נוסח הספירה וברכתה

מקורות
בבלי:	מנחות סה ב-סו א
רמב"ם:	תמידין ומוספין ז כב-כה
שולחן ערוך:	אורח חיים תפט

ספירת שבועות וימים

הגמרא (מנחות סו א) מביאה דברי אביי שמצוה למנות גם ימים וגם שבועות, ושכן עשו רבנן דבי רב אשי, אבל אמימר מנה ימים ולא מנה שבועות מפני שזכר למקדש הוא.
ובדברי רבא שם מבואר שאת חידושו של אביי ניתן ללמוד מכפילות הפסוקים, שכתוב אחד אומר 'תספרו חמשים יום' וכתוב אחר אומר 'שבע שבתות תמימות תהיינה', מכאן שמצווה למנות ימים ושבועות. אבל הנצי"ב בהעמק דבר (ויקרא כג טו ד"ה שבע) כתב שאין ספירת השבועות נלמדת מפסוק זה אלא מן הפסוק בפרשת ראה (דברים טז ט) 'שבע שבועות תספור לך', אלא כוונת רבא שממה שכתוב 'תספרו' ילפינן שיש מצוה לספור בפה.

הרי"ף (פסחים כח א) פסק כדברי אביי, שכשם שמצוה למנות ימים כך מצוה למנות שבועות, וקצת משמע בדבריו שהחידוש הוא במניית השבועות ולאפוקי מדעת אמימר שלא מנה שבועות. גם הרמב"ם (תמידין ומוספין ז כב) פסק כאביי, והסמיך ההלכה לפסוק "תספרו חמשים יום", ובדבריו משמע שעיקר החידוש בדברי אביי הוא במניית הימים ולא במניית השבועות.
כדברי אביי פסק גם הרא"ש (פסחים י מ) ושאר הראשונים, וכן כתב להלכה מרן בשלחן ערוך (אורח חיים תפט א) שיש לספור הימים והשבועות.

כתב המרדכי (מגילה תתג) בשם ר' אפרים שאין צריך למנות את הימים אלא של השבוע שבו הוא נמצא, כגון ז' ימים שהם שבוע אחד, אבל מכאן ולהבא אינו צריך להזכיר הימים של השבוע שחלף אלא יאמר היום שבוע אחד ויום אחד וכו', וכן כתב בספר יראים (רסא) ששמע מר' אפרים. אבל הראבי"ה (תקכו) כתב שמצא בתשובה, שאין צריך למנות שבוע אלא בגמר השבוע, כגון ז' ימים שהם שבוע אחד, אבל מכאן ולהבא יאמר היום ח' ימים וכו' ורק שיגיע לי"ד יאמר היום י"ד ימים שהם שתי שבועות. וזה היפך דברי ר' אפרים. גם הרז"ה (כח א) כתב שהמנהג שלא לספור השבועות אלא בגמר כל שבוע הוא המנהג היפה.
ויש להעיר שבסדור הרס"ג (עמ' קנד) כתב שצריך להזכיר את השבועות, אך נתן דוגמאות דווקא מהשלמת השבוע, כגון שבוע או שבועיים, וקצת משמע מזה כהראבי"ה.

אבל הרא"ש בתשובה (כד יג) כתב שנהגו בכל התפוצות למנות ימים ושבועות בכל לילה ודלא כהרז"ה ומנהג אבותינו תורה. גם הר"ן כתב שאף שהפירוש הנכון הוא שיש למנות השבועות בגמר כל שבוע, וזהו כדעת הראבי"ה, מ"מ ברוב המקומות החמירו על עצמם לומר בכל יום ימים ושבועות, וכן כתב הספר יראים שם שהוא מנהג העולם, והובאו דבריו גם בשבולי הלקט (רלד). במאירי (פסחים קכא ב ד"ה דין ספירת העומר) הביא שני המנהגים ולא הכריע. גם דעת הטור (אורח חיים תפט) היא כאביו שיש לספור ימים ושבועות לעולם, שיאמר היום כך וכך ימים שהם כך וכך שבועות וימים וכו', אבל מדבריו משמע שהוא מעיקר הדין ולא מנהג של חומרא.

בדברי הרמב"ם (תמידין ומוספין ז כב) ניתן לדייק שיש להזכיר שבועות וימים בכל יום, שהרי הוא כותב 'ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר תספרו חמשים יום', משמע שהשבועות הם עיקר הספירה ואותם סופרים בכל יום, אלא שיש מצוה למנות עמהם גם את הימים, וזה במשך חמשים יום, כלומר כל יום ויום למנות את הימים שעברו בנוסף לשבועות.

השלחן ערוך (תפט א) הכריע כדברי הרא"ש והטור שיש למנות ימים ושבועות בכל יום, וכן המנהג.

