הבדלים בין גרסאות בדף "צורת הפתח בפרצה יותר מעשר ובפרוץ מרובה"
| (11 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|עירובין א א|עירובין יא.-יא:||שבת טז טז|אורח חיים שסב י}} | |||
האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן | האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
=== דעת רב ורב יוסף === | === דעת רב ורב יוסף === | ||
ב'''גמרא''' (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט. | |||
<BR/> | רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד. <BR/> | ||
ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה. | |||
<BR/>כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש. | |||
רב יוסף | הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל. | ||
<BR/> | <BR/>והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב. | ||
הגמרא | === ראיה מהברייתא === | ||
<BR/> | הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. | ||
<BR/>ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט. | |||
<BR/>בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור<ref>כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ"מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.</ref>. | |||
דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי. | |||
<BR/>שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה. | |||
=== מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן === | |||
הגמרא מביאה מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן לגבי מעשה שהיא באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ונחלקו ר' יוחנן וריש לקיש מה בדיוק התירו לו החכמים. | |||
<BR/>לדעת ריש לקיש התירו לו גם לענין כלאים וגם לענין שבת, ואילו לדעת ר' יוחנן התירו לו לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת. | |||
<BR/>ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת. | |||
<BR/>אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה [[צורת הפתח מן הצד]]. | |||
== הערות שוליים == | |||
[[קטגוריה:מחיצות ורשויות]] | |||
[[קטגוריה: עירובין יא.]] | |||
[[קטגוריה: עירובין יא:]] | |||
[[קטגוריה: שבת פרק טז]] | |||
[[קטגוריה: אורח חיים סימן שסג]] | |||
גרסה אחרונה מ־22:34, 15 בינואר 2025
| משנה: | עירובין א א |
| בבלי: | עירובין יא.-יא: |
| רמב"ם: | שבת טז טז |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שסב י |
האם צורת הפתח מועילה לפרצה יותר מעשר, ולפרוץ מרובה על העומד ובאיזה אופן
מהלך הגמרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
המשנה (עירובין א א) אומרת שאם יש מבוי שהפתח שלו רחב מי' אמות צריך למעטו.
מסביר רש"י על המשנה (עירובין ב א ד"ה והרחב מעשר), שעשר אמות הוא רוחב סתם פתחים, אבל יתר מכאן לא נקרא פתח אלא פרצה, ולכן צריך למעט את רוחב כניסתה ולהעמידו על עשר או פחות.
עוד מוסיפה המשנה לומר שאם יש לו צורת הפתח, אע"פ שהוא רחב מעשר אינו צריך למעט.
דעת רב ורב יוסף[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגמרא (יא א) מובא שכשרב יהודה שנה משנה זו לחייא בר רב בפני רב, תיקן אותו רב שיש לשנות במשנה שצריך למעט, כלומר שגם כאשר יש צורת הפתח, אם הפתח רחב מעשר צריך למעט. כלומר רב סובר שלא כפשט המשנה, שפירצה שהיא רחבה מעשר לא מועיל לה צורת הפתח, וצריך אף אותה למעט.
רב יוסף לומד דין נוסף מדברי רב, שאם יש חצר שרובה פתחים וחלונות, אינה ניתרת בצורת הפתח, כלומר ואסור לטלטל בתוכה כיוון שהפרוץ בה מרובה על העומד.
ולומד זאת רב יוסף מדברי רב באופן הזה - הואיל ופתח יותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, כשם שלא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר, כך לא יועיל צורת הפתח בפרוץ מרובה.
כלומר דעת רב יוסף לומר שכשם שאין צורת הפתח מועילה למעט פרצה יותר מעשר ולעשותה כפתח, כך לא תועיל צורת הפתח לבטל את הפרצות במחיצה שהפרוץ בה מרובה על העומד ולעשותן כפתחים, אלא יש צורך למעט את הפרצות במחיצות ממש.
הגמרא דוחה את דברי רב יוסף ואומרת, שאין ללמוד מדין יותר מעשר לדין פרוץ מרובה על העומד, שכן מצאנו שפרוץ מרובה על העומד קל יותר, ולכן אפשר שיועיל בו צורת הפתח אף שבפירצה יותר מעשר אינו מועיל.
