הבדלים בין גרסאות בדף "חמץ שעבר עליו הפסח"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה}} | {{בעבודה}} | ||
{{מקורות|פסחים ב ב|פסחים כח א-כט ב|||}} | {{מקורות|פסחים ב ב|פסחים כח א-כט ב|||}} | ||
חמץ של ישראל או של נכרי שעבר עליו הפסח, אם | חמץ של ישראל או של נכרי שעבר עליו הפסח, אם מותר באכילה ובהנאה. | ||
== המקורות התנאיים == | == המקורות התנאיים == | ||
ה'''משנה''' (פסחים ב ב) אומרת שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר | ה'''משנה''' (פסחים ב ב) אומרת שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ואילו חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, שנאמר: "לא יראה לך שאור". | ||
ה'''גמרא''' (פסחים כח א) מנסה להבין לפי איזה תנא שנויה משנה זו. שכן מצאנו מחלוקת תנאים משולשת לגבי זמן איסור חמץ: | ה'''גמרא''' (פסחים כח א) מנסה להבין לפי איזה תנא שנויה משנה זו. שכן מצאנו מחלוקת תנאים משולשת לגבי זמן איסור חמץ: | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
*ר' שמעון - האוכל חמץ לפני הפסח או לאחר שעבר עליו הפסח אינו עובר עליו בלא כלום, ואילו האוכל בפסח עצמו עובר בלאו ובכרת. | *ר' שמעון - האוכל חמץ לפני הפסח או לאחר שעבר עליו הפסח אינו עובר עליו בלא כלום, ואילו האוכל בפסח עצמו עובר בלאו ובכרת. | ||
*ר' יוסי הגלילי - גם במועד עצמו חמץ מותר בהנאה. | *ר' יוסי הגלילי - גם במועד עצמו חמץ מותר בהנאה. | ||
שואלת הגמרא שלכאורה משתנינו אינה מסתדרת עם אף אחד מהתנאים הנ"ל, שלפי ר' יהודה | שואלת הגמרא שלכאורה משתנינו אינה מסתדרת עם אף אחד מהתנאים הנ"ל, שלפי ר' יהודה כל חמץ אסור בהנאה אחר הפסח אפילו של נכרי, שהרי הוא דיבר על חמץ סתם ולא חילק בין של ישראל לבין של נכרי. ולפי ר' שמעון כל חמץ מותר בהנאה אחר הפסח, גם חמץ של ישראל, ואילו לפי ר' יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה אפילו בתוך הפסח?! | ||
מתרצת הגמרא שני תירוצים:<BR/> | מתרצת הגמרא שני תירוצים:<BR/> | ||
רב אחא בר יעקב סובר שהמשנה היא אליבא דר' יהודה, | רב אחא בר יעקב סובר שהמשנה היא אליבא דר' יהודה, ולדעתו סובר הוא שחמץ של אחרים מותר אפילו באכילה ואפילו בתוך הפסח. ולומד זאת מאיסור ראיית שאור, שכשם שאיסור 'בל יראה ובל ימצא' הוא רק בחמץ שלך, כך גם איסור האכילה הוא רק בחמץ שלך ולא בשל אחרים. ובאמת צריך היה התנא של משנתינו להשמיענו גם היתר אכילה ובתוך הפסח, אלא אגב שדיבר על איסור הנאה בחמץ של ישראל אפילו לאחר זמנו, הזכיר את ההיתר בשל נכרי בהנאה ולאחר זמנו, אבל הוא הדין שאף באכילה מותר ואף בתוך זמנו.<BR/> | ||
רבא לעומת זאת מעמיד את המשנה אליבא דר' שמעון, שאף שמהתורה אין איסור אכילת חמץ שעבר עליו הפסח, מכל מקום קנס הוא שקנסו חכמים הואיל ועבר על 'בל יראה ובל ימצא'.<BR/> | |||
ממשיכה הגמרא ואומרת שלפי רבא מובנת סיומת המשנה שמביאה טעם מפסוק: 'לא יראה לך שאור', דהיינו שמשום הפסוק הזה גזרו על חמץ של ישראל כאשר עבר עליו הפסח ועבר על איסור 'לא יראה'. אמנם גם לפי רב אחא בר יעקב יש להסביר את דברי המשנה, שהביאה את הפסוק לצורך הדיוק שבו, שחמץ של נכרי מותר בהנאה משום שנאמר לא יראה '''לך''' - שלך אסור אתה בראייה, אבל של אחרים מותר, וכשם שמותר בראייה מותר באכילה. | |||
גרסה מ־10:38, 24 במרץ 2019
|
הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| משנה: | פסחים ב ב |
| בבלי: | פסחים כח א-כט ב |
חמץ של ישראל או של נכרי שעבר עליו הפסח, אם מותר באכילה ובהנאה.
