ערוה... קול באישה ערוה... שער באשה ערווה".{{הערה|שני הדינים האחרונים נלמדים מפסוקים בשיר השירים.}} | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
{{ציטוט|אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת... כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע.}} | {{ציטוט|אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת... כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע.}} | ||
*דעת '''רב האי גאון''' והרבה מהראשונים, שאכן כל ארבע המימרות נאמרו לעניין אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|המרדכי (ברכות רמז פ) בשם רב האי גאון, יראים (סימן שצב) בשם רב יהודאי גאון, ראבי"ה (חלק א סימן עו), וכתב שכן פירש רבנו חננאל}} | *דעת '''רב האי גאון''' והרבה מהראשונים, שאכן כל ארבע המימרות נאמרו לעניין אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|המרדכי (ברכות רמז פ) בשם רב האי גאון, יראים (סימן שצב) בשם רב יהודאי גאון, ראבי"ה (חלק א סימן עו), וכתב שכן פירש רבנו חננאל.}} | ||
*לדעת '''הרא"ש''' וחלק מהראשונים, המימרא 'קול באשה ערוה' נאמר רק לעניין צניעות: שלא ישמע קול זמר הנשים | *לדעת '''הרא"ש''' וחלק מהראשונים, המימרא 'קול באשה ערוה' נאמר רק לעניין צניעות: שלא ישמע קול זמר הנשים. אבל מותר לקרוא קריאת שמע אם שומע.{{הערה|רא"ש ברכות סימן לז ועוד.}} | ||
*ולדעת '''הרי"ד''' ועוד מהראשונים הוא הדין לשיער.{{הערה|פסקי | *ולדעת '''הרי"ד''' ועוד מהראשונים הוא הדין לשיער.{{הערה|פסקי הרי"ד (ברכות כד.) ועוד}} | ||
ומכל מקום, שוק נאמר לעניין איסור אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|שם}} | ומכל מקום, שוק נאמר לעניין איסור אמירת דברים שבקדושה.{{הערה|שם.}} | ||
*ואילו '''רש"י''' פירש: "שוק - באשת איש. ערוה - ''להסתכל'', וכן ''באשתו לקריאת שמע''". | *ואילו '''רש"י''' פירש: "שוק - באשת איש. ערוה - ''להסתכל'', וכן ''באשתו לקריאת שמע''". | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
לכן מותר לאישה לגלות את ידיה, אף שאסור לאיש להסתכל (על מנת ליהנות) אף באצבע קטנה.{{הערה|כן מוכח מהגמרא כאן, שקראה לטבעות 'תכשיטין שבחוץ'. וכן מוכח מהגמרא בברכות סא. 'המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה...' וכן כתבו הראשונים, ראה להלן בפרק מנהג המקום.}} | לכן מותר לאישה לגלות את ידיה, אף שאסור לאיש להסתכל (על מנת ליהנות) אף באצבע קטנה.{{הערה|כן מוכח מהגמרא כאן, שקראה לטבעות 'תכשיטין שבחוץ'. וכן מוכח מהגמרא בברכות סא. 'המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה...' וכן כתבו הראשונים, ראה להלן בפרק מנהג המקום.}} | ||
וכן לדעת '''תוספות ר"י החסיד''', שיער באשה ערוה לא נאמר לעניין קריאת שמע, אלא לעניין צניעות - שאין להסתכל בשיער אשה כדי ליהנות. ומדבריו עולה שלדעתו אף שיער הבתולות בכלל זה, למרות שמותר להן לגלותן.{{הערה| | וכן לדעת '''תוספות ר"י החסיד''', הדין שיער באשה ערוה לא נאמר לעניין קריאת שמע, אלא לעניין צניעות - שאין להסתכל בשיער אשה כדי ליהנות. ומדבריו עולה שלדעתו אף שיער הבתולות בכלל זה, למרות שמותר להן לגלותן.{{הערה|ברכות כד. ד"ה קול. הובא גם באור זרוע חלק א סימן קלג.}}{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בספר היראה: "אל תשמיע לאזנך במתכוון קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים - ערוה: קול, שער, שינים, צוואר האמור בפרשה לשבח". ופירשו רבים שאין כוונתו שהאישה צריכה ללבוש רעלה, אלא מדובר באיסור הסתכלות המוטל על האיש. וראה עוד בשו"ת בני בנים חלק ג סימן כו ד"ה "ובהרבה עניינים".}}{{הערה|אמנם נמצא באחד הראשונים, '''הריא"ז''', שכתב: "וכן שוק באשה ערוה, שאין גילוי השוק כגילוי הפנים. ''וצריכה האשה להזהר בגילוי שוקה'', וגם האיש יש לו להעצים עיניו שלא יראה גילוי השוק". (פסקי ריא"ז על ברכות פרק ג, הלכה ג אות ו). וראה להלן לעניין מנהג המקום ולעניין חיוב הכיסוי.}} | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
'''הרי"ף''' השמיט את כל הסוגיה. | '''הרי"ף''' השמיט את כל הסוגיה. | ||
הסביר '''הראב"ד''': "אפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול".{{הערה|הובא בחידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד | הסביר '''הראב"ד''': "אפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול".{{הערה|הובא בחידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד.}} | ||
