ברכת המזון לנשים

מקורות
בבלי:	ברכות ה א
ירושלמי:	אורח חיים קפו א

המקור מהמשנה והגמרא

המשנה ממסכת ברכות (כ א) כתבה שנשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין, חייבות בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון. א"כ יוצא שנשים חיבות בברכת המזון. הגמרא (שם כ ב) הסתפקה האם חיובם הוא מדאורייתא או מדרבנן. ושואלת הגמרא למאי נפקא מינה? ועונה הגמרא להוציא את הרבים ידי חובה.

הסברים בפשט הגמרא

שיטת רש"י

רש"י (שם ד"ה או דברנן) כתב לבאר את ספק הגמרא, שכיוון שכתוב (דברים ח) "ואכלת ושבעת" אז זה לא מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן נשים יהיו חיבות מדאוריתא. או כיוון שכתוב (שם) "על הארץ הטובה אשר נתן לך" והארץ אינה נתנה להחלק לבנות אז הן פטורות מהתורה. ומוסיף רש"י ואומר, שאל תקשה לי מבנות צלופחד שהם כן נחלו וא"כ גם בנות בנות נחלה הם זה לא נכון, כיוון שמה שנטלו בנות צלופחד זה את נחלת אביהן שהיה מיוצאי מצרים. וכן הסכים עם פירוש זה ספר ההשלמה (שם).

קושית תוספות על רש"י וביאורו

התוספות (שם ד"ה נשים) הקשו על ביאורו של רש"י בגמרא, שהספק של הגמרא הוא שכיוון שכתוב "על הארץ הטובה אשר נתן לך" והנשים לא נטלו חלק בארץ, לכן הן לא חיבות מדאוריתא, שא"כ גם הכהנים והלוים ג"כ לא יהיו חיבים מדאו' כיוון שהם לא נטלו חלק בארץ. ולכן מבאר תוספות שהסתפקות הגמרא היתה בגלל מה שאנו אומרים בברכת המזון "על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלימדתנו" וכיוון שנשים לאו בנות מילה ותורה, וכתוב בגמרא (ברכות מט א) שמי שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו, וכיוון שאינן יכולות בגלל זה לומר זאת, לכן הגמרא מסתפקת שאולי כל חיובם הוא מדרבנן בלבד או שכיוון שזה כלל לא שייך בהם הם חיבות מדאוריתא, ומה שכתוב בגמרא (ברכות מט א) שמי שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו, זה מדבר דווקא לאנשים ששיכים לדברים אלו. וכן פירש בתוספות רבינו פרץ (שם). וכן הריטב"א (שם) הביא הסבר זה בשם יש אומרים. וכן המג"א (קפ"ו) הביא את לשון הזוהר (פרשת תרומה עמוד רצ"ח) שכך גם דעתו. הרמב"ן (ב"ב פא.) אומר שהכהנים, אע"ג שדעת רבי מאיר שהם לא נטלו חלק בארץ, אנו פוסקים כרבי יוסי (תוספתא ביכורים פ"א ה"ב) שכמו שלוים קיבלו חלק בארץ כך גם כהנים, והגמרא בברכות אליבא דר' יוסי כיוון שהלכה כמותו. [וכן רצה לומר שלפי ר"מ ג"כ אפשר לומר שחיובם מהתורה, כיוון שאולי לשיטתו ברכת המזון לא תלויה בחלק הארץ (כי הגמרא בברכות לא לשיטתו)]. וע' ברכי יוסף (קפ"ו, סק"ג).

תירוצים לשיטת רש"י

השלטי גיבורים (ברכות דף יא: מדפי הרי"ף אות ח) כתב שבאמת לפי רש"י גם כהנים ולוים דינם כנשים ואין חייבים בברכת המזון. בספר מעדני יו"ט () תירץ את קושית התוספות, שכיוון שהלוים והכהנים נטלו ארבעים ושמונה ערי הלוים, לכן זה נקרא שהם ירשו. וכ"כ העטרת צבי (קפ"ו סק"א). המגן אברהם (קפ"ו,א') תירץ שהלוים נטלו מגרש, ולכן לא קשה. וכ"כ העולת תמיד (קפ"ו סק"א). וכ"כ הכנסת הגדולה (הגהות ב"י שם). וכ"כ בשו"ע הרב (קפ"ו,א').

קושית הרשב"א ועוד

הרשב"א (ברכות כ:) הקשה כעין תוס', רק הקשה קושיה זו מ"עבדים" (ומה שהרשב"א לא סובר שעבדים בכלל נשים, אפשר לומר שהוא סובר כדעת תוס' בחגיגה (ב: ד"ה לא)). ותירץ שגרים זה שונה כיוון ששם זכרים נטלו חלק בארץ. [ומה ששאל בהתחלה מעבדים ותירץ גרים, אפשר לומר שהוא באמת הקשה גם מגרים אך זה בטעות הושמט. וכ"כ הרב יאיר ברונר בהערותיו על הרשב"א הנ"ל. והוסיף וכתב שכן משמע משו"ת הרשב"ץ (ח"א ס' קס"ט)]. וכן הקשה התוס' רא"ש (שם), וכן הקשה ההגהות אשר"י (כאן), וכן הרמב"ן (ב"ב פא. ד"ה למעוטי), וכן הנימוק"י (שם). וכן הריטב"א (ברכות כ:), וכן הר"א אלשבילי (שם), וכן הרשב"ץ (שם). הרמב"ן הנימוק"י הר"א אלשבילי והרשב"ץ ג"כ תירצו כרשב"א שכיוון שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ לכן הם ג"כ חייבים מדאוריתא. אומנם התוס' רא"ש וההגהות אושרי כתבו שתירוץ זה הוא תירוץ דחוק. וכתב הצל"ח (שם) שהרשב"א תירץ מעבדים ולא מכהנים ולוים, כיוון שאפשר לתרץ שהכהנים והלוים נטלו ארבעים ושמונה ערים. עוד כתב לתרץ, שאפשר לומר שכהנים ולוים יכולים להוציא בכל מקרה מדין ערבות.

