הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:מצווה בו יותר מבשלוחו"
מ (תקלדה) |
|||
| (35 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{מקורות|קידושין ב א|קידושין מא א||אישות ג יד. שבת ל ו|יורה דעה לה א. אורח חיים רנ א}} | |||
{{מקורות|קידושין ב א|קידושין מא א||שבת ל ו|אורח חיים רנ א}} | |||
סוגיה העוסקת בכלל שראוי לאדם לעסוק במצוות בעצמו מאשר לשלוח שליח לקיים את המצווה. | סוגיה העוסקת בכלל שראוי לאדם לעסוק במצוות בעצמו מאשר לשלוח שליח לקיים את המצווה. | ||
| שורה 7: | שורה 6: | ||
במשנה שנינו (קידושין מא א) שהאיש מקדש בו ובשלוחו, האישה מתקדשת בה ובשלוחה, האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בה ובשלוחה. | במשנה שנינו (קידושין מא א) שהאיש מקדש בו ובשלוחו, האישה מתקדשת בה ובשלוחה, האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בה ובשלוחה. | ||
הכלל נאמר על ידי רב יוסף כתירוץ לשאלת הגמרא שהרי המילה "בו" מיותרת, אלא לומדים מכאן את הכלל ש"מצווה בו יותר מבשלוחו". | הכלל נאמר על ידי רב יוסף כתירוץ לשאלת הגמרא שהרי המילה "בו" מיותרת, אלא לומדים מכאן את הכלל ש"מצווה בו יותר מבשלוחו". | ||
למסקנת הסוגיה דבר זה אפשר ללמוד רק ממה שכתוב במשנה "בה" בקשר לאישה, ואילו אצל הגבר חל איסור לקדש על ידי שליח. | למסקנת הסוגיה דבר זה אפשר ללמוד רק ממה שכתוב במשנה "בה" בקשר לאישה, שאצלה אין איסור לקדש על יד שליח, מכיוון שטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ואילו אצל הגבר חל איסור לקדש על ידי שליח. | ||
למסקנה הגמרא דיברה על שני מקרים: | למסקנה הגמרא דיברה על שני מקרים: | ||
| שורה 14: | שורה 13: | ||
*מקרה שהובא כהוכחה לכלל: רב ספרא ורבא היו נוהגים בעצמם לעשות חלק מההכנות לשבת ולא לשלוח שליחים שיעשו זאת. | *מקרה שהובא כהוכחה לכלל: רב ספרא ורבא היו נוהגים בעצמם לעשות חלק מההכנות לשבת ולא לשלוח שליחים שיעשו זאת. | ||
==מחלוקת | ==מחלוקת המפרשים== | ||
יש לדון האם הכלל נאמר רק על מצווה או גם על הכשר מצווה, והאם קידושין הם מצווה או הכשר מצווה. | יש לדון האם הכלל נאמר רק על מצווה או גם על הכשר מצווה, והאם קידושין הם מצווה או הכשר מצווה. | ||
===קידושין | ===קידושין הם כהכשר מצווה=== | ||
להלן דעות הסוברים שקידושין הם כהכשר מצווה; | |||
====הרא"ש==== | |||
הרא"ש סובר (כתובות א יב) שקידושין היא לא מצווה בפני עצמה, אלא הפרייה ורבייה היא המצווה (בראשית ט ז), והקידושין הן רק הגורם לכך - 'הכשר מצווה'. ואם כן לשיטתו הכלל 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל אף על הכשר מצווה. | |||
ואף שבשחיטה הואיל ואי אפשר לאכול ללא שחיטה זה נחשב מצווה ומברכים על השחיטה, הרי אפשר להגיע למצוות פרייה ורבייה גם על ידי פילגש ללא קידושין, ולכן לא מברכים על הקידושין והם לא נחשבים מצווה. לכן גם כתב שם הרא"ש שהברכה שמברכים על האירוסין אינה ברכה על המצווה, אלא ברכת שבח. | |||