הראב"ד עצמו נחלק על הרי"ף, והסביר שכאן מדובר בראיה ומשום טירדה. וכן דעת שאר הראשונים. | הראב"ד עצמו נחלק על הרי"ף, והסביר שכאן מדובר בראיה ומשום טירדה. וכן דעת שאר הראשונים. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
נאמר בתורה "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר"{{הערה|דברים כג טו}}, ולמדו מכאן חכמים שיש איסור אמירת דברים שבקדושה בפני ערוה.{{הערה|שבת כג. וקנ.}} | נאמר בתורה "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר"{{הערה|דברים כג טו}}, ולמדו מכאן חכמים שיש איסור אמירת דברים שבקדושה בפני ערוה.{{הערה|שבת כג. וקנ.}} | ||
בשו"ת '''פנים מאירות'''{{הערה|חלק א סימן עד.}} ובשו"ת '''מהר"ם בריסק'''{{הערה|חלק ב סימן ע.}} כתבו שהאיסור מהתורה הוא דווקא | בשו"ת '''פנים מאירות'''{{הערה|חלק א סימן עד.}} ובשו"ת '''מהר"ם בריסק'''{{הערה|חלק ב סימן ע.}} כתבו שהאיסור מהתורה הוא דווקא כנגד ערווה ממש. אבל כנגד טפח מגולה, שוק, קול ושיער האיסור מדברי חכמים. | ||
ואילו '''הנשמת אדם''' כתב שפשוט ששיער, קול ופחות מטפח אסורים רק מדרבנן, ונסתפק לעניין טפח ושוק{{הערה|והשווה לדברי האשל אברהם (בוטשאש), שהסתפק לעניין שיער: "מה שעל ידי דברי קבלה (=דברי נביאים) הוה ליה כדברי סופרים, מכל מקום בכך אולי רק גלוי מלתא".}}: | ואילו '''הנשמת אדם''' כתב שפשוט ששיער, קול ופחות מטפח אסורים רק מדרבנן, ונסתפק לעניין טפח ושוק{{הערה|והשווה לדברי האשל אברהם (בוטשאש), שהסתפק לעניין שיער: "מה שעל ידי דברי קבלה (=דברי נביאים) הוה ליה כדברי סופרים, מכל מקום בכך אולי רק גלוי מלתא".}}: | ||
{{ציטוט|והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה. אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירוש רש"י שם, לכן אסרו חכמים, והוא הדין פחות מטפח... אך צריך עיון בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה | {{ציטוט|והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה. אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירוש רש"י שם, לכן אסרו חכמים, והוא הדין פחות מטפח... אך צריך עיון בטפח מגולה, וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה כדכתיב "תגל ערותך", צריך עיון אם הוי ערוה דאורייתא.|מקור=נשמת אדם כלל ד סעיף א}} | ||
==לאשה אחרת== | ==לאשה אחרת== | ||
כתב הרמ"א בשם '''הרא"ש''', שגם לאשה אסור לברך כנגד טפח גלוי באשה אחרת, ורק | כתב הרמ"א בשם '''הרא"ש''', שגם לאשה אסור לברך כנגד טפח גלוי באשה אחרת, ורק לאשה עצמה מותר לברך כנגד טפח גלוי של עצמה. | ||
ואילו '''הרשב"א''' כתב, שאף לאשה אחרת מותר לברך כנגד טפח ושוק של חברתה. שכל האיסור הוא משום טרדה והרהור. | ואילו '''הרשב"א''' כתב, שאף לאשה אחרת מותר לברך כנגד טפח ושוק של חברתה. שכל האיסור הוא משום טרדה והרהור. | ||
וכתב '''המשנה ברורה''', שהסכימו האחרונים לדעת הרשב"א, ושאף הרא"ש אינו חולק עליו.{{הערה|סימן עה סעיף קטן ח}} | וכתב '''המשנה ברורה''', שהסכימו האחרונים לדעת הרשב"א, ושאף הרא"ש אינו חולק עליו.{{הערה|סימן עה סעיף קטן ח.}} | ||
==פחות מטפח== | ==פחות מטפח== | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
שאלו הראשונים: מה הוסיף רב חסדא על דברי רב יצחק, הרי שוק נכלל בטפח באשה? | שאלו הראשונים: מה הוסיף רב חסדא על דברי רב יצחק, הרי שוק נכלל בטפח באשה? | ||
*הרשב"א תירץ בשם הראב"ד: "למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, | *הרשב"א תירץ בשם הראב"ד: "למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש".{{הערה|חידושי הרשב"א ברכות כד.}} | ||
*הריטב"א תירץ: "שוק באשה ערוה. קא משמע לן, שאף על פי שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה".{{הערה|חידושי הריטב"א ברכות כד. | *הריטב"א תירץ: "שוק באשה ערוה. קא משמע לן, שאף על פי שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה".{{הערה|חידושי הריטב"א ברכות כד. (נדפסו גם בשם 'שיטה מקובצת על ברכות').}} | ||
*והב"ח תירץ: "ועוד נראה עיקר, דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל... דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן | *והב"ח תירץ: "ועוד נראה עיקר, דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל... דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן וכל שכן פניה, דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא".{{הערה|אורח חיים סימן עה.}} | ||
