ברכות התורה

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
בבלי:	ברכות יא ב, כא א
ירושלמי:	ברכות א ה, ז א
רמב"ם:	תפילה ז י-יא
שולחן ערוך:	אורח חיים מז

החובה לברך קודם לימוד תורה, נוסח הברכות ומתי מברכים.

חובת ברכות התורה

הגמרא (ברכות יא ב) מביאה דברי רב יהודה בשם שמואל, שמי שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה אך מי שקרא קריאת שמע לא צריך לברך קודם לימודו לפי שכבר נפטר בברכת 'אהבה רבה'
בירושלמי (ברכות א ה) מובאים הדברים באופן דומה בשם שמואל, שלאחר קריאת שמע אינו צריך לברך, אך שם מוסיף ר' בא תנאי - 'והוא ששנה על אתר'. ויש גורסים 'והוא שקרא על אתר', ויתבאר להלן.

מתוך הדברים עולה שישנה חובה לברך ברכות התורה קודם הלימוד. ולהלן יתבאר גדר החיוב אם מדאורייתא או מדרבנן ואם יש איסור ללמוד בלא ברכה, על איזה סוג לימוד מברכים, מהו נוסח הברכה, ומתי צריך לברך את הברכות - האם כל פעם קודם שלומד, או שבברכה אחת פוטר את לימודו של כל היום.

מדאורייתא או מדרבנן

הגמרא (ברכות כא א) אומרת מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" (דברים לב ג). וכעין זה בירושלמי (ברכות ז א) למדו מפסוק זה שלימוד תורה טעון ברכה לפניו. ונחלקו הפוסקים האם ניתן ללמוד מכאן שישנה חובה מהתורה לברך ברכות התורה קודם הלימוד, או שהחובה היא מדרבנן ויש כאן רק אסמכתא בעלמא.
עוד מובא במדרש רבה (דברים ח ב) מנין לתורה שטעונה ברכה לפניה, שנאמר: "ברוך אתה ה' למדני חוקיך" - קודם מברך ואחר כך לומד חוקיו.

הרמב"ן בהשגות לספר המצוות (שכחת העשין טו) כותב שברכה קודם לימוד תורה היא מצוות עשה, ולמד כן מהגמרא הנ"ל. והוסיף שיש למנותה בפני עצמה במנין המצוות לפי שאינה חלק ממצוות לימוד תורה, כשם שמקרא ביכורים הוא מצוה בפני עצמה ואינו חלק ממצוות הבאת הביכורים.

הרמב"ם שם לא הזכיר דבר זה כמצוות עשה, ודנו המפרשים בדבריו האם דעתו שאין זה חובה מן התורה אלא קרא אסמכתא בעלמא הוא, או שמא יש חובה מהתורה לברך, אלא שזה כלול במצוות לימוד תורה.

על מה מברכים

בגמרא שם מובאת מחלוקת אמוראים אל איזה סוג של לימוד תורה צריך לברך.
לדעת רב הונא יש לברך על מקרא, כלומר על פסוקים שקורא, אך אם לומד מדרש אינו צריך לברך. לדעת ר' אלעזר גם על מדרש יש לברך, אך על משנה אינו מברך. ואילו דעת ר' יוחנן היא שאף על משנה מברכים ברכות התורה, אך על תלמוד אין צריך לברך.
דעה אחרונה היא דעת רבא שגם על תלמוד צריך לברך, וישנה עדות של ר' חייא בר אשי שכן היה עושה רב שהיה שונה לפני התלמידים בספרא דבי רב, שהיה קודם לכן נוטל ידיו ומברך ברכות התורה, ורק לאחר מכן שונה לתלמידים.

בירושלמי (ברכות א ה) מובא שדעת ר' חונה שעל מדרש צריך לברך, אך על הלכות א"צ לברך. ולדעת רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בין מדרש בין הלכות צריך לברך. ומעיד שם ר' חייא בר אשי שנוהגין היו כשישבו לפני רב לברך בין למדרש בין להלכות.

הרי"ף (ה ב) מביא שרב האי גאון פסק כרב שמברכים על הכל, ושכן המנהג. וכן פסקו כל הראשונים.

