הבדלים בין גרסאות בדף "נטיית אוהל וסתירתו בשבת"
(דף חדש: ==יסוד החיוב== הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש ב'''גמרא''' (שבת קלח א) בדברי אביי שם. ובירושלמי (...) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==יסוד החיוב== | ==יסוד החיוב== | ||
הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש ב'''גמרא''' (שבת קלח א) בדברי אביי שם. ובירושלמי (שבת כ א) מבואר שהוא תולדה | ===אוהל קבע=== | ||
<BR/>וב'''אגלי טל''' (סד ב) כתב שעיקר בנין המשכן היה היריעות ולא הקרשים, ולכן אהל חמור יותר מבנין, ומשמע בדבריו שנטיית אוהל היא אב המלאכה. | הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש ב'''גמרא''' (שבת קלח א) בדברי אביי שם. ובירושלמי (שבת כ א) מבואר שהוא תולדה ד[[בונה]]. וכן כתב ה'''רמב"ם''' (שבת כב כז) הובאו דבריו ב'''משנה ברורה''' (אורח חיים שטו א), וכן הוא ב'''פני יהושע''' (סוכה טז ב תוד"ה פרסו) שהכרח לומר כן, שהרי לא מצאנו לה מלאכה מיוחדת ב[[:קטגוריה:ל"ט מלאכות|ל"ט מלאכות]]. | ||
<BR/>וב'''אגלי טל''' (סד ב) כתב שעיקר בנין המשכן היה היריעות ולא הקרשים, ולכן אהל חמור יותר מבנין, ומשמע בדבריו שנטיית אוהל היא [[אב המלאכה]]. | |||
עוד כתב ב'''פני יהושע''' שם, שהחילוק בין בנין לאוהל, שלשון 'בנין' שייך בבנין קבוע המתקיים לימים רבים, ואילו לשון 'אוהל' הוא עראי יותר. ועוד כתב לחלק שלשון 'אוהל' הוא מלמעלה להאהיל, ואילו לשון 'בנין' הוא אף במחיצות בלבד, שעיקר הבנין הוא המחיצות. | |||
<BR/>ויש לחלק עוד ולומר שבנין הוא העשוי מעצים ואבנים ועפר, כמבואר במשנה (נגעים יב ב), או לכל הפחות אחד מהם, ואילו אוהל הוא דווקא מיריעות של בד או עוד וכד'. | |||
===אוהל עראי=== | |||
אוהל עראי אסור לעשות מדרבנן, ואם עשה פטור. כן הוא ב'''גמרא''' משם ר' יוחנן בכמה מקומות (שבת קכה ה, קלז ב, עירובין מד א, כו ב, סוכה כז ב) וב'''ירושלמי''' (שבת כ א). | |||
כשם שיש איסור בנטיית האוהל, כן יש איסור בסתירתו ופירוקו בשבת. כן מתבאר מה'''גמרא''' (שבת קלח א) שרב יוסף ראה בשבת בבוקר את ה[[כילה]] שבבית רב הונא שהיא מושלכת לארץ, אחר שבערב שבת היתה נטויה, ורצה להעיד בזה ש[[כילה מותרת]]. הרי מתבאר שבאוהל האסור, אף סתירתו אסורה. וכן פסק ה'''רמב"ם''' (שבת כב כז). וב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שטו) לא הזכיר להדיא איסור הסתירה, אבל כן מתבאר מתוך דבריו שם (ד, י, יא). | |||
טעם הגזירה כתב ה'''רמב"ם''' שם שהוא שמא יבוא לעשות או לסתור אוהל קבע, וכן מתבאר מתוך דברי ה'''גמרא''' (ביצה לב ב), והובא גם ב'''תוספות''' (שבת קלז ב ד"ה דרבי). | |||
==הגדרת קבע ועראי לענין אוהל== | |||
גרסה מ־11:46, 17 במרץ 2016
יסוד החיוב
אוהל קבע
הנוטה אוהל קבע בשבת חייב חטאת, כן הוא מפורש בגמרא (שבת קלח א) בדברי אביי שם. ובירושלמי (שבת כ א) מבואר שהוא תולדה דבונה. וכן כתב הרמב"ם (שבת כב כז) הובאו דבריו במשנה ברורה (אורח חיים שטו א), וכן הוא בפני יהושע (סוכה טז ב תוד"ה פרסו) שהכרח לומר כן, שהרי לא מצאנו לה מלאכה מיוחדת בל"ט מלאכות.
ובאגלי טל (סד ב) כתב שעיקר בנין המשכן היה היריעות ולא הקרשים, ולכן אהל חמור יותר מבנין, ומשמע בדבריו שנטיית אוהל היא אב המלאכה.
עוד כתב בפני יהושע שם, שהחילוק בין בנין לאוהל, שלשון 'בנין' שייך בבנין קבוע המתקיים לימים רבים, ואילו לשון 'אוהל' הוא עראי יותר. ועוד כתב לחלק שלשון 'אוהל' הוא מלמעלה להאהיל, ואילו לשון 'בנין' הוא אף במחיצות בלבד, שעיקר הבנין הוא המחיצות.
ויש לחלק עוד ולומר שבנין הוא העשוי מעצים ואבנים ועפר, כמבואר במשנה (נגעים יב ב), או לכל הפחות אחד מהם, ואילו אוהל הוא דווקא מיריעות של בד או עוד וכד'.
אוהל עראי
אוהל עראי אסור לעשות מדרבנן, ואם עשה פטור. כן הוא בגמרא משם ר' יוחנן בכמה מקומות (שבת קכה ה, קלז ב, עירובין מד א, כו ב, סוכה כז ב) ובירושלמי (שבת כ א).
כשם שיש איסור בנטיית האוהל, כן יש איסור בסתירתו ופירוקו בשבת. כן מתבאר מהגמרא (שבת קלח א) שרב יוסף ראה בשבת בבוקר את הכילה שבבית רב הונא שהיא מושלכת לארץ, אחר שבערב שבת היתה נטויה, ורצה להעיד בזה שכילה מותרת. הרי מתבאר שבאוהל האסור, אף סתירתו אסורה. וכן פסק הרמב"ם (שבת כב כז). ובשלחן ערוך (אורח חיים שטו) לא הזכיר להדיא איסור הסתירה, אבל כן מתבאר מתוך דבריו שם (ד, י, יא).
טעם הגזירה כתב הרמב"ם שם שהוא שמא יבוא לעשות או לסתור אוהל קבע, וכן מתבאר מתוך דברי הגמרא (ביצה לב ב), והובא גם בתוספות (שבת קלז ב ד"ה דרבי).