9,990
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו דהעזה"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות||בבא מציעא ג א, בבא בתרא לו א, שבועות מה ב, כתובות טו ב|||חושן משפט פב, "כללי מיגו"}} | {{מקורות||בבא מציעא ג א, בבא בתרא לו א, שבועות מה ב, כתובות טו ב|||חושן משפט פב, "כללי מיגו"}} | ||
| שורה 18: | שורה 16: | ||
מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה (ראה לקמן מחלוקת הראשונים בגדר 'העזת פנים'), וכדי לטעון אותה על האדם להעיז פניו בפני בעל דינו. במקרה כזה, לפי ראשונים רבים (כדלקמן) בטלה ראיית המיגו, ולא יזכה האדם בדין בטענתו הנוכחית שטוען. | מיגו דהעזה הוא מיגו בו הטענה אותה יכול היה האדם לטעון ולזכות על ידה בדין- היא טענה של העזה (ראה לקמן מחלוקת הראשונים בגדר 'העזת פנים'), וכדי לטעון אותה על האדם להעיז פניו בפני בעל דינו. במקרה כזה, לפי ראשונים רבים (כדלקמן) בטלה ראיית המיגו, ולא יזכה האדם בדין בטענתו הנוכחית שטוען. | ||
ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה. | ובהרחבה: במיגו דהעזה, כשטוען האדם את טענה ב', לא נוכל לומר שישנה ראיה שדבריו אמת שאם היה שקרן היה טוען את טענה א' הזוכה בדין בנקל. זאת משום שטענה א' אותה יכול היה לטעון ולזכות על ידה היא טענה של העזה, ו"אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". | ||
<BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין העזת פנים כלפי בעל דינו, אך בטענה א' הזוכה, היה עליו להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. לכן, אין ראיה שדבריו אמת, ואולי טענה ב' שטען היא שקר, והסיבה שלא טען את טענה א' הזוכה בדין היא משום שחשש להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. | <BR/>במקרה כזה יהיה הדין, שאם אמנם יטען האדם את טענה א' יזכה בדין, אך אם יטען את טענה ב', לא תהיה לטענתו את נאמנות ה'מיגו', ויפסיד בדין, מפני שבמקרה כזה בטלה הראייה השכלית שטענתו אמת, ואין אנו יכולים לומר את הסברה 'מה לו לשקר'. הסיבה לכך היא שבטענה ב' שטען, אין העזת פנים כלפי בעל דינו, אך בטענה א' הזוכה, היה עליו להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. לכן, אין ראיה שדבריו אמת, ואולי טענה ב' שטען היא שקר, והסיבה שלא טען את טענה א' הזוכה בדין היא משום שחשש להעיז פניו ולשקר בפני בעל דינו. | ||
| שורה 43: | שורה 41: | ||
ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא שאלתו ותשובתו של רבה "מפני מה אמרה תורה" בגמרא (בבא מציעא ג א). אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי, ומתוך כך שיטתו בדין מיגו דהעזה שונה בתכלית. | ראינו כי המקור ממנו למדו הראשונים את הכלל 'מיגו דהעזה לא אמרינן', הוא שאלתו ותשובתו של רבה "מפני מה אמרה תורה" בגמרא (בבא מציעא ג א). אך '''הר"י מיגש''' למד סוגיה זו באופן אחר לגמרי, ומתוך כך שיטתו בדין מיגו דהעזה שונה בתכלית. | ||
ה'''ר"י מיגש''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32307&st=&pgnum=66 שבועות מה א ד"ה איתמר], הובא ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37969&st=&pgnum=734&hilite= רא"ש, שבועות ז ג]) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור הכל. העולה מדברי הר"י מיגש, שהוא לא למד את שאלתו ותשובתו של רבה כשאר הראשונים דלעיל, שהרי אם מיגו דהעזה לא אמרינן, אין ראיה ממודה במקצת דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, שהרי מיגו זה של מודה במקצת הוא מיגו דהעזה, כתשובתו של רבא, וזו הסיבה שאין