אך עדין קשה שהרי אפשר להגיע למצוות פרייה ורבייה ע"י פילגש ואם כך הרי שלכאורה הקידושין הם אפילו לא הכשר מצווה. שהרי אפשר להגיע למצווה גם באופן אחר. וה'''מנחת אשר''' תירץ (קידושין מג) שגם לדעת הרא"ש פילגש אסורה להדיוט מדרבנן. ואם כן קידושין היא הדרך היחידה להגיע למצוות פרו ורבו. | |||
==== | ====הר"ן==== | ||
ה'''ר"ן''' סובר (מדפי הריף טז ב) שאף שהאישה אינה מצווה במצוות פרייה ורבייה כפי שיטת תוספות (יבמות מא ב), מכל מקום בקידושין אלה האישה מסייעת לבעל לעשות את מצוות פרייה ורבייה, ויוצא שאף הר"ן סובר שאין בקידושין מצווה ממש אלא הרי הם כהכשר מצווה. | |||
והרי קשה שה'''ר"ן''' כותב (כתובות א יב) שברכת האירוסין היא ברכת מצווה ולא ברכת שבת כפי שתב ה'''רא"ש'''. ויש ליישב שבכתובות אומר שבהברכה היא ברכת מצווה מצד האיש שהוא מצווה בפרו ורבו, וכן גם בקידושין, ואילו כאן ה'''ר"ן''' מדבר על האישה שהיא אינה מחויבת בקידושין אלא רק מסייעת לבעל. ונראה שה'''ר"ן''' מחדש שאף על סיוע למצווה חל הכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו. | |||
וה'''מנחת אשר''' מתרץ (מד ס"ק ב) באופן אחר, שאומנם ה'''ר"ן''' סובר שקידושין הם מצווה, אך מצווה קיומית ולא חיובית, ומסתבר שהכלל נאמר רק לגבי מצוות חיוביות. | |||
====עוד מפרשים==== | |||
ואף ה'''מאירי''', '''שיטה לא נודע למי''' (קידושין מא א) וה'''קרבן נתנאל''' (על הרא"ש פרק שני א) סוברים כמו ה'''ר"ן''' שאין האישה מצוות על מצוות פריה ורבייה, אבל היא מסייעת לבעל לעשות את המצווה. והכלל חל אף על הכשר מצווה ולא רק על מצווה ממש. | |||
'''סיכום''' | |||
הרי שיוצא שלדעת הרא"ש בקידושין אין מצווה ממש אלא הם רק כהכשר מצווה, ולפי הר"ן ועוד מפרשים האישה לא מצוות בקידושין אלא ההיא רק מסייעת לבעל, ומצידה אין מצווה בקידושין, ומכיוון שהגמרא אמרה את הכלל הזה על קידושין הרי שהוא חל על קידושין אף שהם הכשר מצווה. | |||
===קידושין הם מצווה=== | |||
להלן דעות הסוברים שקידושין הם מצווה ממש; | |||
====הרמב"ם==== | |||
מאידך ה'''רמב"ם''' סובר (הלכות אישות א ב. ספר המצוות מצוות עשה ריג) שקידושין הם מצווה בפני עצמה. ונראה כי לפי דעתו אין הכלל של מצווה בו כו' חל על הכשרי מצווה אלא רק על מצוות ממש. ומה שכתב הרא"ש שאפשר לקיים פרו ורבו ע"י פילגש הרי שהרמב"ם סובר שרק המלך מותר בפילגש ואם כן הרי שאפשר לקיים מצוות פרו ורבו רק ע"י נישואין והרי שזה כמו שחיטה שהיא הכשר לכך שצריך לאכול אוכל כשר אך מכיוון שכך האפשרות היחידה לאכול הרי שזה נחשב מצווה בפני עצמה. | |||
====המקנה==== | |||
'''המקנה''' סובר (קידושין מא ד"ה בגמרא מצווה) כמו ה'''רמב"ם''' וכותב שכלל זה חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה. ומכך הגמרא הביאה כלל זה על קידושין מכאן שקידושין היא מצווה בפני עצמה. | |||