הרהור וכתיבה

מובא באבודרהם (ברכות השחר ד"ה ואם) שואם השכים קודם התפלה לכתוב בדברי תורה חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד, רק שלא יהא כותב בדברי הרשות. וכן פסק להלכה השלחן ערוך (אורח חיים מז ג) והוסיף שאע"פ שאינו קורא בכתיבתו צריך לברך.

נוסח הברכות

בגמרא אומר רב יהודה בשם שמואל שהברכה היא: "ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה".
ר' יוחנן מסיים בה: "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".
רב המנונא אומר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה". ומוסיף רב המנונא שם שברכה זו היא המעולה שבברכות.
ומסיימת הגמרא שלכן צריך לומר את כולן.

נוסח הברכה הראשונה

הרי"ף (ה ב) גורס במקום 'לעסוק בדברי תורה', 'על דברי תורה'. וכן היא נוסחת הרמב"ם (תפילה ז י).
באבודרהם (ברכות השחר) כתב שנכון יותר לומר 'על דברי תורה' לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות, ושכן הוא הנוסח בספר המנהיג (תפילה י).
אמנם הבית יוסף (אורח חיים מז ד"ה וזו נוסחה) דחה את טעמו של האבודרהם, שאדרבה מפני זה היה לנו לברך לעסוק שזו המצווה שעומדת לפניו כעת, ולא שאר מצוות. אך להלכה הסכים לגירסתו, לפי שזוהי גם נוסחת הרמב"ם.

רבנו מנוח על הרמב"ם צידד בגירסה 'לעסוק', וכתב שאפשר שתיקנו לשון זה מפני שלמשנה ולתלמוד צריך עסק, משא ומתן הרבה כדי להבינם.

נוסח ברכת והערב נא

תלמידי רבנו יונה (ה ב ד"ה מאי מברך) מביאים שיש גירסאות שחותמים את ברכת 'והערב נא' ב'נותן התורה', אך הגירסה הנכונה היא 'המלמד תורה לעמו ישראל'.
וגירסה זו שחותמת 'נותן התורה' מופיעה בספר המנהיג (תפילה לה) שהוסיף שרק בצרפת ובפרובנס חותמים 'המלמד תורה לעמו ישראל'.

שתי ברכות או שלוש ברכות

הראשונים דנו האם התוספת שמוסיף ר' יוחנן "הערב נא", כוונתו להוסיף המשך לאותה ברכה שאמר רב יהודה, ובעצם זוהי ברכה אחת (וכולם יחד שתי ברכות), או שמא "הערב נא" היא ברכה בפני עצמנ, ויש כאן שתי ברכות שונות (וכולן יחד שלוש).
מדברי רש"י (ד"ה ור' יוחנן) מבואר שיש כאן ברכה אחת, שהוא כותב שהטעם שר' יוחנן מוסיף את התוספת "הערב נא" היא כדי שהברכה תהיה פותחת בברוך וחותמת בברוך. הרי שסובר שזוהי אותה ברכה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ורבנן) והרא"ש (א יג) בשם רבנו תם.
אמנם דעת בעל המאור שיש כאן ג' ברכות, ודייק זאת מלשון הגמרא 'נימרינהו לכולהו' משמע שיש כאן הרבה ברכות ולא רק שתים. והוסיף שג' הברכות הן כנגד תורה, משנה ומדרש ר' ישמעאל. אמנם מתחילת דבריו משמע שר' יוחנן שהוסיף ברכת 'הערב נא' הוסיף חתימה לברכתו של שמואל, ולפי זה יש כאן רק שתי ברכות. ועמד על סתירה זו הראב"ד בהשגותיו שם.
גם דעת הרמב"ם (תפילה ז י-יא) שהן שלוש ברכות. אמנם יש מחלוקת בנוסחאות האם הוא גורס 'הערב נא' או 'והערב נא'.

הטור (אורח חיים מז) פסק כדברי רבנו תם שזוהי ברכה אחת, והוסיף שמפני כן אין לענות 'אמן' אחר ברכת 'לעסוק בדברי תורה'.