לתירוצים אלו נראה שאין חומרא מיוחדת בשוק, יותר | לתירוצים אלו נראה שאין חומרא מיוחדת בשוק, יותר משאר טפח באשה. וכן נראה דעת '''הרמב"ם'''{{הערה|משנה תורה, הלכות קריאת שמע, סימן ג סעיף טז.}} ו'''השולחן ערוך'''{{הערה|אורח חיים סימן עה, ובבית יוסף העתיק את תירוץ הרשב"א.}} שהשמיטו את דין השוק, וכתבו רק את הדין של טפח באשה ערוה. | ||
*הב"ח הוסיף תירוץ נוסף: בשאר מקומות האיסור הוא דווקא בטפח, ובשוק אף פחות מטפח.{{הערה|אורח חיים סימן עה}} וכן דעת '''הט"ז'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן א}}. | *הב"ח הוסיף תירוץ נוסף: בשאר מקומות האיסור הוא דווקא בטפח, ובשוק אף פחות מטפח.{{הערה|אורח חיים סימן עה.}} וכן דעת '''הט"ז'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן א.}}. | ||
==מהו שוק== | ==מהו שוק== | ||
===לשון תורה ולשון חכמים=== | ===לשון תורה ולשון חכמים=== | ||
נאמר בתורה שהכהנים זוכים בשוק השלמים, ונחלקו התנאים מהו השוק{{הערה|חולין פרק י משנה ד}}. עולה מדברי הראשונים והאחרונים, שלהלכה השוק הוא מעל הפרק האמצעי (='הברך' של הבהמה).{{הערה|שו"ת הרשב"א חלק א סימן ט ועוד}} | נאמר בתורה שהכהנים זוכים בשוק השלמים, ונחלקו התנאים מהו השוק{{הערה|חולין פרק י משנה ד}}. עולה מדברי הראשונים והאחרונים, שלהלכה השוק הוא מעל הפרק האמצעי (=מעל 'הברך' של הבהמה).{{הערה|שו"ת הרשב"א חלק א סימן ט ועוד}} | ||
ואילו מהמשנה באוהלות שמונה את איברי האדם, נראה שהשוק נמצא מתחת לברך{{הערה|פרק א הלכה ח. אבל ראו בפירוש סדרי טהרות שם}}. וכן נראה מדברי הגמרא בעניין חליצה.{{הערה|יבמות קג. וכן בנדה נז: "על שוקה ועל פרסותיה". וראו עוד בשו"ת רעק"א מהדורא תניינא סימן כח.}} | ואילו מהמשנה באוהלות שמונה את איברי האדם, נראה שהשוק נמצא מתחת לברך{{הערה|פרק א הלכה ח. אבל ראו בפירוש סדרי טהרות שם}}. וכן נראה מדברי הגמרא בעניין חליצה.{{הערה|יבמות קג. וכן בנדה נז: "על שוקה ועל פרסותיה". וראו עוד בשו"ת רעק"א מהדורא תניינא סימן כח.}} | ||
| שורה 79: | שורה 79: | ||
יש מן האחרונים שכתבו, שאף בדברי חז"ל אין פירוש השוק תמיד זהה. | יש מן האחרונים שכתבו, שאף בדברי חז"ל אין פירוש השוק תמיד זהה. | ||
כן כתב '''הדברי יציב''': "אלא שהגאון רבי עקיבא איגר... הביא ראיה גדולה מדין חליצה בסימן קס"ט סעיף כ"ח, שכתב (השולחן ערוך) 'ויסבב הרצועות פעמים סביב השוק' עכ"ל, והרי אין המנהג לקשור למעלה... | כן כתב '''הדברי יציב''': "אלא שהגאון רבי עקיבא איגר... הביא ראיה גדולה מדין חליצה בסימן קס"ט סעיף כ"ח, שכתב (השולחן ערוך) 'ויסבב הרצועות פעמים סביב השוק' עכ"ל, והרי אין המנהג לקשור למעלה... ויש לומר... שאין לעשות מזה כלל מוחלט לגמרי בלשון חכמים. ואין ראיה כל כך מלשון תורה ומחליצה... כיון שגם למטה מהקני"א (=מהברך) נקרא שוק לפעמים ולמעלה נקרא ירך..."{{הערה|דברי יציב אבן העזר סימן לז.}} | ||
וכעין זה כתב '''החזון איש'''.{{הערה|אורח חיים סימן טז סעיף קטן ח}} | וכעין זה כתב '''החזון איש'''.{{הערה|אורח חיים סימן טז סעיף קטן ח.}} | ||
וכן כתב '''הגרי"ח זוננפלד''', כתשובה להוכחה מהתוספות במנחות: "''לענין ערוה'' ודאי דלא נקרא שוק אלא למעלה מהקני"א (=מהברך), דהא העיקר שעל ידי זה יבוא יותר לידי הרהור".{{הערה|שלמת חיים סימן פד}} | וכן כתב '''הגרי"ח זוננפלד''', כתשובה להוכחה מהתוספות במנחות: "''לענין ערוה'' ודאי דלא נקרא שוק אלא למעלה מהקני"א (=מהברך), דהא העיקר שעל ידי זה יבוא יותר לידי הרהור".{{הערה|שלמת חיים סימן פד.}} | ||
| שורה 89: | שורה 89: | ||
לעניין שוק באשה ערוה: | לעניין שוק באשה ערוה: | ||
לדעת '''הפרי מגדים'''{{הערה|משבצות זהב סימן עה סעיף קטן א}}, '''המשנה ברורה'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן ב}} ו'''האגרות משה'''{{הערה|אבן העזר חלק ד סימן ק אות ו}}, השוק הוא החלק העליון של הרגל, מהמותניים עד הברך. | לדעת '''הפרי מגדים'''{{הערה|משבצות זהב סימן עה סעיף קטן א.}}, '''המשנה ברורה'''{{הערה|סימן עה סעיף קטן ב.}} ו'''האגרות משה'''{{הערה|אבן העזר חלק ד סימן ק אות ו.}}, השוק הוא החלק העליון של הרגל, מהמותניים עד הברך. | ||
ואילו לדעת '''המקור חיים'''{{הערה|סימן עה סעיף א}}, '''שבט הלוי'''{{הערה|חלק א סימן א}} ו'''המנחת יצחק'''{{הערה|חלק ו סימן י}}, השוק הוא החלק שמתחת לברך עד הקרסול. | ואילו לדעת '''המקור חיים'''{{הערה|סימן עה סעיף א.}}, '''שבט הלוי'''{{הערה|חלק א סימן א.}} ו'''המנחת יצחק'''{{הערה|חלק ו סימן י.}}, השוק הוא החלק שמתחת לברך עד הקרסול. | ||
==מנהג המקום== | ==מנהג המקום== | ||
