מנהגי ימי ספירת העומר

מקורות
שולחן ערוך:	אורח חיים תצג

מנהגי האבלות ושאר המנהגים שנהגו ישראל בימי ספירת העומר.

שלא לישא אישה

מובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה רעח) שהמנהג שאין מקדשין אישה ואין כונסין בין פסח לעצרת, אין בזה איסור אלא זהו מנהג משום אבלות על י"ב אלף תלמידי ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת, על שלא נהגו כבוד זה בזה. ומובא שם שמאותה שעה ואילך נהגו הראשונים בימים אלו שלא לכנוס אישה. אמנם זהו דווקא בנישואין, אבל מי שרוצה לקדש בין פסח לעצרת, מקדש, לפי שאין שמחה אלא בחופה.
עוד מובא שם שמי שקפץ וכנס אישה, אין קונסים אותו לא בעונש ולא במלקות, אלא שאם בא לשאול מלכתחילה אין מורין לו לכנוס.

כדברים האלו כתב גם הרי"ץ גיאות (חדש וספירת העומר ד"ה ומנהג), וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה כב ב דף קפו ד) בשם רב האי גאון, ובאורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא), וכן כתב בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) והדגיש שאין איסור בדבר אלא מנהג אבילות, ומי שעבר וכנס אינו עובר על איסור.
האבודרהם (תפילות הפסח) העתיק דברים אלו והוסיף שהטעם הוא כדי שלא להרבות בשמחה בימים אלו. וברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד) כתב טעם שהעומר קרבן שעורים, שנקרא 'אביב' וכן כתוב 'כי השעורה אביב' וכיון שקרבן סוטה הוא מן השעורים, לכן נוהגים שלא לשאת נשים בימים אלו.

בטור (אורח חיים תצג) הביא להלכה כדברי הגאונים לאסור נישואין ולהתיר קידושין, ושאם קדם וכנס אין עונשין אותו, ובשלחן ערוך (תצג א) כתב שכן נוהגים.

שלא להסתפר

המנהג שלא להסתפר אינו מוזכר בגאונים וברי"ץ גיאות.
אמנם בטור כתב שיש מקומות שנהגו שלא להסתפר. גם באבודרהם (תפילות הפסח) מוזכר מנהג זה שנהגו במקצת מקומות. וכן באורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא) כתב שנהגו שלא לכנוס ולא להסתפר.
ובדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) הביא שדרשו מהמילה 'אביב' שכתובה בפרשת העומר, וכתוב 'כי השעורה אביב', ומנחת שוטה היתה מן השעורים, ולכן נוהגים לגדל שפם בימים אלו, וכעין זה כתב ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד).

עד מתי האיסור

בתשובת הגאונים, ברי"ץ גיאות וברבנו ירוחם שם מובא שהמנהג שלא לישא הוא בין פסח לעצרת, ולא הוזכר היתר בל"ג בעומר.
אמנם בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) כתב שהמנהג בצרפת ובפרובינצה להתיר מל"ג בעומר ואילך. והביא לזה הסבר בשם רבנו זרחיה שכתוב בספר ישן שמתו מפסח ועד פרוס עצרת, שזהו חמישה עשר יום קודם העצרת שהוא ל"ג בעומר, שאז פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות.
דברים אלו הובאו באבודרהם (תפילות הפסח), שאחר שהביא דברי הגאונים, כתב שיש מקומות שנוהגים לישא אשה מל"ג בעומר ואילך, והביא טעמו של המנהיג בשם הרז"ה. וכן הביא בדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) ששמע שיש כן במדרש, וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד).
גם בתשב"ץ (א קעח) כתב שהמנהג שלא לשאת אישה הוא רק עד ל"ג בעומר.

הבית יוסף (ד"ה ודע) הביא גם כן כסברה פשוטה שכיון שפסקו מלמות בל"ג בעומר, למה שלא יהיה מותר לישא אישה, וכתב שכן יש לומר גם בדעת הטור, אלא שנקט חדא מינייהו. וכן פסק בשלחן ערוך (תצג א).

