הבדלים בין גרסאות בדף "טעם כעיקר - דאורייתא או דרבנן"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | {{תחרות כתיבה}} | ||
{{מקורות|חולין ח ג|עבודה זרה סז<BR/>חולין צח, קח<BR/>פסחים מד<BR/>זבחים עט|נזיר ו א|מאכלות אסורות|יורה דעה צח ב}} | {{מקורות|חולין ח ג|עבודה זרה סז<BR/>חולין צח, קח<BR/>פסחים מד<BR/>זבחים עח-עט|נזיר ו א|מאכלות אסורות|יורה דעה צח ב}} | ||
כאשר מעורבים איסור תורה והיתר, ומבחינה הלכתית נשאר רק הטעם של האיסור, האם הטעם אסור מהתורה כמו עיקר האיסור או מדברי חכמים. | כאשר מעורבים איסור תורה והיתר, ומבחינה הלכתית נשאר רק הטעם של האיסור, האם הטעם אסור מהתורה כמו עיקר האיסור או מדברי חכמים. | ||
==מהיכן נלמד האיסור== | ==מהיכן נלמד האיסור== | ||
בתלמוד הבבלי | במספר מקומות בתלמוד הבבלי ביררו מהיכן נלמד איסור טעם כעיקר. | ||
=== | |||
מהפסוק "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה" (במדבר ו ג) | ===איסור יין לנזיר=== | ||
במסכת פסחים (מד ב) למדו '''חכמים''' מהפסוק "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה" (במדבר ו ג) שמים שהושרו בהם ענבים עד שהמים קיבלו טעם אסורים לנזיר. | |||
<BR/>מכיוון שאיסור זה זמני, אין בו איסור הנאה ואין אפשרות להתיר אותו, אפשר ללמוד קל וחומר לשאר איסורים. | <BR/>מכיוון שאיסור זה זמני, אין בו איסור הנאה ואין אפשרות להתיר אותו, אפשר ללמוד קל וחומר לשאר איסורים. | ||
מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים יד כא) נלמד שאסור להעביר טעמים בבשר בחלב דווקא בדרך בישול. | מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים יד כא) נלמד שאסור להעביר טעמים בבשר בחלב דווקא בדרך בישול. | ||
===בשר בחלב=== | |||
===גיעולי גויים=== | |||
===איל נזיר=== | |||
===חלה=== | |||
==טעם וממשות== | ==טעם וממשות== | ||
===גוש בנוזל=== | ===גוש בנוזל=== | ||
האיסור הוצא מהתערובת | האיסור הוצא מהתערובת | ||
| שורה 28: | שורה 32: | ||
===בשר בחלב=== | ===בשר בחלב=== | ||
====דרך בישול==== | ====דרך בישול==== | ||
==== | ====העברת טעמים==== | ||
===עוף בחלב=== | ===עוף בחלב=== | ||
==באיסור דרבנן== | ==באיסור דרבנן== | ||
[[קטגוריה:תערובות]] | [[קטגוריה:תערובות]] | ||
גרסה מ־08:46, 18 במרץ 2016
| משנה: | חולין ח ג |
| בבלי: | עבודה זרה סז חולין צח, קח פסחים מד זבחים עח-עט |
| ירושלמי: | נזיר ו א |
| רמב"ם: | מאכלות אסורות |
| שולחן ערוך: | יורה דעה צח ב |
כאשר מעורבים איסור תורה והיתר, ומבחינה הלכתית נשאר רק הטעם של האיסור, האם הטעם אסור מהתורה כמו עיקר האיסור או מדברי חכמים.
מהיכן נלמד האיסור
במספר מקומות בתלמוד הבבלי ביררו מהיכן נלמד איסור טעם כעיקר.
איסור יין לנזיר
במסכת פסחים (מד ב) למדו חכמים מהפסוק "וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה" (במדבר ו ג) שמים שהושרו בהם ענבים עד שהמים קיבלו טעם אסורים לנזיר.
מכיוון שאיסור זה זמני, אין בו איסור הנאה ואין אפשרות להתיר אותו, אפשר ללמוד קל וחומר לשאר איסורים.
מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים יד כא) נלמד שאסור להעביר טעמים בבשר בחלב דווקא בדרך בישול.
בשר בחלב
גיעולי גויים
איל נזיר
חלה
טעם וממשות
גוש בנוזל
האיסור הוצא מהתערובת
נוזלים ובלילה
האיסור אינו ניכר ואין כזית בכדי אכילת פרס