===בטפח ושיער=== | ===בטפח ושיער=== | ||
כתבו הראשונים שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה באשה, הוא דווקא כנגד מקום שדרכה לכסותו{{הערה|רשב"א ברכות כד., רא"ש ברכות פרק ג סימן לז, שולחן ערוך סימן עה סעיף א}}. ולכן פניה, ידיה ורגליה אינם בכלל האיסור.{{הערה|רשב"א שם ובית יוסף שם.}} | כתבו הראשונים שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה באשה, הוא דווקא כנגד מקום שדרכה לכסותו{{הערה|רשב"א (ברכות כד.), רא"ש (ברכות פרק ג סימן לז), שולחן ערוך (סימן עה סעיף א).}}. ולכן פניה, ידיה ורגליה אינם בכלל האיסור.{{הערה|רשב"א שם ובית יוסף שם.}} | ||
וכן מותר לקרוא נגד שיער הבתולות, שכן אין דרכן לכסותו.{{הערה|שולחן ערוך שם סעיף ב, על פי הראשונים.}} | וכן מותר לקרוא נגד שיער הבתולות, שכן אין דרכן לכסותו.{{הערה|שולחן ערוך שם סעיף ב, על פי הראשונים.}} | ||
| שורה 101: | שורה 101: | ||
===בשוק=== | ===בשוק=== | ||
*אף לעניין השוק, כתב '''האגודה''': "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה ''במקום שדרך לכסות''".{{הערה|האגודה על מסכת ברכות, פרק ג אות עג}} | *אף לעניין השוק, כתב '''האגודה''': "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה ''במקום שדרך לכסות''".{{הערה|האגודה על מסכת ברכות, פרק ג אות עג.}} | ||
*וכן כתב '''הראבי"ה''': "טפח באשה ערוה... וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם... ''וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה, דווקא בדבר שאין רגילות להגלות''".{{הערה|ראבי"ה על מסכת ברכות, סימן עו.}} והובאו דבריו בראשונים נוספים.{{הערה|מרדכי ברכות רמז פ | *וכן כתב '''הראבי"ה''': "טפח באשה ערוה... וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם... ''וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה, דווקא בדבר שאין רגילות להגלות''".{{הערה|ראבי"ה על מסכת ברכות, סימן עו.}} והובאו דבריו בראשונים נוספים.{{הערה|מרדכי (ברכות רמז פ) ואגור (הלכות ברכות סימן קכז). וכן כתבו ההגהות מיימוניות (הלכות קריאת שמע פרק ג אות ס).}} | ||
בדומה לזה כתב '''הדברי חמודות''', שגילוי השוק והזרועות{{הערה|לדעת רוב הפוסקים הזרוע היא החלק מהיד שנמשך מהכתף ועד למרפק, וכן דעת המשנה ברורה.}} תלוי במנהג המקום: | בדומה לזה כתב '''הדברי חמודות''', שגילוי השוק והזרועות{{הערה|לדעת רוב הפוסקים הזרוע היא החלק מהיד שנמשך מהכתף ועד למרפק, וכן דעת המשנה ברורה.}} תלוי במנהג המקום: | ||
| שורה 111: | שורה 111: | ||
{{ציטוט|ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה. פירוש, לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצוואר וידיים. אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע, וקורא אני בהם חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה.|מקור=תפראת שמואל על הרא"ש, ברכות פרק ג אות לז.}} | {{ציטוט|ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה. פירוש, לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצוואר וידיים. אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע, וקורא אני בהם חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה.|מקור=תפראת שמואל על הרא"ש, ברכות פרק ג אות לז.}} | ||
מדברי '''הפרי מגדים''', נראה שלדעתו אף השוק אינו תלוי במנהג המקום{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א}}. | מדברי '''הפרי מגדים''', נראה שלדעתו אף השוק אינו תלוי במנהג המקום{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א.}}. | ||
וכן כתבו '''החיי אדם''' ו'''המשנה ברורה''': "אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור". | וכן כתבו '''החיי אדם''' ו'''המשנה ברורה''': "אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור".{{חיי אדם כלל ד סעיף ב, משנה ברורה סימן עה סעיף קטן ב.}} | ||
וכתב '''הדברי יציב'''{{הערה|אבן העזר סימן לז}}: | וכתב '''הדברי יציב'''{{הערה|אבן העזר סימן לז}}: | ||
"מה שהשווה במשנה ברורה זרועותיה ושוקה, ובשער הציון כתב: 'וכן מוכח בכתובות דהוא דת יהודית | "מה שהשווה במשנה ברורה זרועותיה ושוקה, ובשער הציון כתב: 'וכן מוכח בכתובות דהוא דת יהודית עיין שם'. הנה שם (=בכתובות) מיירי רק מזרועותיה מגולות ולא משוקה... ויש לומר, דאם שוקה היינו למטה מהקני"א (=מהברך) הוי זרועותיה מגולות חמור יותר, שזה (=הזרועות) מדת יהודית ולא תליא במנהגא. אבל אם שוק היינו למעלה מארכובה (=מהברך)... הוי קל וחומר מזרועותיה, וזה (=השוק) גם כן מדת יהודית". | ||