המקורות התנאיים
המשנה (פסחים ב ב) אומרת שחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ואילו חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה, שנאמר: "לא יראה לך שאור".
הגמרא (פסחים כח א) מנסה להבין לפי איזה תנא שנויה משנה זו. שכן מצאנו מחלוקת תנאים משולשת לגבי זמן איסור חמץ:
- ר' יהודה - האוכל חמץ בתוך הפסח עובר על איסור לאו וכרת, ואילו האוכל בערב פסח משש שעות ולמעלה, וכן לאחר הפסח עובר עליו בלאו.
- ר' שמעון - האוכל חמץ לפני הפסח או לאחר שעבר עליו הפסח אינו עובר עליו בלא כלום, ואילו האוכל בפסח עצמו עובר בלאו ובכרת.
- ר' יוסי הגלילי - גם במועד עצמו חמץ מותר בהנאה.
שואלת הגמרא שלכאורה משתנינו אינה מסתדרת עם אף אחד מהתנאים הנ"ל, שלפי ר' יהודה כל חמץ אסור בהנאה אחר הפסח אפילו של נכרי, שהרי הוא דיבר על חמץ סתם ולא חילק בין של ישראל לבין של נכרי. ולפי ר' שמעון כל חמץ מותר בהנאה אחר הפסח, גם חמץ של ישראל, ואילו לפי ר' יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה אפילו בתוך הפסח?!
מתרצת הגמרא שני תירוצים:
רב אחא בר יעקב סובר שהמשנה היא אליבא דר' יהודה, ולדעתו סובר הוא שחמץ של אחרים מותר אפילו באכילה ואפילו בתוך הפסח. ולומד זאת מאיסור ראיית שאור, שכשם שאיסור 'בל יראה ובל ימצא' הוא רק בחמץ שלך, כך גם איסור האכילה הוא רק בחמץ שלך ולא בשל אחרים. ובאמת צריך היה התנא של משנתינו להשמיענו גם היתר אכילה ובתוך הפסח, אלא אגב שדיבר על איסור הנאה בחמץ של ישראל אפילו לאחר זמנו, הזכיר את ההיתר בשל נכרי בהנאה ולאחר זמנו, אבל הוא הדין שאף באכילה מותר ואף בתוך זמנו.
רבא לעומת זאת מעמיד את המשנה אליבא דר' שמעון, שאף שמהתורה אין איסור אכילת חמץ שעבר עליו הפסח, מכל מקום קנס הוא שקנסו חכמים הואיל ועבר על 'בל יראה ובל ימצא'.
ממשיכה הגמרא ואומרת שלפי רבא מובנת סיומת המשנה שמביאה טעם מפסוק: 'לא יראה לך שאור', דהיינו שמשום הפסוק הזה גזרו על חמץ של ישראל כאשר עבר עליו הפסח ועבר על איסור 'לא יראה'. אמנם גם לפי רב אחא בר יעקב יש להסביר את דברי המשנה, שהביאה את הפסוק לצורך הדיוק שבו, שחמץ של נכרי מותר בהנאה משום שנאמר לא יראה לך - שלך אסור אתה בראייה, אבל של אחרים מותר, וכשם שמותר בראייה מותר באכילה.