הבדלים בין גרסאות בדף "כורך"

מתוך ויקיסוגיה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏הסבה: אופס)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 14: שורה 14:


==הסבה==
==הסבה==
'''רבי יצחק בן אבא מרי''', בעל העיטור, כתב שיש להסב בעת אכילת הכורך. '''רבי אברהם בן נתן''' (ספר המנהיג, סימן עח, עמ' תפט) הוסיף שמסבים משום המצה, שהיא זכרון לחירות. '''הטור''' הביא שאחיו, רבי יחיאל, הסתפק האם יש אכול את ה"כורך" בהסבה (טור, אורח חיים, סימן תעה).
ה'''שולחן ערוך''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A2%D7%94_%D7%90 אורח חיים תעה א]) פסק כדעת הסוברים שיש להסב.


==מאיזו מצה בוצע==
==מאיזו מצה בוצע==

גרסה אחרונה מ־21:24, 3 באפריל 2022

Incomplete-document-purple.svg יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מקורות
בבלי:פסחים קטו א
רמב"ם:חמץ ומצה ח ח
שולחן ערוך:אורח חיים תעה א

חובת אכילת מצה ומרור כרוכים זה בזה בליל הסדר, זכר למקדש כהלל שהיה כורכן ואוכלן בבת אחת.

סוגית הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגמרא (פסחים קטו א) מביאה ברייתא המספרת שהלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך קרבן פסח יחד עם מצה ומרור ואוכלן בבת אחת, ולמד זאת מן הפסוק: "על מצות ומרורים יאכלוהו".
ומובא עוד בגמרא דברי ר' יוחנן שחבריו של הלל חלוקים עליו וסוברים שאף אם אכל את קרבן הפסח, המצה והמרור כל אחד פני עצמו יוצא ידי חובה, וגם הם לומדים זאת מאותו פסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו", אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

מסיימת הגמרא שכיון שלא הוכרעה הלכה אם כהלל או כרבנן, יש לאכול בתחילה מצה לבד בברכה, ולאחר מכן מרור לבדו בברכה, ולאחר מכן מצה ומרור יחד בלא ברכה.
ומבארים הראשונים שאם היה כורך שניהם יחד תחילה, היה טעם המרור מבטל את המצה, לפי שהמרור היום, בזמן שאין בית המקדש קיים, הוא מדרבנן, ואילו המצה מדאורייתא. ואם היה אוכל מצה בתחילה ואחר כך כורך, היתה המצה מבטלת את המרור, שהרי כעת המצה רשות והמרור מדרבנן. אמנם אם היתה הלכה כהלל, כן היה ראוי לעשות, לאכול מצה ואחר כך כורך, לפי שלשיטתו גם הכריכה היא חובה, ואין המצה שבה מבטלת את המרור.

טבילה בחרוסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב הראבי"ה (ב פסחים תקכה) שמצא בדברי רש"י (דרוש מקור) שגם את כריכת המרור במצה צריך לטבול בחרוסת, וכתב על זה הראבי"ה שלא נהירא, לפי שלא מצאנו אלא שני טיבולין ולא שלוש. אבל הרא"ש (פסחים י כז) כתב שיש לטובלו בחרוסת שכן היה הלל עושה עם קרבן פסח. גם הרמב"ם (חמץ ומצה ח ח) כתב שמטבלו בחרוסת, וכתב הבית יוסף (תעה ד"ה וכן כתב) שכן נהגו.


הסבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבי יצחק בן אבא מרי, בעל העיטור, כתב שיש להסב בעת אכילת הכורך. רבי אברהם בן נתן (ספר המנהיג, סימן עח, עמ' תפט) הוסיף שמסבים משום המצה, שהיא זכרון לחירות. הטור הביא שאחיו, רבי יחיאל, הסתפק האם יש אכול את ה"כורך" בהסבה (טור, אורח חיים, סימן תעה).

השולחן ערוך (אורח חיים תעה א) פסק כדעת הסוברים שיש להסב.

מאיזו מצה בוצע[עריכה | עריכת קוד מקור]

היסח הדעת[עריכה | עריכת קוד מקור]