==חיוב כיסוי== | ==חיוב כיסוי== | ||
כתב '''הרמב"ם''' שאיסור ההסתכלות באישה הוא דווקא במתכוון להנות (כלומר, בהסתכלות מינית){{הערה|משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה ב}}. וכן כתבו השולחן ערוך והאחרונים{{הערה|אבן העזר סימן כא סעיף א}}. | כתב '''הרמב"ם''' שאיסור ההסתכלות באישה הוא דווקא במתכוון להנות (כלומר, בהסתכלות מינית){{הערה|משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה ב.}}. וכן כתבו השולחן ערוך והאחרונים{{הערה|אבן העזר סימן כא סעיף א.}}. | ||
וחידש '''הפרי מגדים''' שזהו דווקא במקומות המגולים, אבל במקומות המכוסים ישנו אף איסור ראייה{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א, ופירש כן מה שכתב רש"י על שוק. וכן פירש מדעתו | וחידש '''הפרי מגדים''' שזהו דווקא במקומות המגולים, אבל במקומות המכוסים ישנו אף איסור ראייה{{הערה|משבצות זהב סימן עה אות א, ופירש כן מה שכתב רש"י על שוק - 'להסתכל'. וכן פירש מדעתו הצל"ח (ברכות כד.) בדברי רש"י הנ"ל.}}. והביאו המשנה ברורה, ופירש: 'כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף'.{{הערה|סימן עה סעיף קטן ז.}} | ||
ובספר '''גדר עולם''' (לבעל המשנה ברורה) האריך באיסור הנשים לילך בשיער וזרועות מגולים, אף במקומות שנהגו לגלותם. | ובספר '''גדר עולם''' (לבעל המשנה ברורה) האריך באיסור הנשים לילך בשיער וזרועות מגולים, אף במקומות שנהגו לגלותם. | ||
והבינו האחרונים דהוא הדין לשוק, משום | והבינו האחרונים דהוא הדין לשוק, משום שלשיטתו אף השוק נחשב תמיד כמקום מכוסה, ואסור אפילו בהסתכלות ללא כוונה ליהנות. | ||
אמנם | אמנם בקובץ תשובות לרב אלישיב, הביא סייעתא מהחידושים המיוחסים לר"ן, לכך שחיוב כיסוי הזרועות תלוי במנהג המקום.{{הערה|קובץ תשובות לר"י אלישיב, חלק א סימן יג: 'אולם בחידושי הר"ן לשבת דף ס' כתוב וזה לשונו "ומכל מקום שמעינן מינה דכל דבר דמיגניא ביה אי שלפא ליכא למיחש ומותר, ואם לא מיגניא ביה חיישינן. והילכך ''הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות'', אסור ליתן אצעדות בזרועותין לצאת לרשות הרבים. דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחברתה, דהא לא מיגניא בגילוי זרועה, כיון דאורחא בהכין - וכן פסק מורי הרב" עד כאן לשונו, ומזה סייעתא לדעת הדברי חמודות'.}} | ||
===שיקולים נוספים=== | ===שיקולים נוספים=== | ||
יש מהאחרונים | יש מהאחרונים שהחמירו לנשים לכסות את הרגליים (מתחת לברך) בגרביים, ולא תלו זאת בטעמים הלכתיים, אלא בשיקולים ערכיים וחברתיים - | ||
'''הדברי יציב''' כתב: "ומכל מקום כיון שנהגו לכסות גם למטה מהקני"א, על כל פנים הוא בכלל טפח מגולה באשה... ובכל מקומות שלנו היה קפידא גדולה שלא לגלות ח"ו רגליהם, וחלילה וחס להקל נגד זה. וכל ההולך בדרכי אבות מתקוממים עליו בזכות אבות". | '''הדברי יציב''' כתב: "ומכל מקום כיון שנהגו לכסות גם למטה מהקני"א, על כל פנים הוא בכלל טפח מגולה באשה... ובכל מקומות שלנו היה קפידא גדולה שלא לגלות ח"ו רגליהם, וחלילה וחס להקל נגד זה. וכל ההולך בדרכי אבות מתקוממים עליו בזכות אבות". | ||
גרסה מ־10:59, 24 באוגוסט 2020
נאמר בגמרא: "אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר גלי שוק עברי נהרות[1], וכתיב תגל ערותך וגם תראה חרפתך[2]". (ברכות כד.)
ונחלקו הראשונים והאחרונים בגדרי הדין.
למה הדין שייך: לקריאת שמע או לאיסור הסתכלות
בגמרא הנ"ל מופיעות ארבע מימרות מאמוראים שונים, זו לצד זו: "טפח באשה ערוה... שוק באשה ערוה... קול באישה ערוה... שער באשה ערווה".[3]
מתחילת הסוגיא נראה שהיא אינה עוסקת באיסור הסתכלות, אלא בעניין אמירת דברים שבקדושה מול ערווה:
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה - והא אמר רב ששת... כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף! אלא: באשתו, ולקריאת שמע.
- דעת רב האי גאון והרבה מהראשונים, שאכן כל ארבע המימרות נאמרו לעניין אמירת דברים שבקדושה.[4]
- לדעת הרא"ש וחלק מהראשונים, המימרא 'קול באשה ערוה' נאמר רק לעניין צניעות: שלא ישמע קול זמר הנשים. אבל מותר לקרוא קריאת שמע אם שומע.[5]
- ולדעת הרי"ד ועוד מהראשונים הוא הדין לשיער.[6]
ומכל מקום, שוק נאמר לעניין איסור אמירת דברים שבקדושה.[7]
- ואילו רש"י פירש: "שוק - באשת איש. ערוה - להסתכל, וכן באשתו לקריאת שמע".
יש לציין שבאופן כללי איסור הסתכלות מוטל על הגברים, ואינו מלמד בהכרח על גדרי הצניעות לנשים.