====הנצי"ב==== | |||
כעין זה כתב גם ה'''נצי"ב''' (עמק השאלה קסה א במילים ויש ראיה). הוא מוכיח מסוגיתינו שקידושין היא מצווה ממש ולא רק הכשר מצווה כמו שכתב ה'''רמב"ם'''. | |||
==== | ====ר"ח תוס' ר"י הזקן ורש"י==== | ||
יש שדייקו מדברי '''ר"ח''', '''תוס' ר"י הזקן''' ו'''רש"י''' (קידושין מא א ד"ה מצווה) שמשמע שדעתם היא שהכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו, היינו חיוב האדם בגופו, במצוות ממש, ולא בהכשר מצווה, ואם כן דעתם היא שקידושין הם מצווה ממש ולא הכשר מצווה. ואין הדברים מוכרחים. | |||
'''סיכום''' | '''סיכום''' | ||
לדעת הרמב"ם המקנה והנצי"ב קידושין הם מצווה ממש, והכלל של 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה. | |||
===סיכום המחלוקת=== | |||
אם כן יוצא מהמחלוקת שלדעת הרמב"ם וסיעתו בקידושין יש מצווה ממש, והכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו חל על מצווה, וכנראה שלדעתו גם הכנות לשבת זה מצווה בפני עצמה של כבוד שבת וכו', כי אם לא לא היו מביאים את הכנות לשבת כדי ללמוד מקידושין. לעומת זאת לדעת הרא"ש וסיעתו המצווה היא פרו ורבו (ואולי לדעת הרא"ש גם אישה חייבת בפרו ורבו), והכלל של מצוה בו יותר מבשלוחו חל גם על הכשרי מצווה, וכנראה גם הכנות לשבת הם הכשר מצווה. בשונה מהרא"ש לדעת הר"ן הכשר המצווה הוא שהאישה מסייעת לבעל במצוות פרו ורבו (אך יכול להיות לדעת הר"ן שיש מצווה בקידושין). | |||
==טעם הכלל== | |||
לכלל זה נאמרו מספר טעמים: | |||
*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו שכרו רב יותר ('''רש"י קידושין''' מא א ד"ה מצווה) . | |||
- לפום צערא אגרא . | |||
*האדם מקדש את גופו כשהוא עוסק במצוות{{דרוש מקור}}. | |||
*כשהאדם עוסק במצווה בעצמו זה מכבד את המצווה ('''אגרת התשובה''' קסד) ויש שהוסיפו ששליחת שליח לקים המצווה נחשב כזילזול בכבוד המצווה ('''שו"ת רב פעלים'''' יורה דעה לה). | |||
==היקף הכלל== | |||
לענין היקף הכלל ועל איזו מצוות הוא חל ישנם מספר דעות: | |||
*דעת רוב המפרשים היא שכל מצווה שמוטלת עליו מצוה שיעשה בגופו ולא ע"י שליח{{הערה|'''תוס' ר"י הזקן קידושין''' מא א. '''שלטי גיבורים'''. '''ריא"ז''' הו"ד בשטלמ"ג. ה'''מקנה''' '''קידושין''' מא א ד"ה מצווה. '''אגודה שבת''' מא. '''מכתם לדוד''' יורה דעה לב. '''שערי תשובה''' אורח חיים רנ ס"ק ב.}}. דעה זו נפסקה להלכה על ידי המגן אברהם (אורח חיים רנ ס"ק ב) שהובא על ידי המשנה ברורה, והפתחי תשובה (אה"ע לה ס"ק ב). לדעה זאת שורשים אצל האו"ז והמקנה. ה'''פרי מגדים''' אף הוסיף שכלל זה חל גם במצוות דרבנן (אורח חיים רנ). | |||
*אולם יש שחולקים ואומרים שמצווה זו חלה רק בקידושין והכנות לשבת - המקרים עליהם דנה הגמרא ('''יד דוד''' הלכות שבת ד ו). כדעה זו פסקו ה'''רמב"ם''' וה'''שו"ע'''. | |||
