171
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 70: | שורה 70: | ||
==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ==שיטת קצות החושן עפ"י הרשב"א== | ||
'''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב יד]) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' (ב"ב לו א ד"ה) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז, והיה טוען אף את טענת ההעזה, משא"כ בשבועה בה אדם אינו מעיז פניו בפני בעל חובו. | '''קצות החושן''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8994&st=&pgnum=28 פב יד]) מתרץ גם הוא את הסתירה בין הסוגיות השונות אם אמרינן מיגו דהעזה עפ"י החילוק בין ממון בו אמרינן מיגו דהעזה, לבין שבועה בה לא אמרינן מיגו דהעזה. בהסבר החילוק בין ממון לשבועה מביא הקצות את דברי '''הרשב"א''', (שו"ת הרשב"א, רפג) (וכן תירץ '''רבינו יונה''' ([http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49924&st=&pgnum=183&hilite= ב"ב לו א ד"ה אמר אבוה]) בשם '''הראב"ד''') המסביר שבממון אמרינן מיגו דהעזה כי בממון אדם אכן מעיז, והיה טוען אף את טענת ההעזה, משא"כ בשבועה בה אדם אינו מעיז פניו בפני בעל חובו. | ||
הטעם לכך הוא שבממון החשש על בעל הדין הוא שהחזיק ממון חברו שלא כדין, ולמעשה גזל ממון חברו, ולכן בעל הדין בעיני הדיינים הוא כחשוד לגזול ממון חברו, ומי שמעיז פניו לגזול ממון חברו, ודאי וודאי יעיז לומר כל טענה, גם טענת העזה. על כן בממון אמרינן מיגו דהעזה, דמה לו לשקר. | הטעם לכך הוא שבממון החשש על בעל הדין הוא שהחזיק ממון חברו שלא כדין, ולמעשה גזל ממון חברו, ולכן בעל הדין בעיני הדיינים הוא כחשוד לגזול ממון חברו, ומי שמעיז פניו לגזול ממון חברו, ודאי וודאי יעיז לומר כל טענה, גם טענת העזה. על כן בממון אמרינן מיגו דהעזה, דמה לו לשקר. | ||
| שורה 113: | שורה 113: | ||
הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן בב"מ דף ג. למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית עיזי דאכלי חושלא, ושדה זו של אביך היתה, אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן כל שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. | הסבר דבריו: כדי שמיגו דהעזה לא יהיה מיגו טוב, מלבד מה שצריך העזה בטענת המיגו יותר מבטענה הנטענת עתה, צריך שבטענת המיגו תהיה כפירת ממון יותר גדולה מאשר בטענה הנוכחית. רק כך, במילוי שני תנאים אלו, מיגו דהעזה דלא אמרינן. אך בכל מיגו אחר, אף אם בטענה הזוכה יש העזה יותר גדולה, אם אין בה כפירת ממון יותר גדולה, שפיר הווי מיגו. לכן בב"מ דף ג. למודה במקצת אין מיגו שהיה יכול לכפור בכל, שזו גם העזה וגם כפירת ממון גדולה יתר. לעומת זאת, בסוגיית עיזי דאכלי חושלא, ושדה זו של אביך היתה, אין הפרש בכפירת הממון בין הטענה הזוכה לטענת המיגו, ולכן כל שיש העזה בטענת המיגו, הווי מיגו טוב. | ||
==שיטת הריב"ש== | |||
'''הריב"ש''' (תשובה שצב), הובאו דבריו ב'''תומים''' (פב, פא) וב'''ש"ך''' (עה כג), מסביר גם הוא מדוע מיגו דהעזה בממון אמרינן, בשבועה לא אמרינן. אומר הריב"ש, שמיגו דהעזה בממון אמרינן, כי בממון, גם כשיש לאדם מיגו, עליו להישבע שבועת מדרבנן כדי ליטול מחברו, ולכן המיגו כבר אינו מיגו דהעזה, אלא 'מיגו ממעיז למעיז', שיש העזה גם בטענתו הנוכחית- בכך שהיה מוכן להישבע עליה. שבועה זו המוטלת על הנוטל ממון מחבירו היא 'שבועת הנשבעים ונוטלין', הידועה בשם "שבועת הגאונים" (הובא דין שבועה זו ברמב"ן וברשב"א בשבועות מה ב, וכן בתשובות הרי"ף עד, וכן פסק הרמב"ם, מלווה ולווה יג, ג). | |||
לכן, בסוגיית 'עיזי דאכלי חושלא', על האדם להישבע שבועת הנשבעים ונוטלים, (וכפסק הרמב"ם על סוגיה זו- וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְיִטֹּל. (טוען ונטען, י ג) כדי ליטול מחברו תשלום. ולכן, כיוון שהאדם נשבע שטענתו אמת, חזר דין המיגו, והוא נאמן על ידו, משום שכיוון שהוא נשבע על טענתו, הפך המיגו להיות 'מיגו ממעיז למעיז', כי גם טענתו הנוכחית היא טענה שיש בה העזה- בכך שנשבע עליה, ואם כן 'מה לו לשקר', להעיז פניו ולהישבע לשקר על טענה שאינה זוכה, כשיכול היה לטעון שהעיזים שלו וכך לזכות. | |||
אך בשבועה, לא נשבע האדם שבועה נוספת כלשהי, שעל ידה נוכל לומר שגם בטענתו הנוכחית הוא מעיז ונפטור אותו מהשבועה שהטילה עליו התורה ע"י מיגו. וממה נפשך, אם כבר נשבע את שבועת התורה, אז אין צורך במיגו ונאמן הוא על ידי השבועה, וכל זמן שלא נשבע, הווי מיגו דהעזה דלא אמרינן. | |||
יש להעיר כי שבועת הנשבעים ונוטלין, המעניקה את הנאמנות למיגו, היא שבועת מדרבנן. ולפי זה, מדאורייתא הוא שהטוען שהעיזים הזיקו לו אינו נאמן, ורק לאחר שרבנן תקנו את שבועת הנשבעים ונוטלין, ע"י שבועה זו הוא נאמן מדאו'. וכן העיר הגרז"ן גולדברג בספרו '''משפט ערוך''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50442&st=&pgnum=367 משפט ערוך פב, כללי מיגו, {282}]) על שיטת הריב"ש, ונשאר ב'צריך עיון'. | |||
==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ==ביאור האחרונים עפ"י 'מיגו כח הטענה'== | ||