לכן מותר לאישה לגלות את ידיה, אף שאסור לאיש להסתכל (על מנת ליהנות) אף באצבע קטנה.[8]
וכן לדעת תוספות ר"י החסיד, הדין שיער באשה ערוה לא נאמר לעניין קריאת שמע, אלא לעניין צניעות - שאין להסתכל בשיער אשה כדי ליהנות. ומדבריו עולה שלדעתו אף שיער הבתולות בכלל זה, למרות שמותר להן לגלותן.[9][10][11]
שיטת הרי"ף
הרי"ף השמיט את כל הסוגיה.
הסביר הראב"ד: "אפשר דמשום דאמרינן לעיל עגבות אין בהן משום ערוה, סבור הרב ז"ל דכל שכן טפח ושוק ושערה וקול".[12]
הראב"ד עצמו נחלק על הרי"ף, והסביר שכאן מדובר בראיה ומשום טירדה. וכן דעת שאר הראשונים.
האם האיסור מהתורה או מדברי חכמים
נאמר בתורה "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר"[13], ולמדו מכאן חכמים שיש איסור אמירת דברים שבקדושה בפני ערוה.[14]
בשו"ת פנים מאירות[15] ובשו"ת מהר"ם בריסק[16] כתבו שהאיסור מהתורה הוא דווקא כנגד ערווה ממש. אבל כנגד טפח מגולה, שוק, קול ושיער האיסור מדברי חכמים.
ואילו הנשמת אדם כתב שפשוט ששיער, קול ופחות מטפח אסורים רק מדרבנן, ונסתפק לעניין טפח ושוק[17]:
והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה. אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה כפירוש רש"י שם, לכן אסרו חכמים, והוא הדין פחות מטפח... אך צריך עיון בטפח מגולה, וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה כדכתיב "תגל ערותך", צריך עיון אם הוי ערוה דאורייתא.
— נשמת אדם כלל ד סעיף א
לאשה אחרת
כתב הרמ"א בשם הרא"ש, שגם לאשה אסור לברך כנגד טפח גלוי באשה אחרת, ורק לאשה עצמה מותר לברך כנגד טפח גלוי של עצמה.
ואילו הרשב"א כתב, שאף לאשה אחרת מותר לברך כנגד טפח ושוק של חברתה. שכל האיסור הוא משום טרדה והרהור.
וכתב המשנה ברורה, שהסכימו האחרונים לדעת הרשב"א, ושאף הרא"ש אינו חולק עליו.[18]
פחות מטפח
שאלו הראשונים: מה הוסיף רב חסדא על דברי רב יצחק, הרי שוק נכלל בטפח באשה?
- הרשב"א תירץ בשם הראב"ד: "למימר דשוק באשה מקום צנוע וערוה הוא ואפילו לגבי בעלה, אף על פי שאינו מקום צנוע באיש".[19]
- הריטב"א תירץ: "שוק באשה ערוה. קא משמע לן, שאף על פי שפעמים הוא נגלה, דינו כמקום מכוסה שהוא מביא לידי ערוה".[20]
- והב"ח תירץ: "ועוד נראה עיקר, דהסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי הרגל... דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן וכל שכן פניה, דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא".[21]
לתירוצים אלו נראה שאין חומרא מיוחדת בשוק, יותר משאר טפח באשה. וכן נראה דעת הרמב"ם[22] והשולחן ערוך[23] שהשמיטו את דין השוק, וכתבו רק את הדין של טפח באשה ערוה.
מהו שוק
לשון תורה ולשון חכמים
נאמר בתורה שהכהנים זוכים בשוק השלמים, ונחלקו התנאים מהו השוק[26]. עולה מדברי הראשונים והאחרונים, שלהלכה השוק הוא מעל הפרק האמצעי (=מעל 'הברך' של הבהמה).[27]
ואילו מהמשנה באוהלות שמונה את איברי האדם, נראה שהשוק נמצא מתחת לברך[28]. וכן נראה מדברי הגמרא בעניין חליצה.[29]
התוספות במנחות חילקו בין בהמה לאדם: "ומיהו אין ראיה מזרוע דבהמה לזרוע דאדם, דהא שוק דאדם נמי לא הוי כשוק דבהמות. דתנן באהלות: שניים בשוק, חמשה בארכובה, ואחד בירך. אלמא קרי שוק עצם המחובר לרגל".[30]
ואילו התוספות ישנים ביומא חילקו בין לשון המקרא ללשון חכמים: "דודאי בלשון תלמוד אין חילוק ומשונה הוא מלשון המקרא, דלשון חכמים לעצמו. שהרי כמו כן מצינו בשוק של שלמים דפליגי על ר' יהודה בסוף משנה דפרק הזרוע שהיא מן הארכובה ולמעלה, אף על פי שבכל מקום בתלמוד קורא שוק מן הארכובה ולמטה. כדאמר במצות חליצה (יבמות קג.) דהוה ליה איסתוירא מעל ושוקא מעל דמעל, וכן שוק דריש אהלות חשיב ליה למטה מן הארכובה".[31]
וכן המהר"י קרא פירש את הפסוק בישעיהו: "גלי שוק - ירך העליונה".
במקומות שונים בלשון חכמים
יש מן האחרונים שכתבו, שאף בדברי חז"ל אין פירוש השוק תמיד זהה.
כן כתב הדברי יציב: "אלא שהגאון רבי עקיבא איגר... הביא ראיה גדולה מדין חליצה בסימן קס"ט סעיף כ"ח, שכתב (השולחן ערוך) 'ויסבב הרצועות פעמים סביב השוק' עכ"ל, והרי אין המנהג לקשור למעלה... ויש לומר... שאין לעשות מזה כלל מוחלט לגמרי בלשון חכמים. ואין ראיה כל כך מלשון תורה ומחליצה... כיון שגם למטה מהקני"א (=מהברך) נקרא שוק לפעמים ולמעלה נקרא ירך..."[32]
וכעין זה כתב החזון איש.[33]
וכן כתב הגרי"ח זוננפלד, כתשובה להוכחה מהתוספות במנחות: "לענין ערוה ודאי דלא נקרא שוק אלא למעלה מהקני"א (=מהברך), דהא העיקר שעל ידי זה יבוא יותר לידי הרהור".[34]
להלכה
לעניין שוק באשה ערוה:
לדעת הפרי מגדים[35], המשנה ברורה[36] והאגרות משה[37], השוק הוא החלק העליון של הרגל, מהמותניים עד הברך.
