הבדלים בין גרסאות בדף "לימוד תורה ונישואין"

{{מקורות||קידושין כט ב||אישות טו ב-ג, תלמוד תורה א ה| יו"ד רמו ב, אה"ע א ג}}

'''הגמרא''' (קידושין כט ב) דנה בשאלת הקדימות בין לימוד תורה לבין נשיאת אשה, ואומרת שיש בשאלה זו שני היבטים. היבט ראשון הוא מצד לימוד התורה, נשיאת אשה מפחית את לימוד התורה של האדם בצורה משמעותית (ובלשון הגמרא 'ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?!'). היבט שני הוא מצד נשיאת האשה, כשאדם לא נושא אשה יכולים להיות לו הרהורים ('לאפרושי מאיסורא').<br/>

===שיטת תוספות===

ב. נתרץ את הקושיא השניה עפ"י דבריו של '''הפני יהושע''' (ד"ה תוספות בד"ה הא לן). הפני יהושע מביא גמרא '''בכתובות''' (סב ב) שנפסקה להלכה, בה כתוב שתלמידים יכולים לצאת מבתיהם ללמוד תורה שנתיים או שלוש שנים אפילו שלא ברשות האשה. אמנם, אם היציאה ברשות האשה הם יכולים לצאת לכמה זמן שרק ירצו. עקב גמרא זו הפני יהושע מעמיד את דברי רבי אביתר במי שיוצא שלא ברשות, או במי שיש לו רב במקומו ובכל זאת יוצא ללמוד במקום אחר (או שדבריו כלל לא נפסקו להלכה). יוצא לפי הפני יהושע שרבי אביתר לא הטיח ביקורת כלפי עצם העובדה שתלמידים הולכים ללמוד חוץ למקומם, אלא מסיבות אחרות שמנינו לעיל. <br/>

'''הר"י הזקן''' (קידושין כט ב) מביא הסבר רביעי בנוגע לחילוק של בני בבל ובני ארץ ישראל. הוא מסביר שבני בבל יצרם מתגבר עליהם, ולכן הם צריכים לשא אשה תחילה ואח"כ ללמוד תורה. אמנם בני א"י, מתוך שהם חפצים בתורה, אין יצרם מתגבר עליהם ולכן ילמדו תורה ואח"כ ישאו אשה. [הדיון הוא אך ורק על נושא היצר].

על מנת לענות על שאלה זו ניתן לומר שמצווה זו היא מצווה שאינה עוברת(ניתן לקיימה לאחר מכן), ולכן היא נחשבת כמצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. וכ"כ '''הקובץ הערות''' (פא א), וכ"כ '''הנצי"ב בהעמק שאלה''' (שאילתא ה ד). ובדומה לכך כתב '''ערוך השולחן''' (אה"ע א יג).

אמנם, ב'''רמב"ם'''(אישות טו ב) בעניין דחיית הנישואין עבור תלמוד תורה לא מוזכר עניין ההרהורים. מעיר על דבריו ה'''בית יוסף''' (אבן העזר א) שההיתר הכתוב בהלכה ג' לעניין בן עזאי כשאין יצרו מתגבר עליו, הוא מתייחס גם להלכה ב' לעניין דחיית לימוד התורה. אך, '''הרב קוק''' (מצות ראיה מילואי השמטות עמ' קצג) סובר אחרת. הרב קוק הסביר את הרמב"ם אחרת מהבית יוסף. לשיטתו, אין שום תנאי לעניין דחיית הנישואין מפני תלמוד תורה, אפילו הרהורים.  ולכן ניתן לדחות את הנישואין עבור תלמוד תורה למרות שיש לו הרהורים. <br/>

 

כדי לומר כך, ניתן ללכת בשני כיוונים נוספים. <br/>

בגמרא ב'''מסכת קידושין''' (כט ב עד ל א) מובאים כמה גילאים בלעניין גיל הנישואין. בתחילה הגמרא מביאה מימרא בשם רב הונא לכך שאם אדם עבר גיל עשרים ועדיין לא נשא אשה, כל ימיו בהרהורי עבירה. וכן מובא בברייתא שאם אדם עבר את גיל עשרים ולא נשא אשה הקב"ה אומר תיפח עצמותיו.<br/>

אח"כ הגמרא מספרת על רב חסדא שהוא התחתן בגיל שש עשרה, ולכן הוא עדיף מחבריו (שכנראה התחתנו לאחר מכן- בערך בגיל שמונה עשרה). הוא מוסיף שאם הוא היה נושא אשה בגיל ארבע עשרה הוא היה תוקע לשטן חץ בעיניו. <br/>

ישנה מחלוקת בין שני אמוראים, באילו גילאים ידו של האב תקיפה על בנו. אמורא אחד סובר מגיל שש עשרה עד גיל עשרים ושתים, ואמורא אחר סבר מגיל שמונה עשרה עד גיל עשרים וארבע. <br/>

מסביר שם '''רש"י''' שני הסברים. לפי הלישנא הראשונה ברש"י הגילאים הללו הם גילאים בהם ניתן לחתן את הבן, ויש מחלוקת בין האמוראים האם הגיל המקסימלי הוא עשרים ושתים או עשרים וארבע. אמנם, רש"י מביא לישנא אחרת בה הוא מסביר את הגילאים הללו כגילאים שידו של האב תקיפה על בנו ללמדו תוכחות ומוסר, והוא מכריע שהלישנא השניה עיקר. <br/>

מובא ב'''משנה באבות''' (ה כא) כך: "בן שמונה עשרה לחופה" ו'''רש"י''' (שם, המיוחס לו) מביא שני פירושים. פירוש ראשון הוא שכתוב בתורה עד פסוק 'מאיש לקחה זאת' שמונה עשרה פעמים המילה אדם , ופירוש שני הוא שבגיל הזה האדם עומד על פרקו וראוי להינשא, מבחינת בַּשלותו של האדם. <br/>

כותב ה'''טור''' (אבן העזר א) שהגיל המינימלי לנישואין הוא גיל שלוש עשרה. שני הסברים לדבר- א. בגיל שלוש האדם מתחייב במצוות, ואחת המצוות היא נשיאת אשה(או פרו ורבו). ב. מהסיפור בגמרא על רב חסדא  משמע שניתן להתחתן כבר מגיל ארבע עשרה. מגיל שלוש עשרה ויום אחד האדם נכנס לשנתו הארבע עשרה. <br/>

[[קטגוריה:תלמוד תורה]] [[קטגוריה:קידושין]] [[קטגוריה:קידושין כט ב]] [[קטגוריה:אישות טו ב]] [[קטגוריה:אישות טו ג]] [[קטגוריה:יורה דעה רמו ב]] [[קטגוריה:תלמוד תורה א ה]] [[קטגוריה:אבן העזר א ג]] [[קטגוריה:דעות ה יא]]