אפיית פת חלבית או בשרית

מקורות
בבלי:	פסחים לו.
רמב"ם:	מאכלות אסורות ט כב
שולחן ערוך:	יורה דעה צז

הסוגיה עוסקת באיסור ללוש פת חלבית או בשרית, בגדריה השונים ובהיתרים הקיימים.

דברי הגמרא

הגמרא בפסחים לו. אוסרת ללוש פת בחלב, וכן למרוח שומן בתנור באופן שיהפוך את הלחם הנאפה בתוכו לבשרי, ובדיעבד אם אדם אפה הרי שהפת אסורה. הגמרא מנמקת את האיסור- מפני הרגל עבירה. פירוש הדבר שיבואו לאכול את הפת שרגילים שהיא פרווה עם מאכלים שהם חלבים או בשריים ויעברו באיסור בשר בחלב.

לאחר מכן הגמרא קובעת שאם הדבר נעשה "כעין תורא" יהיה מותר ללוש את הפת בבשר או בחלב. בראשונים נאמרו שני פירושים למושג כעין תורא ומשם נוצרת מחלוקת ראשונים באופן ההיתר.

הבנת רש"י

לפי רבנו חננאל ורש"י הכוונה לכמות קטנה כמו עין של שור. דהיינו- אסור ללוש פת חלבית אלא אם כן מדובר בכמות קטנה של מאפים. נראה שהסיבה לכך היא שהם נאכלים בזמן סמוך לאפייה ואין חשש שיבואו להתבלבל ולערב בשר וחלב.

הבנת הרי"ף

הרי"ף פרש שהכוונה היא לשינוי בצורת הפת לעשות אותה בצורה מיוחדת ושונה כמו עין של שור. דהיינו- אסור ללוש פת חלבית אלא אם כן מדובר באפיית מאפים בעלי צורה מיוחדת או שונה שתזכיר לאדם שמדובר במאפה שהוא לא פרווה.

שו"ע

הטור והשו"ע פסקו להלכה גם את ההיתר של רבנו חננאל וגם את ההיתר של הרי"ף. מסביר הבית יוסף בשם השערי דורא ששני ההבנות מתקבלות כיון ששניהם הגיוניות מבחינת טעם הגזירה, ויש בהם כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

והביא הרמ"א שהדין של כמות מועטת הוא גם אם מכינים לקראת שבת שאוכלים בשבת עצמה. לפי השו"ע מותר רק לסעודה הקרובה ולא יותר מזה. (פרי מגדים)

דיונים באחרונים

סיוגים של האחרונים לדין זה- דיוקים מהמילה פת- דבר שניכר בו החלב או הבשר- מותר. (פרי מגדים) מיני מתיקה שאין רגילים לאוכלם בסעודה- מותר. (בדי שולחן) דבר שדרך לעשותו גם בשרי וגם חלבי אנשים חוקרים בזה ואין חשש. והיו שהחמירו ונראה כמקילים (תפארת אדם) וכך המנהג. דבר שנתפרסם שהוא תמיד חלבי או תמיד בשרי אין מקום לחשוש בו. דיוקים במושג שינוי בלחם- נתפרסם שהוא חלבי אפילו אם אין בו שינוי-מותר. וצריך עיון.. (ערוה"ש, מהרי"ט) ההיתר של שינוי לפי הרבה אחרונים לא נוגע לרוצה למכור בשוק. ונראה שהשו"ע ורמ"א לא הזכירו את זה וחולקים על דין זה. (מהרי"ט, פרי מגדים, פתחי תשובה) דיוקים במושג כמות מועטת- הבאנו כבר לעיל כיון שנראה כבר מהשו"ע רמ"א. שיש מחלוקת על סעודה אחת או לשבת שלמה. דיוקים במושג אסור- אמנם אסור באכילה אבל לפי רוה"פ מותר למכור לגוי. (בדי השולחן) יש שרצה לאסור אפילו אם אין טעם.(כו"פ) ורוב הפוסקים הקלו.

