חיוב בני החצר בתיקון החצר

מקורות
בבלי:	בבא בתרא ז ב
רמב"ם:	שכנים ה א
שולחן ערוך:	חושן משפט קסא א

על אילו צרכים יכולים בני החצר לכפות השתתפות של שאר השותפים ומאיפה נובע הכח שלהם.

סוגיית הגמרא

המשנה בב"ב (ז:) כהמשך לדיני שותפים וחלוקת שותפות המובאים בפרק הראשון מביאה את דין הכפייה של בני החצר ובני העיר:

"כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער הכופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתים ובריח רשב"ג אומר לא כל העיירות ראויות לחומה"

. הגמרא שם דנה איך אפשר לכפות על בניית בית שער הרי היה פעם חסיד שבנה בית שער ובעקבות זה הפסיק אליהו להתגלות אליו ומתרצת שבונים את הבית שער בכל מיני אופנים בהם העניים עדיין יכולים להיכנס ולבקש צדקה. המאירי מוציא משאלת הגמרא עיקרון, שכל דבר שיש בו צד עבירה וקלקול כלשהו אי אפשר לכפות עליו. בעניין מחלוקת רשב"ג וחכמים הגמרא מביאה ברייתא שמוסיפה שרשב"ג מודה בחצר הסמוכה לרה"ר, לפי חכמים גם אם לא סמוכה אפשר לכפות כיון שלפעמים צפוף ברה"ר ואז נכנסים גם לשם. החזו"א(ד,ז) מסביר שהמח' היא לא במציאות אלא נחלקו מה נחשב צורך גדול שעליו אפשר לכפות. להלכה נפסק ברמב"ם (שכנים ה א) ובטוש"ע (חושן משפט קסא א) כחכמים. הבית יוסף מביא את דברי רבינו ירוחם (נתיב לא חלק ו) שיש מי שפסק כרשב"ג.

הצרכים עליהם ניתן לכפות

הרמב"ם(שם) מביא את דין המשנה ומרחיב אותו

"חצר השותפין כל אחד מהן כופה את חבירו לעשות בה בית שער ודלת וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכיוצא בו אינו כופהו"

דבריו הובאו להלכה כלשונם בשו"ע(שם). הראשונים (רי"ף, רא"ש ועוד) על הסוגיה מביאים את התוספתא על ב"מ(יא, ט-יב) שמוסיפה דברים נוספים עליהם ניתן לכפות בחצר ובעיר לדוג' בניית לחי וקורה (לשבת), בניית בית כנסת ותיקון אמת המים.

מי יכול לכפות

היה ניתן להבין אלו שמחזיקים דבר בשותפות יכולים לכפות זא"ז. הנתיבות (קעח,ג) מוכיח שאין הבדל בין שותפים לסתם שכנים וכל דבר שהוא מוכרח לשניהם יכול האחד לכפות את חברו. הוא מביא ראיה מכפיית בני העיר והחצר זע"ז וכן מהכפייה על תיקון אמת המים (תוספתא שם,יא. על ראיות אלה יש להעיר שבמקרים האלה הכפייה היא על תיקון של דבר שמוחזק בשותפות. ראיה נוספת הוא מביא מהתוספתא(שם,י) שבני בקעה יכולים לכפות זא"ז לבנות חריץ ובן חריץ. גם בעניין זה הגירסא אצל רוב הראשונים (ע' לדוג' בעליות דרבינו יונה) וכן בידינו היא "לבנות ביניהן", א"כ גם כפייה זו היא על הסרת הנזק ולא על תיקון. כך מפורש גם בדברי הר"י מיגש בסוגיית מקיף וניקף (שטמ"ק ד:): {{|"אבל להפסיק בינו ובין רשות הרבים כיון שההיזק מחמת בני רשות הרבים הוא ולא מחמתם אין אחד מהם יכול לכפות את חברו}}.

מקור החיוב

במקור החיוב דן הקובץ שיעורים (מ-מא), הוא כותב שלא מסתבר לומר שחיוב בני החצר נובע כולו מתק"ח (לא פירש מדוע), הוא מעלה שזה נובע ממנהג המדינה אלא שגם על זה הוא מעיר שלא ברור מה החיוב ללכת אחרי המנהג. הלכך מחדש הקוב"ש שכל יכולת הכפייה בחצר נובעת מכפייה על המצוות, ותיקון חצר חברו היא השבת אבידה ואף שבד"כ לא כופים במקום שהוא מפסיד ממון כאן כיון שנהנה כופים.