למדני חוקיך

רש"י (ד"ה ברוך אתה) כותב שאין לגרוס בסוף הברכה של ר' יוחנן "ברוך אתה יי למדני חוקיך", שזהו לשון בקשה ולא הודאה על העבר. וכן כתבו התוספות (ד"ה ה"ג ברוך).

מתי מברכים

לעיל הובאו דברי הירושלמי, שאין ברכת אהבת עולם פוטרת אלא אם שנה על אתר.
לכאורה כוונת דברי הירושלמי לומר שמיד לאחר ברכת התורה יש ללמוד, כדי שיהיה ניכר שהברכה היא גם על הלימוד ולא רק על קריאת שמע, ואם עשה כן פטור מהברכה שוב כל היום כולו. אמנם ניתן להבין את הירושלמי גם באופן אחר, שאין ברכת התורה פוטרת אלא את הלימוד שלומד לאלתר, אך אם מפסיק מלימודו לעיסוקיו וחוזר ללמוד רק לאחר זמן, אין ברכת התורה שבירך בבוקר פוטרת את הלימוד שלאחר זמן וצריך לברך שוב.
בהתאם לשני פירושים אלו בירושלמי דנו הראשונים בשתי שאלות: א. האם צריך ללמוד מיד בסמוך לאחר הברכה כדין ברכת המצוות שמברך עובר לעשייתן. ב. האם ברכה אחת שבירך בתחילת היום פוטרת את הלימוד של כל היום, גם אם הפסיק באמצע בעיסוקים אחרים.
בין כך ובין כך ייתכן שדברי הירושלמי אמורים דווקא על ברכת אהבת עולם שאינה ברכת התורה מעיקרה, אך ברכת התורה עצמה אפשר שפוטרת בלאו הכי. וכפי שיתבאר להלן.

האם מספיק לברך פעם אחת ביום

התוספות (ד"ה שכבר נפטר) הביאו דעת ר"י, שמלבד שלא קיימא לן כהירושלמי אלא כהבבלי שלא הזכיר את התנאי של לימוד לאלתר, גם לפי הירושלמי דווקא ברכת אהבה רבה שהיא ברכת קריאת שמע, אינה פוטרת אלא אם כן למד מיד וגם לא עשה היסח הדעת, אבל אם בירך בבוקר ברכת התורה עצמה קודם קריאת שמע, אינו צריך לחזור ולברך ופוטרת כל היום, אפילו לא למד לאלתר. ושונה הדבר מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה אפילו כמה פעמים ביום, שבלימוד תורה אין אדם מסיח דעתו, לפי שכל שעה מחוייב הוא ללמוד, ולכן גם כשאינו לומד נחשב הדבר כאילו הוא לומד בלי הפסקה, כדכתיב 'והגית בו יומם ולילה', לעומת אכילה בסוכה שיש לה שעה קבועה.
גם הרא"ש בפסקים (א יג) ובתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) הסכים לזה, שבברכת אהבה רבה אם שנה על אתר, וכן בברכת התורה אפילו אם לא שנה על אתר, אינו צריך לחזור ולברך כל היום כולו אפילו אם הפסיק באמצע לעיסוקיו. והוסיף הרא"ש שאפילו אם נאמר שגם בברכת התורה צריך לשנות לאלתר משום הפסק, מ"מ אותם אנשים שרגילים תמיד לעסוק בתורה, וגם בזמן שעסוקים בענייניהם ממהרים לחזור ללימודם, ודעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין ברכות התורה.

הרא"ה (יא ב ד"ה פי') הבין את הירושלמי אחרת. שהתנאי שאמר ר' בא - 'והוא ששנה על אתר' אין הכוונה שבאופן זה פטרה ברכת אהבה רבה את הלימוד של כל היום, אלא שמה ששנה על אתר, אותו פטרה ברכת אהבה רבה, אך אם הפסיק ולאחר מכן רוצה לחזור וללמוד, צריך לברך שוב את ברכת התורה הרגילה. וטעם הדבר מסביר הרא"ה, שברכת אהבה רבה אינה ברכה מיוחדת ללימוד תורה, אלא שכיון שגם קריאת שמע בכלל לימוד תורה הוא, לכן זה פוטר גם את ממה ששונה לאלתר. אך את מה שלומד בהמשך היום, אין זה פוטר.
כדברי הרא"ה העתיק גם תלמידו הריטב"א (יא ב ד"ה אמר רב יהודה).

