טלטול מת בשבת

באילו תנאים ולאיזה צורך מותר לטלטל מת בשבת.

מקורות
בבלי:	שבת מג ב-מד א, צד ב
רמב"ם:	שבת כו כא-כב
שולחן ערוך:	אורח חיים שיא א-ז

סוגיית הגמרא

הגמרא (שבת מג ב) מביאה מחלוקת האמוראים בין רב לשמואל בענין טלטול מת המוטל בחמה. לדעת שמואל מותר להופכו ממטה למטה עד שמגיע לצל, ואילו לדעת רב אסור לפי שזהו טלטול מן הצד, אלא האופן המותר לטלטלו הוא על ידי שיניח עליו ככר או תינוק, שהוא דבר המותר בטלטול, וכך מטלטל את המת.
בהמשך מנסה הגמרא לומר שאולי זו כבר מחלוקת תנאים אם טלטול מן הצד שמיה טלטול או לא, שמצאנו שנחלקו תנאים לגבי הצלת מת מן הדלקה, שלדעת תנא קמא אין מצילין אותו ולדעת ר' יהודה בן לקיש מצילין. ולכאורה איירי בטלטול מן הצד, שאם לא כן איך יתיר ר' יהודה בן לקיש. וגם אי אפשר לומר שאיירי על ידי כיכר או תינוק, לפי שאז לא היה אוסר תנא קמא. אך הגמרא דוחה ואומרת שלכולי עלמא טלטול מן בצד שמיה טלטול, אלא שר' יהודה בן לקיש מתיר מהטעם שאדם בהול על מתו, ואם לא נתיר לו יבוא לכבות את הדלקה שהוא איסור חמור יותר.
לבסוף מכריעה הגמרא כר' יהודה בן לקיש שמותר לטלטל מת מפני הדלקה.

הלכה כרב או שמואל

לסוגיה זו בהרחבה, ראו טלטול מן הצד

בעל המאור כתב שהלכה היא שטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול, והוכיח כן מגמרות.
אבל רוב ככל הפוסקים חלקו על זה וכתבו שהלכה כשמואל שטלטול מן הצד אסור במת, ויישבו את הגמרות הסותרות לזה. את דבריהם הוכיחו ממה שאמרה הגמרא לגבי מחלוקת התנאים 'לא דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול'. כן כתבו הרי"ף (שבת כ ב) והתוספות (מג ב ד"ה דכ"ע) והרא"ש (ג יט).

במה הלכה כר' יהודה בן לקיש

מפסיקת הגמרא כר' יהודה בן לקיש לא מוכרע אם מותר לטלטל מת מפני הדלקה דווקא באופן של טלטול מן הצד שמא אתי לכבויי, או דלמא מטעם זה מותר לטלטלו אפילו בטלטול רגיל. שגם בדברי ר' יהודה בן לקיש עצמו ניתן להסביר כך או כך, אחר שהגמרא העמידה שלכו"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול, אפשר שהוא אינו מתיר אלא בדלקה מטעם דאתי לכבויי.

הרי"ף (שבת כ ב) העתיק סוגיה זו להלכה, וכתב שלא התירו רבנן טלטול מן הצד אלא לגבי מת. מלשון זו למד הר"ן (בדפי הרי"ף כ ב ד"ה אמר), וכן הביא גם בשם ר' יונה, שכוונת הרי"ף לפסוק שדווקא טלטול מן הצד מותר במת, אבל טלטול רגיל אסור אפילו מפני הדלקה. וכן הבינו גם בעל המאור (כ ב) והרא"ש (ג יט) בדעת הרי"ף.
רבנו יונה שם הביא ראיה לשיטת הרי"ף מלשון הגמרא שאמרה 'הלכה כר' יהודה בן לקיש במת', שמשמע שהוא התיר בכל הפסד ממון משום שמא יבוא לכבות, אלא שאין הלכה כמותו אלא במת, ואם כן אי אפשר לומר שאיירי בטלטול רגיל שזה ודאי לא היה מתיר ר' יהודה בן לקיש. אבל הר"ן שם דחה את דבריו, דגם בטלטול רגיל היינו אומרים שמותר משום שמא יבוא לכבות, אם לא שהדגישה הגמרא לומר שדווקא במת שרי.

לעומת זאת לדעת בעל המאור ר' יהודה בן לקיש התיר אפילו טלטול גמור מפני הדלקה, וכן כתבו הרא"ש (ג יט) והר"ן (בדפי הרי"ף כ ב ד"ה אמר) בדעת רש"י (דרוש מקור).
גם הרא"ש עצמו כתב שלדעתו מטעם שבהול על מתו יש להתיר אפילו טלטול גמור, אלא שזהו דווקא אם אין לו אלא מטה אחת ואינו יכול לטלטל מן הצד.

ויש להעיר שכל זה הוא דווקא בטלטול מפני הדלקה שאדם בהול על מתו, אבל מפני החמה או בזיון לכולי עלמא אין לטלטלו אלא על ידי כיכר או תינוק.