ברכת האילנות

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
בבלי:	ברכות מג ב
רמב"ם:	ברכות י יג
שולחן ערוך:	אורח חיים רכו א

דיני ברכת האילנות, שיש לברך בימי ניסן כאשר רואה אילנות מלבלבים.

חובת הברכה

הגמרא (ברכות מג ב) מביאה דברי רב יהודה, שאדם היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך:

"ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם"

. הפוסקים הביאו גמרא זו לדינא. כן הוא ברי"ף (ברכות לא ב), ברמב"ם, ברא"ש (ו לח) ובשאר ראשונים, ונפסק להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים רכו א).

נוסח הברכה ופירושה

כגירסת הגמרא כן היא הגירסה במאירי (מג ב ד"ה מי שיצא), וכן היא הגירסה גם ברי"ף (לא ב), אלא שמוסיף: "כדי להתנאות בהן בני אדם".
ברא"ש מועתק בשינוי קטן: "שלא חיסר מעולמו.
באורחות חיים (א ברכות מה) הגירסה: "שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהם בני אדם".
ברמב"ם (ברכות י יג) הנוסח: "שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ליהנות בהן בני אדם".

בפסקי הרי"ד (מג ב) הגירסה: "ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתעדן בהן בני אדם". ובשיורי ברכה (קונטרס אחרון רכו ב) הביא גירסה זו בשם ספר הפרדס לרבנו אשר בר חיים (ח א א).

בשיטה מקובצת (מג ב) העיר שברכה זו היא בשם ומלכות.

טעם ופירוש הברכה

בשיטה מקובצת (מג ב) מובא שקבעו ברכה זו לפי שלבלוב הפרחים הוא ענין שבא מזמן לזמן ומחודש, ואדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקדוש ברוך הוא.

הרב ערוך השולחן (רכו א) מבאר בענין ברכה זו, שנותן הוא שבח והודאה להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרח לחיי האדם כמו פירות האילנות, מה שאין כן זרעים וירקות שהם הכרחיים לאדם.

זמן הברכה

במרדכי (ברכות ו קמח) שהביא דברי הגמרא הוסיף "בפעם ראשונה בשנה". ודייק מדבריו הבית חדש (אורח חיים רכו א) שברכה זו היא פעם אחת בכל שנה, דלא כברכות ראייה אחרות שהם משלושים לשלושים יום. וכן כתב בשלחן ערוך (רכו א) שאינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה.

ראה ולא בירך

בהגהות מיימוניות (ברכות י ט) כתב בשם רבו, שדווקא בפעם הראשונה שרואה מברך. ומשמע שאם ראה ולא בירך, לא יברך לאחר מכן.
במחצית השקל (א) תלה זאת במחלוקת לגבי ברכת שהחיינו בסימן רכו ס"ג, שלפי החולקים שם וסוברים שגם אם לא בירך בפעם הראשונה יכול לברך בפעם השניה, הוא הדין הכא, שיכול לברך בראייה שניה אם לא בירך בראייה ראשונה.

בלילה

בשו"ת ציץ אליעזר (יב כ ו ד"ה כן) הביא בשם ספר יין הטוב שמותר לברך ברכה זו גם בלילה, והסכים לדבריו, ושאם לא כן היה ראוי לפטור מטעם זה נשים מברכה זו, דהוי מצות עשה שהזמן גרמא.

בשבת וביום טוב

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. בדקו אם ישנו תוכן לא ערוך בדף הטיוטה.

בספר מועד לכל חי פלאג'י (א ח) כתב, שבקושטא נוהגים לברך ברכת האילנות גם בשבת ויום טוב, אבל בעירו איזמיר לא ראה ולא שמע מעולם שמברכים ברכה זו בשבת ויום טוב. ותלה את חלוקת המנהגים בשאלה האם המנהג לצאת ולברך. שבקושטא היו נוהגים שלא לצאת, ולכן מברכים גם בשבת. אך באיזמיר יוצאים ולכן בשבת אסור. וסיים שעל כל פנים, אם יש חשש שמא יטלטל האילנות או שמא יתלוש, יש לאסור לברך בשבת וביום טוב.
והרב כף החיים (רכו ד) הכריע דאין לברך בשבת וביום טוב ומטעם שמא יתלוש. והוסיף שלפי המקובלים שעל ידי הברכה מברר ניצוצות הקדושה מן הצומח, יש בזה משום איסור בורר בשבת.
בשו"ת יחוה דעת (א ב) תמה על טעם זה של הרב כף החיים, שעירב ענייני קבלה בהלכות פסוקות. והכריע שאין חשש מלברך ברכה זו בשבת, כי אין לנו לגזור גזירות מדעתינו. וזה דלא כהרב נתיבי עם (רכו).

שלא בחודש ניסן

בספר צידה לדרך (א ג כח) כתב שלאו דווקא חודש ניסן, אלא הוא הדין אם רואה אילנות פורחות בחודש אדר, מברך. והביאו האליה רבה (א).
אבל בשו"ת הלכות קטנות (ב כח) כתב שאין לברך על פרחי השקדים שממהרים לצאת הרבה קודם ניסן. ובברכי יוסף (רכו ב) הביא דברי הצידה לדרך (א ג כח), וכתב שאין זה סותר דברי ההלק"ט, שדווקא שקדים שממהרים לצאת אין לברך עליהם, אבל שאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר מברך. והוסיף שעל פי דרך האמת יש לברך ברכה זו דווקא בניסן, וכן כתב במורה באצבע (קצח קצט).