ביסוד המחלוקת נראה שהדעות קשורות באופי בטעם של הכלל. לדעת הסוברים שהטעם הוא בהתעסקות במצווה הרי שלכאורה אין מקום לחלק בין המצוות השונות, שיסוד הדין הוא בהליך קיומה ולא קשור לאופייה היחודי. לעומת זאת לסוברים שהטעם הוא קשור למצווה עצמה הרי שיש מקום לחלק בין המצוות השונות, ולדון במצוות מסוימות בהן יחול הכלל הזה. | |||
== | ==הערות שוליים== | ||
{{הערות שוליים}} | |||
גרסה אחרונה מ־23:53, 20 בנובמבר 2024
| משנה: | קידושין ב א |
| בבלי: | קידושין מא א |
| רמב"ם: | אישות ג יד. שבת ל ו |
| שולחן ערוך: | יורה דעה לה א. אורח חיים רנ א |
סוגיה העוסקת בכלל שראוי לאדם לעסוק במצוות בעצמו מאשר לשלוח שליח לקיים את המצווה.
סוגיית הגמרא[עריכת קוד מקור]
במשנה שנינו (קידושין מא א) שהאיש מקדש בו ובשלוחו, האישה מתקדשת בה ובשלוחה, האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בה ובשלוחה. הכלל נאמר על ידי רב יוסף כתירוץ לשאלת הגמרא שהרי המילה "בו" מיותרת, אלא לומדים מכאן את הכלל ש"מצווה בו יותר מבשלוחו". למסקנת הסוגיה דבר זה אפשר ללמוד רק ממה שכתוב במשנה "בה" בקשר לאישה, שאצלה אין איסור לקדש על יד שליח, מכיוון שטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. ואילו אצל הגבר חל איסור לקדש על ידי שליח.
למסקנה הגמרא דיברה על שני מקרים:
- המקרה עליו דנה הגמרא: מצווה גדולה יותר לאישה להתקדש בעצמה ולא לשלוח שליח קבלה (לקבל את הטבעת או את הגט).
- מקרה שהובא כהוכחה לכלל: רב ספרא ורבא היו נוהגים בעצמם לעשות חלק מההכנות לשבת ולא לשלוח שליחים שיעשו זאת.
מחלוקת המפרשים[עריכת קוד מקור]
יש לדון האם הכלל נאמר רק על מצווה או גם על הכשר מצווה, והאם קידושין הם מצווה או הכשר מצווה.
קידושין הם כהכשר מצווה[עריכת קוד מקור]
להלן דעות הסוברים שקידושין הם כהכשר מצווה;
הרא"ש[עריכת קוד מקור]
הרא"ש סובר (כתובות א יב) שקידושין היא לא מצווה בפני עצמה, אלא הפרייה ורבייה היא המצווה (בראשית ט ז), והקידושין הן רק הגורם לכך - 'הכשר מצווה'. ואם כן לשיטתו הכלל 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל אף על הכשר מצווה.
ואף שבשחיטה הואיל ואי אפשר לאכול ללא שחיטה זה נחשב מצווה ומברכים על השחיטה, הרי אפשר להגיע למצוות פרייה ורבייה גם על ידי פילגש ללא קידושין, ולכן לא מברכים על הקידושין והם לא נחשבים מצווה. לכן גם כתב שם הרא"ש שהברכה שמברכים על האירוסין אינה ברכה על המצווה, אלא ברכת שבח.
אך עדין קשה שהרי אפשר להגיע למצוות פרייה ורבייה ע"י פילגש ואם כך הרי שלכאורה הקידושין הם אפילו לא הכשר מצווה. שהרי אפשר להגיע למצווה גם באופן אחר. והמנחת אשר תירץ (קידושין מג) שגם לדעת הרא"ש פילגש אסורה להדיוט מדרבנן. ואם כן קידושין היא הדרך היחידה להגיע למצוות פרו ורבו.