לו מיגו להיפטר משבועה. אלא דעת הר"י מיגש היא שמיגו דהעזה אמרינן, ולכן המיגו שיש למודה במקצת- שיכול היה לכפור הכל ולהיפטר- הוא מיגו טוב, ומה שלא נפטר משבועה במיגו הוא מסיבה אחרת: שלא אמרינן מיגו, כל מיגו ואפילו מיגו טוב, לאפטורי משבועה | ה'''ר"י מיגש''' ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32307&st=&pgnum=66 שבועות מה א ד"ה איתמר], הובא ב[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37969&st=&pgnum=734&hilite= רא"ש, שבועות ז ג]) כותב כי מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן, אלא רק לאפטורי מממון. טעם 'מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן' הוא שכדי לפטור משבועה אותה חייבה התורה יש להביא הוכחה חזקה, ומיגו אינו ראיה מספיק חזקה כדי לפטור מחיוב התורה לברר החשדות ע"י השבועה. | ||
<BR/>כלומר לפי הר"י מיגש כל מיגו, גם מיגו שאינו העזה, לא פוטר משבועה, אלא רק מממון. ומוכיח הר"י מיגש דין זה מתוך דין מודה במקצת, שחייב שבועה על אף פי שיש לו מיגו, שיכול היה לכפור הכל. העולה מדברי הר"י מיגש, שהוא לא למד את שאלתו ותשובתו של רבה כשאר הראשונים דלעיל, שהרי אם מיגו דהעזה לא אמרינן, אין ראיה ממודה במקצת דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, שהרי מיגו זה של מודה במקצת הוא מיגו דהעזה, כתשובתו של רבא, וזו הסיבה שאין לו מיגו להיפטר משבועה. אלא דעת הר"י מיגש היא שמיגו דהעזה אמרינן, ולכן המיגו שיש למודה במקצת- שיכול היה לכפור הכל ולהיפטר- הוא מיגו טוב, ומה שלא נפטר משבועה במיגו הוא מסיבה אחרת: שלא אמרינן מיגו, כל מיגו ואפילו מיגו טוב, לאפטורי משבועה. | |||
ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=74&perek=2&halocha=8 שכירות ב ח], [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלוה ולווה יג ג]) פוסק כי לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, אלא רק לאפטורי מלשלם ממון. וכותב ה'''מגיד משנה''' (שכירות ב ח) שהרמב"ם למד כשיטת הר"י מיגש בשבועות, כלומר- שמיגו דהעזה אמרינן, והווי מיגו טוב, ומכך שמודה במקצת חייב שבועה ולא נפטר במיגו, למדים אנו שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. מוסיף המגיד משנה כי גם ה'''ר"ח''' וה'''רמ"ה''' סבירא להו כשיטת הר"י מיגש. | ה'''רמב"ם''' ([http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=74&perek=2&halocha=8 שכירות ב ח], [http://beta.hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=13&rtype=%u05E6%u05D5%u05E8%u05EA%20%u05D4%u05D3%u05E3&hilchos=76&perek=13&halocha=3 מלוה ולווה יג ג]) פוסק כי לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, אלא רק לאפטורי מלשלם ממון. וכותב ה'''מגיד משנה''' (שכירות ב ח) שהרמב"ם למד כשיטת הר"י מיגש בשבועות, כלומר- שמיגו דהעזה אמרינן, והווי מיגו טוב, ומכך שמודה במקצת חייב שבועה ולא נפטר במיגו, למדים אנו שמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. מוסיף המגיד משנה כי גם ה'''ר"ח''' וה'''רמ"ה''' סבירא להו כשיטת הר"י מיגש. | ||
| שורה 107: | שורה 106: | ||
===ביאור התוספות עפ"י תירוץ הש"ך השני והפני יהושע=== | ===ביאור התוספות עפ"י תירוץ הש"ך השני והפני יהושע=== | ||
לכן | לכן תירץ ה'''פני יהושע''', וכן כתב '''הש"ך''' בתירוצו השני, שתוספות כיוונו בתירוצם לחלק בין מיגו דהעזה בממון למיגו דהעזה בשבועה, שמיגו דהעזה בממון אמרינן ובשבועה לא אמרינן. | ||
====קושייה על ביאור הפני יהושע==== | ====קושייה על ביאור הפני יהושע==== | ||