להיכנס שני פתחים בבית הכנסת

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
בבלי:	ברכות ח א
ירושלמי:	ברכות ה א
רמב"ם:	תפילה ח ב
שולחן ערוך:	אורח חיים צ כ

סוגית הגמרא והירושלמי

על הפסוק: "אשרי אדם שומע לי, לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח לד), דורש רב חסדא בגמרא (ברכות ח א), שצריך אדם להיכנס שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר כך להתפלל.

בירושלמי (ברכות ה א) הנוסח מעט שונה, דאיתא שם בשם רב חסדא שהנכנס לבית הכנסת להתפלל צריך להיכנס לפנים משני דלתות. וזה משמע קצת כשיטת רש"י ודעימיה.

פירושי הראשונים

רש"י (ד"ה שיעור) מסביר שהכוונה שלא ישב סמוך לפתח שנראה כאילו בית הכנסת הוא עליו כמשוי ורוצה להיות מזומן לצאת.

התוספות (מובא בהגהות הב"ח ה) מתקשים בפירוש זה, איך ייתכן לדרוש כן, שהרי סוף סוף יושב הוא בבית הכנסת, ועוד שלפעמים בית הכנסת קטן ויש ציבור גדול ומוכרחים לשבת בסמוך לפתח.
לכן מסבירים הם את הגמרא לענין שהות זמן לפני התחלת התפילה, שלא יתחיל מיד אלא ישהה כשיעור שני פתחים כדי שתתיישב דעתו עליו, שלא ייראה כאילו התפילה עליו למשא.
כפירוש התוספות כותב גם הרשב"א (פירושי האגדות ח א ד"ה אמר רב חסדא), ומרחיב לבאר שהמתפלל צריך לשים אל ליבו לפני מי הוא עומד שלא יכשל בדיבורו ובכוונותיו. ואם יתפלל מיד כשיכנס לבית הכנסת, ולא יזקק מחשבותיו, יתן את פיו להחטיא את בשרו. כן פירשו גם המאירי (ד"ה בשעה), ר"י לוניל ^{[דרוש מקור]}, הרא"ה (ח א ד"ה אמר רב חסדא), ר"י שירליאון ^{[דרוש מקור]}, אור זרוע (א קריאת שמע י) בשם רבו, וכן משמע בארחות חיים (תפילה סח).

הרא"ש (א ז) אומר שדברי הירושלמי הנ"ל מוכיחים לא כמו פירוש התוס', שהלשון 'צריך להיכנס לפנים משני דלתות' משמע שהוא מרחק ולא זמן. גם בתוספות רא"ש בתחילת דבריו מפרש לענין שהות זמן, אך מיד כותב שמהירושלמי משמע שהוא גדר מקום ולא גדר זמן.
רבנו יונה (ד א ד"ה לעולם) הביא פירושו של רש"י, אך כותב שזהו דווקא בזמנם שלא היו להם מקומות קבועים בבית הכנסת, אבל עכשיו שיש מקומות קבועים ויושב במקומו הקבוע, אין פגם בכך שיושב סמוך לפתח. ובסוף דבריו הביא גם שיש מפרשים שזהו שהות זמן לפני התפילה.

הריטב"א (ח א ד"ה אלא אימא) כתב את שני הפירושים, אלא שאת הטעם שנראה כמי שרוצה לצאת ואינו נהנה מישיבת בית הכנסת, כתב דווקא לפי הפירוש השני (של התוספות), שצריך שהישהא שיעור זמן של שני פתחים. וכן כתב עוד טעם לזה, שכשמתפלל מיד שנכנס, הוא דרך הדיוטות. כדבריו העתיק השיטה מקובצת (ד"ה אלא),
גם הכלבו (יא ד"ה חייב אדם) כתב את שני הפירושים לדינא.

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (ד א) והרמב"ם (תפילה ח ב) סתמו כלשון הגמרא, וניתן לפרש בדבריהם כשני הפירושים.

ביאור וגדר שיטת רש"י וסייעתו

הטור כותב בשם המהר"ם מרוטנבורג שכל דין זה אמור דווקא בבית כנסת שפתחו סמוך לרשות הרבים, שאז יש חשש שייתן עיניו בנעשה ברה"ר ולא יכוון בתפילתו, אך אם הפתח פונה לחדר אחר או לעזרה, אין בזה חשש, וכן הוא בשלטי גיבורים (ד א ג) משמו. וכן מובא גם בראבי"ה (א ברכות יט). <BR'/>הטור עצמו חולק על זה וסובר שמהפסוק לא משמע כן, אלא גם כאשר אין הפתח פונה לרה"ר. וכן באגור (ברכות קלט) כותב שמהירושלמי משמע שאין לחלק בהכי.

שיעור שני פתחים

התוספות כותבים ששיעור שני פתחים הוא שמונה אמות, אבל בארחות חיים כתוב שדי בשמונה טפחים, וכך נקט השלחן ערוך (אורח חיים צ כ). בביאור הגר"א (כט) מציין לזה מקור מהדין של מזוזה, ששיעור פתח החייב במזוזה הוא ד' טפחים.

גדר שני פתחים לשיטת התוספות

המאירי כותב ששיעור זמן של שני פתחים, הוא כדי שייכנס פעמיים לבית הכנסת ויגיע למקומו.

שלחן ערוך ואחרונים

בשלחן ערוך (אורח חיים צ כ) הובאו שני הפירושים. את הפירוש הראשון (של רש"י) הוא מחלק לשניים, שיש מפרשים שהוא מצד משוי ישיבת בית הכנסת, ולפי זה אם יש לו מקום קבוע אין בכך כלום. ויש מפרשים שהוא מצד היסח הדעת כשמתסכל ברה"ר, ולפי זה אם פתח בית הכנסת אינו פונה לרה"ר אין בכך כלום. ולבסוף מביא את פירוש התוספות ששני פתחים הוא שיעור זמן, שלא ימהר להתפלל. ומסיים השלחן ערוך שנכון לחוש לכל הפירושים.