ואילו לדעת המקור חיים[38], שבט הלוי[39] והמנחת יצחק[40], השוק הוא החלק שמתחת לברך עד הקרסול.
מנהג המקום
בטפח ושיער
כתבו הראשונים שהאיסור לקרוא קריאת שמע כנגד טפח מגולה באשה, הוא דווקא כנגד מקום שדרכה לכסותו[41]. ולכן פניה, ידיה ורגליה אינם בכלל האיסור.[42]
וכן מותר לקרוא נגד שיער הבתולות, שכן אין דרכן לכסותו.[43]
בשוק
- אף לעניין השוק, כתב האגודה: "טפח באשה ערוה, שוק באשה ערוה במקום שדרך לכסות".[44]
- וכן כתב הראבי"ה: "טפח באשה ערוה... וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם... וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה, דווקא בדבר שאין רגילות להגלות".[45] והובאו דבריו בראשונים נוספים.[46]
בדומה לזה כתב הדברי חמודות, שגילוי השוק והזרועות[47] תלוי במנהג המקום:
דבר שרגיל להיות מכוסה באשה. ובלשון הרשב"א שכתב הבית יוסף לא נתמעט אלא פניה ידיה ורגליה. וצריך לפרש דשוקה אינה בכלל רגליה... ואם כן גם זרועותיה אינן בכלל ידיה. ומסתבר דכל מקום ומקום לפי מנהגו, דמידי הוא טעמא אלא דדברים שרגילה שלא לכסותם לא מקרי ערוה משום דלא אתי בהו לידי [הרהור] כיון דרגיל בהו, וכדלקמן גבי קול ושער.
— דברי חמודות על הרא"ש, ברכות פרק ג אות קטז.
ואילו התפארת שמואל כתב מסברא שאין דין הזרועות תלוי במנהג המקום:
ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה. פירוש, לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצוואר וידיים. אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות פתוח עד סמוך לדדיה זהו מנהג רע, וקורא אני בהם חוקים לא טובים וטפח באשה ערוה.
— תפראת שמואל על הרא"ש, ברכות פרק ג אות לז.
מדברי הפרי מגדים, נראה שלדעתו אף השוק אינו תלוי במנהג המקום[48].
וכן כתבו החיי אדם והמשנה ברורה: "אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור".תבנית:חיי אדם כלל ד סעיף ב, משנה ברורה סימן עה סעיף קטן ב.
וכתב הדברי יציב[49]:
"מה שהשווה במשנה ברורה זרועותיה ושוקה, ובשער הציון כתב: 'וכן מוכח בכתובות דהוא דת יהודית עיין שם'. הנה שם (=בכתובות) מיירי רק מזרועותיה מגולות ולא משוקה... ויש לומר, דאם שוקה היינו למטה מהקני"א (=מהברך) הוי זרועותיה מגולות חמור יותר, שזה (=הזרועות) מדת יהודית ולא תליא במנהגא. אבל אם שוק היינו למעלה מארכובה (=מהברך)... הוי קל וחומר מזרועותיה, וזה (=השוק) גם כן מדת יהודית".
חיוב כיסוי
כתב הרמב"ם שאיסור ההסתכלות באישה הוא דווקא במתכוון להנות (כלומר, בהסתכלות מינית)[50]. וכן כתבו השולחן ערוך והאחרונים[51].
וחידש הפרי מגדים שזהו דווקא במקומות המגולים, אבל במקומות המכוסים ישנו אף איסור ראייה[52]. והביאו המשנה ברורה, ופירש: 'כגון זרועותיה וכה"ג שאר מקומות הגוף'.[53]
ובספר גדר עולם (לבעל המשנה ברורה) האריך באיסור הנשים לילך בשיער וזרועות מגולים, אף במקומות שנהגו לגלותם.
והבינו האחרונים דהוא הדין לשוק, משום שלשיטתו אף השוק נחשב תמיד כמקום מכוסה, ואסור אפילו בהסתכלות ללא כוונה ליהנות.
אמנם בקובץ תשובות לרב אלישיב, הביא סייעתא מהחידושים המיוחסים לר"ן, לכך שחיוב כיסוי הזרועות תלוי במנהג המקום.[54]
שיקולים נוספים
יש מהאחרונים שהחמירו לנשים לכסות את הרגליים (מתחת לברך) בגרביים, ולא תלו זאת בטעמים הלכתיים, אלא בשיקולים ערכיים וחברתיים -
הדברי יציב כתב: "ומכל מקום כיון שנהגו לכסות גם למטה מהקני"א, על כל פנים הוא בכלל טפח מגולה באשה... ובכל מקומות שלנו היה קפידא גדולה שלא לגלות ח"ו רגליהם, וחלילה וחס להקל נגד זה. וכל ההולך בדרכי אבות מתקוממים עליו בזכות אבות".
אף הגרי"ח זוננפלד כתב ש'אינו נכון' להניח לגדולות לצאת ללא גרביים, כשהבגד מגיע עד הברך. ו'יש להקפיד (על זה) טובא', אף שלדעתו השוק הוא מעל הברך.[55]
- ^ ישעיהו, פרק מז, פסוק ב.
- ^ שם, פסוק ג.