מסקנת הגמרא

דעת הרמב"ם וסיעתו

הרמב"ם (ברכות ה א) כתב שנשים ועבדים חיבים בברכת המזון. והוסיף וכתב שספק בדבר האם הן חיבות מדאוריתא כיוון שלברכת המזון לא קבוע זמן, או שהן אינן חיבות מהתורה. א"כ משמע מהרמב"ם שהבין שהספק אינו נפשת בגמרא. וכן כתבו בעל המאור (ברכות פ"ג דף יב. מדפי הרי"ף), וכ"כ התוספות סוכה (לח. ד"ה באמת), וכ"כ הרי"ד בפסקיו (סוכה לח.), וכ"כ הראב"ן (ברכות סימן קנ"ד), וכ"כ הראבי"ה (ח"א ס' ס"א), וכ"כ ההשלמה (ברכות כ:), וכ"כ הריא"ז (ברכות פ"ג הלכה ב' אות ב'), וכ"כ רבינו אליהו מלונדריש (ברכות עמוד נז), וכ"כ הרא"ש (ברכות פ"ג ס' י"ג), וכ"כ המכתם (ברכות מה.), וכ"כ רבינו ירוחם (נטיב כז ח"א דף רכז ע"ד), וכ"כ האורחות חיים (הלכות ברכות סימן מ"א), וכ"כ בספר הבתים (הלכות ברכות שער שישי סימן א'), וכ"כ בספר השלחן (הלכות סעודה שער חמישי ושער שישי), וכ"כ בספר צידה לדרך (מאמר ראשון כלל ג' פרק כ"ג), וכן נראה דעת ר"י שהובאה באגודה (סוכה ס' ל"ב).

דעת הראב"ד וסיעתו

הראב"ד (בהשגות על בעל המאור מסכת ברכות דף יב. מדפי הרי"ף אות ב) מביא גירסה אחרת, שבסוגיה נפשט שאישה חייבת בברכת המזון מדאוריתא. וכן פסקו הרשב"א (ברכות כ:), וכ"כ הר"ן (סוכה פ"ט דף יט. מדפי הרי"ף), וכן הסביר הרמב"ן (במלחמות. ברכות דף יב. מדפי הרי"ף), וכן הוא כתב שם בשם גאון וגאונים. ע"ש. וכן הסביר ספר המאורות (ברכות כ:) את הרי"ף. וכ"כ האור זרוע (ח"ב ס' שס"ח) בשם רבינו שלמה. וכן נראה שדעת ההגהות אושר"י (מגילה פ"א ס' ד'),וכן דעת חכמי לוניל בשאלתם לרמב"ם (בשו"ת פאר הדור ס' כ"ד). [וכן כתב בדעתם בס' ראשון לציון (שם)]. וכ"כ הריטב"א בהלכות ברכות (פ"ז ה"ב), וכן בחידושיו (ברכות כ:, סוכה לח.), וכ"כ המאירי והריבב"ן (סוכה לח.), וכן נראה דעת הרא"ה (סוכה לח.) , וכ"כ הביאור הלכה (קפ"ו ד"ה אלא) שכן דעת בה"ג.

דעת תלמידי רבינו יונה

תלמידי רבינו יונה (ברכות דף יא: מדפי הרי"ף) כתבו שמה שכתוב שנשים חיבות בברכת המזון חיובם הוא מדרבנן. ובספר תורת חיים (סופר. קפ"ו, סק"ג) הסביר שדעתם כך אע"פ שדבר זה לא נפשת בגמרא, בגלל התוספתא שכתוב שם שנשים ועבדים פטורים ואין מוציאים את הרבים ידי חובתם, ואין לפרש תוספתא זו שהם פטורים לגמרי, כי א"כ קשה קושית הפנ"י מה בכלל ההו"א שנשים חיבות מדרבנן, הרי כיוון שנשים פטורת מדאוריתא מדוע שיהיו חיבים מדרבנן. והסביר כמו הצל"ח (ברכות כ: ד"ה ובגוף) שכיוון שבכל הברכות האחרונות הם מברכות מדרבנן (כמו גברים) לא הגיוני שדווקא בברכה שהיא מדאו' הן יהיו פטורות לגמרי, ולכן הן חיבות מדרבנן. וכהסבר תלמידי רבינו יונה שנשים חייבות בברכת המזון מדרבנן הסבירו גם ספר המנהיג (הלכות סעודה סימן י'), וכ"כ בספר הפרדס (שער עשירי), וכ"כ הנימוק"י (ב"ב פא.).

פסיקת ההלכה

השו"ע (קפ"ו,א') פסק שנשים חיבות בברכת המזון. אך ספק האם חיובן הוא מדאוריתא או מדרבנן.