יום ל"ג בעומר

כתב התשב"ץ (א קעח) שלפי החישוב של חמישה עשר יום קודם עצרת, יוצא של"ג עצמו אינו מן החשבון, ולכן האיסור ממשיך עד ל"ד, וכיון שקיי"ל לענין אבילות שמקצת היום ככולו, מותר לשאת אישה מל"ד לעומר בבוקר, וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד), ובבית יוסף הביא שכן כתב גם ר"י אבן שועיב.

עוד כתב התשב"ץ שם שאם ל"ג לעומר חל בערב שבת, יש להתיר להסתפר לכבוד שבת, כמו שהתירו להסתפר בתוך שלושים לאבלות בערב הרגל לכבוד הרגל והביאו הבית יוסף שם.

להלכה כתב השלחן ערוך (אורח חיים תצג ב) שאין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר, ואם חל ל"ג בערב שבת מסתפרים בו מפני כבוד השבת.

ראש חודש אייר

בדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) כתב בשם התוספות שמה שאמרו שלא להתגלח ל"ג יום אינו כמו שנוהגים עד ל"ג בעומר, אלא שבתוך מ"ט יום ישנם ל"ג יום שלא מתגלחים. שאם נסיר ממ"ט ז' ימי פסח וז' שבתות ושני ימי ראש חודש, הם ששה עשר יום שאין האבלות נוהגת בהם, נשארו ל"ג יום שיש בהם אבלות.

כתב הבית יוסף (ד"ה ויש נוהגים) שיש נוהגים להסתפר בר"ח אייר, אבל טעות הוא בידם, שהר"י אבן שועיב לא כתב כן אלא לפי אותם הנוהגים לחשב ל"ג יום בניכוי השבתות וימות הפסח, שאז גם בר"ח אין מנהגי אבלות, אבל לפי הנוהגים איסור עד ל"ג בעומר שהוא פרוס עצרת, אין להתיר להסתפר בראש חודש. ובשלחן ערוך (תצג ג) שטעות ביד הנוהגים להסתפר בראש חודש אייר.
ובאורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא) כתב דבר הפוך, שאותם הנוהגים להסתפר בל"ג בעומר, טעות הוא, שלא הזכירו ל"ג בעומר אלא שישנם ל"ג ימים בעומר שלא מסתפרים בהם, והם בניכוי ימי הפסח, שבתות וראשי חודשים.

שלא לעשות מלאכה

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) בשם רב האי גאון שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ועד שחרית, לפי שתלמידי ר' עקיבא מתו משקיעת החמה ואילך, ונקברו אחר שקיעת החמה, וכל העם בטלו ממלאכה
וכתב עוד טעם, שספירת שבעה שבועות הן כנגד ספירת שבע שנות שמיטה, וכשם שהשמיטה אסורה במלאכת קרקע, כך בספירת העומר לאחר שקיעה שובתים ממלאכה. וכן הוא ברבנו ירוחם בשמו (אדם וחוה ה ד דף מה א).
גם הטור (אורח חיים תצג) הביא דברים אלו בשם 'מצאתי כתוב'.

השלחן ערוך (תצג ד) כתב שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בימים אלו משקיעת החמה ואילך.

לקרוא פרקי אבות

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) שנהגו בספרד לקרוא מסכת אבות ופרק קנין תורה, בין פסח לעצרת, בכל שבת פרק אחד. וכתב בשם הרב ישראל בן ישראל שהטעם לכך הוא מפני שאנו מונים למתן תורה בימים אלו, ואנו ממתינים כדרך שהאוהב ממתין לביאת אהובו, ורוב ענייני המסכת הם זירוז לתורה ולמצוות. וגם שזמן הקציר מוכן להתעוררות הנפש לתאוה וצריך להשקיטה, ועל ידי מסכת זו יבוא לפרישות והכנעת הנפש.