במחצית השקל (א) כתב שהגמרא נקטה חודש ניסן, כי כן דרך האילנות בארצות החמות ללבלב בחודש ניסן, אבל הוא הדין לכל חודש אחר שרואה הלבלוב פעם ראשונה מברך.
וכן כתב הרב ערוך השלחן (רכו א) שבמדינות שלהם שהפריחה היא באייר או בתחילת סיון, מברכים את הברכה הזו אז. וכן דעת המשנה ברורה (א).

כמה אילנות

בשו"ת הלכות קטנות (ב כח) כתב שאין לברך אלא על ריבוי אילנות. ונראה שכוונתו שצריך לכל הפחות שניים.

גדר 'לבלוב'

הרמב"ם כותב (ברכות י יג) "וראה אילנות פורחות וניצנים עולים", וכן העתיק לשון זה באבודרהם (ברכת הראייה השבח וההודאה ד"ה הרואה בריות). ובארחות חיים (א ברכות מה) הלשון "אילנות שפורחין".

המאירי כותב (מג ב ד"ה מי שיצא) "הרואה אילנות שהוציאו פרח", וכן במרדכי (ברכות ו קמח) "בפעם ראשונה בשנה שמוציאין פרח". כעין זה הלשון בשלחן ערוך (אורח חיים רכו א) "אילנות שמוציאין פרח".

בשו"ת הלכות קטנות (ב כח) כתב שמושג 'לבלוב' כלולים גם הפרחים, כלומר השושנים, וגם הניצנים שהם כמו לולבי גפנים.

בפרי מגדים (אשל אברהם א) דייק מדברי הרמב"ם, שעל עלים וכן על זרעוני גינה אין לברך.
הגר"א (א ד"ה שמוציאין) נתן מקור לכך שלבלוב הוא פרח, מהפסוק "והנה פרח מטה אהרן ויצץ ציץ", שמתרגם אונקלוס "ואפיק לבלבין".

פירות

במרדכי (ברכות ו קמח) הביא בשם הר"ר יוסף שאם לא ראה אילנות עד שגדלו הפירות, שצריך לברך כך. וכן הוא בהגהות מיימוניות (ברכות ו ט) משמו. וכן היא דעת האגודה (ברכות ו קנח) ואבודרהם (ברכת הראייה השבח וההודאה ד"ה הרואה בריות).
אבל בטור (אורח חיים רכו) כתב שאם לא בירך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד. ובבית יוסף (ד"ה ומ"ש רבינו ואם איחר) כתב שדברים של טעם הם, אבל הביא גם דברי המרדכי והגהות מיימוניות החולקים.
הבית חדש (ב) כתב ליישב דלא פליגי, דהטור מיירי באופן שכבר ראה האילנות קודם שהוציאו פירות ולא בירך, ועכשיו רואה שוב עם פירות, דבזה מודה המרדכי שלא יברך. אבל בפרישה כתב שאין זה תירוץ נכון, שהרי לגבי ברכת שהחיינו אם לא בירך בראייה ראשונה, מברך בראייה שניה.
בשלחן ערוך (רכו א) פסק שאם לא בירך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד, וכדעת הטור. ובלבוש (א) נתן טעם לדבר, שלפירות כבר יש לכל אחד ברכה בפני עצמו, כשהחיינו על הראיה ובורא פרי העץ על האכילה.
בפרי מגדים (אשל אברהם א) דייק מדברי הלבוש, שדווקא אם הפרי נגמר כבר אינו יכול לברך, אבל כל זמן בישולו עדיין יכול לברך גם לדעת השלחן ערוך.

האליה רבה (ב) פוסק כדעת המרדכי וכפירוש הב"ח, שאם לא ראה האילנות קודם לכן, ועכשיו רואה פעם ראשונה עם פירות, מברך. וכתב שכן דעת עוד ראשונים והטור יחידאה הוא. וכן דעת הערוך השלחן (רכו ב).
גם בביאור הגר"א (א ד"ה ואם) פוסק כדעת המרדכי והראשונים שגם אם לא בירך עד שגדלו פירות, יברך אחר כך.
בברכי יוסף (א) כתב שאף שכמה ראשונים סוברים כהמרדכי, אנו קיבלנו הוראות מרן ואין לברך, ובמיוחד לפי הכלל שספק ברכות להקל.
גם בשו"ת הלכות קטנות (ב כח) כתב שאין לברך ברכה זו משגדלו הפירות.

המשנה ברורה (ד) מצדד כהגר"א והאליה רבה שמותר לברך גם על פרי ובשער הציון (ב) מסביר שהיינו דווקא כאשר לא ראה הפרי מקודם, ולכן לא איבד הברכה וכדעת הב"ח. אך מקבל גם דברי הפרי מגדים, שכאשר נגמר הפרי לגמרי וראוי לברך עליו שהחיינו, שוב אין כדאי לברך עליהם ברכת האילנות.

האם צריך לצאת חוץ לעיר

ברמב"ם (ברכות י יג) הלשון: "היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן". ובשו"ת הלכות קטנות (ב כח) דייק מלשון זו, שצריך לצאת.

כמות האילנות וסוגם

אילנות סרק

בשו"ת הלכות קטנות (ב כח) כתב אין לברך אלא על אילני מאכל. וכן פסק המשנה ברורה (ב).

אילנות של ערלה או אשרה

פסקה זו לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיסוגיה והשלימו אותה. בדקו אם ישנו תוכן לא ערוך בדף הטיוטה.

כתב ר' עקיבא איגר בגליון ש"ע, שיש להסתפק באילנות של ערלה תוך ג' שנים לנטיעתם, אם מותר לברך עליהם, כיון שאינם ראויים להינות מפריים. אך הוסיף שאם זהו ספק ערלה, מותר לברך, כיון שקיימא לן ספק ערלה בחוץ לארץ מותר, ואם כן הרי זה ראוי להינות מפריו.