מותר לכתחילה לבטל בשישים (מהרי"ט), וחלקו עליו (צמח צדק, פרי מגדים)
       

האם דין נוגע רק לפת- הט"ז (וכ"כ הצ"צ) חידש שהדין הזה של הפת נכון גם לנושאים אחרים והעיקרון הוא שדבר פרווה שרגילים להשתמש בו לבשרי וחלבי אסור לעשות אותו פתאום בשרי או חלבי כיון שיבואו להשתמש בו לסוג השני ויבואו לעבור באיסור בשר וחלב. ולכן הוא הסיק ש'בלנדר' שמשתמשים בו בפרווה בשביל לאכול עם התוצר בשר או חלב, ובטעות הכינו בו בשרי והוא בלע הרי שאסור להשתמש בבלנדר אפילו לבשרי כיון שזה דומה לדין הפת. וגם לפי דעתו אם אני הופך את זה עכשיו לבשרי באופן קבוע אין בעיה כי אז זה נחשב היכר ואין חשש שיבוא לטעות. והקשנו בזה שהרי יש פה נ"ט בר נ"ט כיון שהשום נתן טעם בבלנדר והבלנדר יבוא ויתן טעם בשרי ומה שהכנו בבלנדר יהיה בו נ"ט בשרי ואחר כך נאכל אותו במשהו חלבי הרי שזה יהיה נ"ט בר נ"ט. ועוד שאחרי יום הטעם יהיה פגום ואז ודאי שמותר גם לכתחילה, וקשה.

והערוך השולחן חלק על הט"ז ואומר שמפורש התרנו להשתמש בצנון שחתכנו בסכין בשרית לאכול עם בשר למרות שזה בדיוק כמו הפת, כיון שהיא עיקר מאכלו של אדם ובזה יש לחשוש שלא ישים לב. והביא שאין הלכה כט"ז וכ"כ פר"ח ומנח"י וחוות דעת.

עוד הביאו האחרונים שדבר שנתפרסם שהוא חלבי אפילו אם אין בו שינוי ומלכתחילה היה אסור לאוכלו עכשיו שנתפרסם הדבר מותר. (ערוה"ש, בשם מהרי"ט) ואמר שצריך עיון להלכה האם להורות כך. אך באמת הסברא היא שדבר שנתפרסם שיש לו צורה קבועה של חלבי אז יודעים שהוא חלבי למרות שלא קבעו מלכתחילה משהו מיוחד, לדוגמא בקלאווה או בלינצ'ס. כל דבר שידוע שעושים אותו חלבי לא נראה שיהיה בו בעיה ובאמת לכן גזרו דווקא בלחם שהוא פרווה תמיד.

וכן דבר שניכר בו החלב או הבשר- מותר. (פרי מגדים) אפשר לדייק מלשון 'שלשה' שהחלב נבלע ואינו ניכר. וזה ברור.

כתב הבדי שולחן שמיני מתיקה שאין רגילים לאוכלם בסעודה מותר לעשותם חלביים כיון שאין חשש שיבוא לאוכלם בבשר.

ועוד הביא להתיר למכור לגוי את הפת שנאסרה כיון שהיא לא אסורה בהנאה. ואין חשש שימכרנה לגוי.

עוד יש לעיין האם אפשר לטעום את הפת ולראות האם יש בה טעם חלב ועפ"י להתיר. יש מי שהחמיר אבל הרבה הקלו בזה וכן נראה.

ועוד יש לעיין האם אפשר לכתחילה לסמוך על ביטול בשישים ונראה לבדי השולחן להחמיר וכך גם נראה לי.

יש שרצה להחמיר ששינוי לא יועיל אלא בביתו אבל אם שינה ורוצה למכור בשוק הדבר אסור. (פתח"ת, מהרי"ט, חוות דעת)... קצת קשה שלא נזכר חילוק כזה כלל. הרי אם עושים את זה בצורה מוזרה אפשר שאנשים יבואו לשאול מה הבעיה שעשו את הפת בצורה מוזרה, וכך ידעו שזה חלבי.