לא תוכל לתת עליך איש נוכרי

לא תוכל לתת עליך איש נוכרי (מקורות עיקריים)
מקרא	דברים יז, טו
תלמוד בבלי	קדושין עו ב
משנה תורה לרמב"ם	הלכות מלכים, פרק א הלכה א

לא תוכל לתת עליך איש נוכרי היא סוגיה העוסקת באיסור להמליך על בני ישראל אדם נכרי, שיעסוק במעמד ציבור מכובד כדוגמת מלוכה.

הגדרת הסוגיה

בחומש דברים (דברים יז, טו) מובא הציווי להמליך על עם ישראל מלך אשר בחר בו ה', והאיסור להמליך על עם ישראל מלך, שאינו יהודי: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". בציווי זה מופיע מצוות עשה, "שום תשים", ומצוות לא תעשה, "לא תוכל לתת עליך".

על כך מבארים חז"ל (ספרי דברים פיסקא קנז) כי הציווי מדובר גם על איסור העמדת נכרי בעבודות ציבור מכובדות שונות ולא רק מלוכה, "כל משימות שאתה משים לא יהא אלא מקרב אחיך", ומכאן אמרו, שאין ממנין פרנס על הציבור עד שתהא אמו מישראל.

הרחבת הטעם לציווי

בספר החנוך (מצוה תצח) הסביר את טעם האיסור, מהסיבה שמהיות הממונה לראש נשמע לכל בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים, כדי שירחם על העם, שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים, ויאהב האמת והצדק והיושר, בידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו, וכענין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו... ולענין שאר שררות בישראל נוהג איסור זה בכל מקום, שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל. ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים. והממנה אותם, מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם, לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו של אותו רשע ירד. ומי שלא ירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו, שכרו יהיה אתו מאת השם יתברך תמיד בעולם הזה, ונפשו בטוב תלין לעולם הבא, וזרעו יירש ארץ.

"שום תשים עליך מלך כל משימות שאת משים אל יהו אלא מקרב אחיך וכו'. חז"ל הוציאו שגם בשאר התמנות צריך שיהי' אמו מישראל ודייקו זה דמסיים הכתוב לא תוכל לתת עליך ולא אמר מלך רק לתת עליך כל שאתה נותן עליך שיתי' לו איזה שררה עליך, ויש הבדל בין לשום ובין לתת ששימה מציין הסדר והקביעות יותר מנתינה וע"כ אמר לתת ר"ל כל נתינה. ובמ"ש איש נכרי מציין שהוא נכרי לגמרי משא"כ אם אמו מישראל זה קרוי אחיך ומ"ש אשר לא אחיך בא למעט העבד אע"פ שאינו נכרי שחייב במצות כאשה אינו אחיך, ובזה נכון מעשה דאגריפס. עיין סוטה (דף מ"א), לפי הנ"ל הדרשה דפה מן לא תוכל לתת עליך, דשום תשום פירש בספרי שאם מת ישימו תחתיו דכפל המקור על הפעל בא להודות שיעשה הפעל בכל אופן ואפילו כמה פעמים והיינו שאם מת ישימו אחר תחתיו: וכתיב ג' פעמים מלך חד לגופיה והשני מלך ולא מלכה והג' תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. דעליך מלך מורה שיהי' מושל עליך ואתה נכנע תחתיו, מכאן אמרו אין רוכבים על סוסו וכו'" (מלבי"ם).

בגמרא

"אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה קא מנצי איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו תנינא (דברים י״ז-ט״ו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך" (קדושין עו ב).

רש"י מסביר: כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה:

רמב"ם

"אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז, טו). ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר: "מקרב אחיך תשים עליך מלך" (דברים שם), כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך." (רמב"ם הלכות מלכים, פרק א' הלכה א')

ספר מצוות גדול

"לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. [ביבמות דף ס"ה ובפ' החובל דף פ"ח] מכאן שאין מעמידין שום שררה ולא דיין על ישראל אלא מישראל ולא מגרים. ובפ' החולץ [דף מ"ה] אומר שאם אמו מישראל אחיך קרינא ביה בד"א בשאר שררות, אבל במלכות תניא בתוספתא [ספ"ד דסנהדרין] אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונה והטעם משום שנ' מקרב אחיך תשים עליך מלך, ממובחרין שבאחיך."

"ולכך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לאגריפס ואמרו לו אחינו אתה כדאמרינן בסוטה [דף מ"א], וזהו מה שאומר בב"ב [דף נ' ומבואר שם בתו'] בעניין הורדוס שאמר מאן דריש מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן שהרגם מפני שדורשין ממובחרים שבאחיך."