הרשב"א (יא ב ד"ה השכים) כותב בשם הראב"ד שיש שגורסים בירושלמי 'והוא שקרא על אתר', כלומר שקרא קריאת שמע מיד לאחר הברכה. ולפי גירסה זו ברכת 'אהבה רבה' פטרה את הלימוד של כל היום, כיון שקרא אחריה קריאת שמע. אמנם לפי הגירסאות שגורסות 'והוא ששנה על אתר', אין כאן פטור אלא על הלימוד שלומד מיד בסמוך, אך אם הפסיק וחזר וקרא צריך לחזור ולברך.

הפסק לילה ושינה

דעת רבנו תם המובאת בתוספות (ד"ה שכבר נפטר) שאדם שקם בלילה על מנת ללמוד, אינו צריך לברך ברכת התורה, לפי שברכת התורה פוטרת משחרית עד שחרית. וכתבו התוספות על דבריו ש'לא נהירא'. ובאמת שדברי ר"ת נסתרים לכאורה מהגמרא, שאומרת במפורש שאדם שהשכים לשנות קודם שקרא קריאת שמע אינו צריך לברך ברכת התורה לאחר התפילה. כלומר, שעלתה לו ברכתו שבירך קודם שחרית, ולכאורה הגמרא מדברת גם בהשכים קודם עלות השחר.

ברשב"א מובא שהעידו תלמידי רש"י על רש"י שכשהיה משכים ללמוד ומברך ברכות התורה, היה חוזר ומברך שוב בבית הכנסת כמו באותם הימים שלא היה משכים ללמוד. והביא לזה ראיה מברכות התורה שאדם מברך כשעולה לתורה, אף שבירך כבר קודם התפילה. וכתב הרשב"א שתוספות חלקו עליו ואמרו שאינו דומה לקורא בתורה ששם בלאו הכי צריך לברך מפני שכך תיקנו על קריאה בציבור.
וכן דעת הרא"ש בתוספותיו (יא ב ד"ה משקרא) ובפסקים (א יג) שהמשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכות התורה לפני לימודו, ושוב אינו צריך לברך בבית הכנסת בשביל פסוקי הקרבנות שקורא קודם התפילה.

עוד כתב הרא"ש שהישן שנת קבע על מיטתו ביום, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך.

האם חובה ללמוד מיד לאחר הברכה

לעיל הובאו דברי ר"י בתוספות (ד"ה שכבר) כהירושלמי וגם לירושלמי אינו חובה אלא למי שנפטר באהבה רבה, אך ברכות התורה עצמן שעיקרן לפטור לימוד תורה פוטרות הן כל היום אף אם לא למד מיד. לכן פסק ר"י למעשה שמי שאינו לומד מיד אחר התפילה לפי שהוא טרוד ואינו לומד עד אמצע היום, אינו חייב לברך שוב לפני שמתחיל ללמוד. מדבריו נראה שלא רק שלא חש להפסק בלימוד במשך היום, אלא אף סובר שאין צריך ללמוד מיד לאחר הברכה.
ובסוף דבריהם הביאו התוספות שהצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים ומשנת 'אלו דברים שאין להם שיעור' וברייתא ד'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן', וזאת על פי הירושלמי שמצריך ללמוד על אתר. אך סיימו התוספות שאין צורך בכך, וכדעת ר"י.
גם מדברי הרא"ה והריטב"א שהובאו לעיל, מדוייק לכאורה שברכת התורה הרגילה פוטרת אף אם לא שנה לאלתר, כלומר אין צורך לקרוא פסוקים מיד לאחר קריאת התורה, וכמו שכתבו התוספות שכן היא דעת הבבלי, ולדבריהם זוהי גם דעת הירושלמי.