הר"ן[עריכת קוד מקור]
הר"ן סובר (מדפי הריף טז ב) שאף שהאישה אינה מצווה במצוות פרייה ורבייה כפי שיטת תוספות (יבמות מא ב), מכל מקום בקידושין אלה האישה מסייעת לבעל לעשות את מצוות פרייה ורבייה, ויוצא שאף הר"ן סובר שאין בקידושין מצווה ממש אלא הרי הם כהכשר מצווה.
והרי קשה שהר"ן כותב (כתובות א יב) שברכת האירוסין היא ברכת מצווה ולא ברכת שבת כפי שתב הרא"ש. ויש ליישב שבכתובות אומר שבהברכה היא ברכת מצווה מצד האיש שהוא מצווה בפרו ורבו, וכן גם בקידושין, ואילו כאן הר"ן מדבר על האישה שהיא אינה מחויבת בקידושין אלא רק מסייעת לבעל. ונראה שהר"ן מחדש שאף על סיוע למצווה חל הכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו.
והמנחת אשר מתרץ (מד ס"ק ב) באופן אחר, שאומנם הר"ן סובר שקידושין הם מצווה, אך מצווה קיומית ולא חיובית, ומסתבר שהכלל נאמר רק לגבי מצוות חיוביות.
עוד מפרשים[עריכת קוד מקור]
ואף המאירי, שיטה לא נודע למי (קידושין מא א) והקרבן נתנאל (על הרא"ש פרק שני א) סוברים כמו הר"ן שאין האישה מצוות על מצוות פריה ורבייה, אבל היא מסייעת לבעל לעשות את המצווה. והכלל חל אף על הכשר מצווה ולא רק על מצווה ממש.
סיכום
הרי שיוצא שלדעת הרא"ש בקידושין אין מצווה ממש אלא הם רק כהכשר מצווה, ולפי הר"ן ועוד מפרשים האישה לא מצוות בקידושין אלא ההיא רק מסייעת לבעל, ומצידה אין מצווה בקידושין, ומכיוון שהגמרא אמרה את הכלל הזה על קידושין הרי שהוא חל על קידושין אף שהם הכשר מצווה.
קידושין הם מצווה[עריכת קוד מקור]
להלן דעות הסוברים שקידושין הם מצווה ממש;
הרמב"ם[עריכת קוד מקור]
מאידך הרמב"ם סובר (הלכות אישות א ב. ספר המצוות מצוות עשה ריג) שקידושין הם מצווה בפני עצמה. ונראה כי לפי דעתו אין הכלל של מצווה בו כו' חל על הכשרי מצווה אלא רק על מצוות ממש. ומה שכתב הרא"ש שאפשר לקיים פרו ורבו ע"י פילגש הרי שהרמב"ם סובר שרק המלך מותר בפילגש ואם כן הרי שאפשר לקיים מצוות פרו ורבו רק ע"י נישואין והרי שזה כמו שחיטה שהיא הכשר לכך שצריך לאכול אוכל כשר אך מכיוון שכך האפשרות היחידה לאכול הרי שזה נחשב מצווה בפני עצמה.
המקנה[עריכת קוד מקור]
המקנה סובר (קידושין מא ד"ה בגמרא מצווה) כמו הרמב"ם וכותב שכלל זה חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה. ומכך הגמרא הביאה כלל זה על קידושין מכאן שקידושין היא מצווה בפני עצמה.
הנצי"ב[עריכת קוד מקור]
כעין זה כתב גם הנצי"ב (עמק השאלה קסה א במילים ויש ראיה). הוא מוכיח מסוגיתינו שקידושין היא מצווה ממש ולא רק הכשר מצווה כמו שכתב הרמב"ם.