והיכן מצאנו שדין פרוץ מרובה על העומד קל מדין יותר מעשר - לגבי פסי ביראות, שאומרת המשנה (עירובין ב א) שבשביל עולי רגלים התירו לעשות דיומדין לביראות מארבע רוחות, ואף ששם הפרוץ מרובה על העומד, העמידו הדין על דין תורה והתירו לצורך עולי רגלים. והנה לר' מאיר שם במשנה לא התירו אלא בעשר, אבל ביותר מעשר צריך לעשות עוד דיומדין, ואף שפרוץ שם מרובה על העומד, מותר. נמצא שפרוץ מרובה על העומד קל יותר מפירצה יותר מעשר, ואם כן אין הוכחה לדברי רב יוסף בדעת רב.
ראיה מהברייתא[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא מנסה להביא ראיה לדברי רב יוסף, שהברייתא אומרת שאם יש דפנות שרובן פתחים וחלונות אסור ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ.
ומעירה הגמרא שלא ייתכן לומר ש'רובן פתחים וחלונות' שהרי אז לא תובן הסיפא של הברייתא, שיהיה עומד מרובה על הפרוץ, שהרי הרוב הוא פרוץ. אלא צריך לתקן ולומר 'שריבה בהן פתחים וחלונות', כלומר שיש שם הרבה פתחים וחלונות, שזה מותר אם הפתחים אינם הרוב אלא המיעוט.
בכל אופן עולה מהברייתא שרק אם העומד מרובה על הפרוץ, כלומר שיש יותר דפנות מאשר פתחים, אז מותר לטלטל בתוך המחיצה. אך אם יש יותר פתחים מדפנות, אף שלכל הפתחים יש צורת הפתח, אסור[1].
דוחה רב כהנא את הסיוע מהברייתא ואומר ששם מדובר שצורת הפתח אינה תקינה ואינה יכולה לבטל את הפירצה, שכן מדובר שם בפיתחי שימאי.
שני פירושים נאמרו מהם פיתחי שימאי. לפירוש אחד הכוונה שהמזוזות שבצדדים אינם ישרים אלא האבנים יוצאות ונכנסות, ולכן אין זו צורת פתח. לפירוש שני מדובר שאין תקרה, וכל פתח שאין בו תקרה על גבי שתי המזוזות, אינו מבטל את הפירצה.
מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן[עריכה | עריכת קוד מקור]
הגמרא מביאה מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן לגבי מעשה שהיא באדם אחד מבקעת בית חורתן שהיה לו שדה, ומתח ארבע קונדסין (כעין מוטות) בארבע פינות השדה ועליהן הוא מתח זמורה כעין צורת הפתח. ושבא אותו מעשה לפני חכמים הם התירו לו. ונחלקו ר' יוחנן וריש לקיש מה בדיוק התירו לו החכמים.
לדעת ריש לקיש התירו לו גם לענין כלאים וגם לענין שבת, ואילו לדעת ר' יוחנן התירו לו לענין כלאים, אבל לא התירו לו לענין שבת.
ומזה רוצה ללמוד הגמרא שר' יוחנן סובר כרב שבפירצה יותר מעשר לא מועיל צורת הפתח, שהרי אם מדובר בפחות מעשר אין סיבה שר' יוחנן יאמר שלא התירו לו לענין שבת.
אך הגמרא דוחה ואומרת שאפשר להעמיד בפחות מעשר אלא שצורת הפתח עמדה מן הצד, ונחלקו האמוראים האם מועילה צורת הפתח מן הצד.
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ^ כבר מתוך קושיית הגמרא עולה שהפתחים, אף שהם נחשבים צורת הפתח לכל דבר, עדיין הם מוגדרים כפרוץ לענין פרוץ מרובה על העומד. כלומר אף שצורת הפתח מועילה לבטל את הפרצה שלא תפסול את המחיצה כולה, מ"מ לא רק שאינה נחשבת כעומד, אלא היא ממשיכה להיחשב כפרוץ ממש. ואפשר היה לומר שבתירוץ, הגמרא חזרה בה וסוברת שצורת הפתח נחשב עומד או לכל הפחות לא נחשב פרוץ אלא ניטרלי, אך אז לא מובן למה צריך לתרץ בפיתחי שימאי, יכלה הגמרא לומר שלשון הברייתא 'ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ' הכוונה שהפתחים גם הם מצטרפים לעומד, וממילא אין ראיה לדברי רב יוסף.