- ^ שני הדינים האחרונים נלמדים מפסוקים בשיר השירים.
- ^ המרדכי (ברכות רמז פ) בשם רב האי גאון, יראים (סימן שצב) בשם רב יהודאי גאון, ראבי"ה (חלק א סימן עו), וכתב שכן פירש רבנו חננאל.
- ^ רא"ש ברכות סימן לז ועוד.
- ^ פסקי הרי"ד (ברכות כד.) ועוד
- ^ שם.
- ^ כן מוכח מהגמרא כאן, שקראה לטבעות 'תכשיטין שבחוץ'. וכן מוכח מהגמרא בברכות סא. 'המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה...' וכן כתבו הראשונים, ראה להלן בפרק מנהג המקום.
- ^ ברכות כד. ד"ה קול. הובא גם באור זרוע חלק א סימן קלג.
- ^ וכן כתב רבינו יונה בספר היראה: "אל תשמיע לאזנך במתכוון קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים - ערוה: קול, שער, שינים, צוואר האמור בפרשה לשבח". ופירשו רבים שאין כוונתו שהאישה צריכה ללבוש רעלה, אלא מדובר באיסור הסתכלות המוטל על האיש. וראה עוד בשו"ת בני בנים חלק ג סימן כו ד"ה "ובהרבה עניינים".
- ^ אמנם נמצא באחד הראשונים, הריא"ז, שכתב: "וכן שוק באשה ערוה, שאין גילוי השוק כגילוי הפנים. וצריכה האשה להזהר בגילוי שוקה, וגם האיש יש לו להעצים עיניו שלא יראה גילוי השוק". (פסקי ריא"ז על ברכות פרק ג, הלכה ג אות ו). וראה להלן לעניין מנהג המקום ולעניין חיוב הכיסוי.
- ^ הובא בחידושי הרשב"א מסכת ברכות דף כד.
- ^ דברים כג טו
- ^ שבת כג. וקנ.
- ^ חלק א סימן עד.
- ^ חלק ב סימן ע.
- ^ והשווה לדברי האשל אברהם (בוטשאש), שהסתפק לעניין שיער: "מה שעל ידי דברי קבלה (=דברי נביאים) הוה ליה כדברי סופרים, מכל מקום בכך אולי רק גלוי מלתא".
- ^ סימן עה סעיף קטן ח.
- ^ חידושי הרשב"א ברכות כד.
- ^ חידושי הריטב"א ברכות כד. (נדפסו גם בשם 'שיטה מקובצת על ברכות').
- ^ אורח חיים סימן עה.
- ^ משנה תורה, הלכות קריאת שמע, סימן ג סעיף טז.
- ^ אורח חיים סימן עה, ובבית יוסף העתיק את תירוץ הרשב"א.
- ^ אורח חיים סימן עה.
- ^ סימן עה סעיף קטן א.
- ^ חולין פרק י משנה ד
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן ט ועוד
- ^ פרק א הלכה ח. אבל ראו בפירוש סדרי טהרות שם
- ^ יבמות קג. וכן בנדה נז: "על שוקה ועל פרסותיה". וראו עוד בשו"ת רעק"א מהדורא תניינא סימן כח.
- ^ מנחות לז. ד"ה קיבורת
- ^ יומא עא: ד"ה אמר ר' זירא
- ^ דברי יציב אבן העזר סימן לז.
- ^ אורח חיים סימן טז סעיף קטן ח.
- ^ שלמת חיים סימן פד.
- ^ משבצות זהב סימן עה סעיף קטן א.
- ^ סימן עה סעיף קטן ב.
- ^ אבן העזר חלק ד סימן ק אות ו.
- ^ סימן עה סעיף א.
- ^ חלק א סימן א.
- ^ חלק ו סימן י.
- ^ רשב"א (ברכות כד.), רא"ש (ברכות פרק ג סימן לז), שולחן ערוך (סימן עה סעיף א).
- ^ רשב"א שם ובית יוסף שם.
- ^ שולחן ערוך שם סעיף ב, על פי הראשונים.
- ^ האגודה על מסכת ברכות, פרק ג אות עג.
- ^ ראבי"ה על מסכת ברכות, סימן עו.
- ^ מרדכי (ברכות רמז פ) ואגור (הלכות ברכות סימן קכז). וכן כתבו ההגהות מיימוניות (הלכות קריאת שמע פרק ג אות ס).
- ^ לדעת רוב הפוסקים הזרוע היא החלק מהיד שנמשך מהכתף ועד למרפק, וכן דעת המשנה ברורה.
- ^ משבצות זהב סימן עה אות א.
- ^ אבן העזר סימן לז
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא הלכה ב.
- ^ אבן העזר סימן כא סעיף א.
- ^ משבצות זהב סימן עה אות א, ופירש כן מה שכתב רש"י על שוק - 'להסתכל'. וכן פירש מדעתו הצל"ח (ברכות כד.) בדברי רש"י הנ"ל.
- ^ סימן עה סעיף קטן ז.
- ^ קובץ תשובות לר"י אלישיב, חלק א סימן יג: 'אולם בחידושי הר"ן לשבת דף ס' כתוב וזה לשונו "ומכל מקום שמעינן מינה דכל דבר דמיגניא ביה אי שלפא ליכא למיחש ומותר, ואם לא מיגניא ביה חיישינן. והילכך הני נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות, אסור ליתן אצעדות בזרועותין לצאת לרשות הרבים. דהא איכא למיחש דילמא שלפא ומחויא לחברתה, דהא לא מיגניא בגילוי זרועה, כיון דאורחא בהכין - וכן פסק מורי הרב" עד כאן לשונו, ומזה סייעתא לדעת הדברי חמודות'.
- ^ שלמת חיים סימנים פא-פד