ר"ח תוס' ר"י הזקן ורש"י[עריכת קוד מקור]
יש שדייקו מדברי ר"ח, תוס' ר"י הזקן ורש"י (קידושין מא א ד"ה מצווה) שמשמע שדעתם היא שהכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו, היינו חיוב האדם בגופו, במצוות ממש, ולא בהכשר מצווה, ואם כן דעתם היא שקידושין הם מצווה ממש ולא הכשר מצווה. ואין הדברים מוכרחים.
סיכום
לדעת הרמב"ם המקנה והנצי"ב קידושין הם מצווה ממש, והכלל של 'מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק על מצוות ממש ולא על הכשרי מצווה.
סיכום המחלוקת[עריכת קוד מקור]
אם כן יוצא מהמחלוקת שלדעת הרמב"ם וסיעתו בקידושין יש מצווה ממש, והכלל של מצווה בו יותר מבשלוחו חל על מצווה, וכנראה שלדעתו גם הכנות לשבת זה מצווה בפני עצמה של כבוד שבת וכו', כי אם לא לא היו מביאים את הכנות לשבת כדי ללמוד מקידושין. לעומת זאת לדעת הרא"ש וסיעתו המצווה היא פרו ורבו (ואולי לדעת הרא"ש גם אישה חייבת בפרו ורבו), והכלל של מצוה בו יותר מבשלוחו חל גם על הכשרי מצווה, וכנראה גם הכנות לשבת הם הכשר מצווה. בשונה מהרא"ש לדעת הר"ן הכשר המצווה הוא שהאישה מסייעת לבעל במצוות פרו ורבו (אך יכול להיות לדעת הר"ן שיש מצווה בקידושין).
טעם הכלל[עריכת קוד מקור]
לכלל זה נאמרו מספר טעמים:
- כשהאדם עוסק במצווה בעצמו שכרו רב יותר (רש"י קידושין מא א ד"ה מצווה) .
- לפום צערא אגרא .
- האדם מקדש את גופו כשהוא עוסק במצוות[דרוש מקור].
- כשהאדם עוסק במצווה בעצמו זה מכבד את המצווה (אגרת התשובה קסד) ויש שהוסיפו ששליחת שליח לקים המצווה נחשב כזילזול בכבוד המצווה (שו"ת רב פעלים' יורה דעה לה).
היקף הכלל[עריכת קוד מקור]
לענין היקף הכלל ועל איזו מצוות הוא חל ישנם מספר דעות:
- דעת רוב המפרשים היא שכל מצווה שמוטלת עליו מצוה שיעשה בגופו ולא ע"י שליח[1]. דעה זו נפסקה להלכה על ידי המגן אברהם (אורח חיים רנ ס"ק ב) שהובא על ידי המשנה ברורה, והפתחי תשובה (אה"ע לה ס"ק ב). לדעה זאת שורשים אצל האו"ז והמקנה. הפרי מגדים אף הוסיף שכלל זה חל גם במצוות דרבנן (אורח חיים רנ).
- אולם יש שחולקים ואומרים שמצווה זו חלה רק בקידושין והכנות לשבת - המקרים עליהם דנה הגמרא (יד דוד הלכות שבת ד ו). כדעה זו פסקו הרמב"ם והשו"ע.
ביסוד המחלוקת נראה שהדעות קשורות באופי בטעם של הכלל. לדעת הסוברים שהטעם הוא בהתעסקות במצווה הרי שלכאורה אין מקום לחלק בין המצוות השונות, שיסוד הדין הוא בהליך קיומה ולא קשור לאופייה היחודי. לעומת זאת לסוברים שהטעם הוא קשור למצווה עצמה הרי שיש מקום לחלק בין המצוות השונות, ולדון במצוות מסוימות בהן יחול הכלל הזה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ תוס' ר"י הזקן קידושין מא א. שלטי גיבורים. ריא"ז הו"ד בשטלמ"ג. המקנה קידושין מא א ד"ה מצווה. אגודה שבת מא. מכתם לדוד יורה דעה לב. שערי תשובה אורח חיים רנ ס"ק ב.