ספר ימים לבד או שבועות לבד

כתב הרב כנסת הגדולה (בית יוסף ד"ה שטה י"ח) שאם מנה ימים ולא מנה שבועות יצא ידי חובה ואינו יכול לחזור ולברך. וזאת על פי דברי האבודרהם שכתב שהאומר לחבירו כמה צריך לספור, לא יאמר לו היום כך וכך אלא אתמול היה כך וכך, ומבואר בדבריו שאין עצה שיאמר לו הימים בלבד, שא"כ היה יוצא ידי חובת ספירה. וזהו שלא כדעת מהר"ש הלוי בתשובה (ה) שלמד מדברי האבודרהם איפכא, שרק אם אמר לו הימים והשבועות יצא ידי חובה, אבל אם מנה ימים בלבד או שבועות בלבד לא יצא וצריך לחזור ולספור.
גם המגן אברהם (ד) כתב שאם ספר ימים לבד ולא ספר שבועות, אינו צריך לחזור, שהרי אמימר לכתחילה מנה רק ימים כיון שספירה דרבנן, והרי הכי קיי"ל שספירה בזה"ז דרבנן. והוסיף שגם אם מנה רק את השבועות יצא, וכדעת ר' אפרים שהביא הראבי"ה והמרדכי. אמנם בשער הציון (ט) דחה ראיה זו של המג"א, לפי שאף אם נאמר שהוא מדרבנן, הרי כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, והכל מצווה אחת למנות הימים והשבועות יחד. ומ"מ גם דעת העולת שבת והחק יעקב (ח) כהמג"א.
אבל הפרי חדש (תפט ד"ה מסתברא לי) כתב שאם מנה ימים ולא מנה שבועות, כגון שאמר היום ז' ימים ולא אמר שהם שבוע אחד, לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולספור בברכה. וכדעת מהר"ש הלוי בתשובה סימן ה' ודלא כהרב כנסת הגדולה. .
הרב אליה רבה (ד) הביא דברי ר' ירוחם שספירת הימים היא מן התורה גם בזמן הזה, ואילו ספירת השבועות מדרבנן לפי שהיא תלויה בעומר, ועפי"ז כתב שאם שכח למנות ימים חוזר ומברך, ואם שכח שבועות אינו חוזר ומברך. אך הוסיף שזהו דווקא בסוף השבוע, אך באמצע השבוע הרי יש פוסקים שכתבו שאף לכתחילה אין צריך למנות אלא את השבועות, ולכן לא יחזור לברך. אבל בהמשך דבריו (יד) הוכיח משבולי הלקט שבסוף השבוע אף אם הזכיר רק השבועות ולא הימים חזור ומברך וכן פסק למעשה שבאמצע השבוע אינו חוזר ומברך, ובסוף השבוע חוזר ומברך בין אם הזכיר רק ימים ובין אם הזכיר רק השבועות. והמשנה ברורה בשער הציון (ט) כתב בשמו שצריך לחזור ולספור בברכה, ולא חילק בין סוף השבוע לאמצע השבוע, (ולכא' לא דק). גם דחה הראיה שהביא משבולי הלקט, לפי שהשב"ל לשיטתו אזיל שסובר שספירת העומר גם בזה"ז היא מן התורה. ולכן הכריע שם ובמשנה ברורה (ז) לספור בלא ברכה.

ספירה בראשי תיבות

בשו"ת מהר"ש הלוי (ה) נשאל על אדם שאמר לחבירו קודם ספירת העומר 'היום ל"ג בעומר', האם יצא ידי חובת ספירה ושוב אינו יכול לספור בברכה. והשיב שלא יצא ידי חובה מכמה טעמים, ובין השאר כתב שכיון שלא הזכיר בפירוש שלושים ושלושה אלא רק אמר ל"ג בראשי תיבות לא יצא ידי חובה. ואף שבגט אם כותב י"ד במקום ארבעה עשר הגט כשר, שאני התם שאינו מן התורה רק חכמים תיקנו זמן בגט לגילוי מילתא בעלמא, אבל כאן עצם הספירה היא מן התורה והסופר בראשי תיבות כאילו לא מנה עדיין. אך בסוף דבריו שם מסיק שאם בירך על הספירה ואמר היום ד' לעומר, יצא ואינו צריך לספור שוב כיון שמצאנו בכה"ג בגט שמועיל, אבל אם אמר סתם בלא ברכה היום ד' לעומר, לא יצא ויכול לחזור ולספור בברכה. אמנם אם אמר ל"ג בעומר לא יצא מטעם אחר, לפי שלא הזכיר שבועות. ובכנסת הגדולה (בית יוסף ד"ה שטה י"ח) חלק עליו וכתב שהמונה בראשי תיבות הוי מנין ויצא בדיעבד, וכדבריו כתב גם בספר גט פשוט (קכו עג). אמנם דעת הפרי חדש (תפט ד"ה מסתברא לי) שצריך לחזור ולמנות בברכה אף אם לא הגיע לכלל שבועות, רק אמר היום ד' ימים לעומר, לא יצא ידי חובה (ראה עוד).
ובשו"ת שאילת יעבץ (א קלט) כתב לחלק שאם אומר את הראשי תיבות עצמם לא יצא וחוזר ומברך, אך אם אמר במילוי אותיות שאומר יו"ד אל"ף וכד', יחזור ויספור בלא ברכה. אמנם מדברי הפוסקים הנ"ל משמע שדנים הם באומר את האות עצמה כגון היום דל"ת לעומר, שהרי בזה לא ייתכן לומר בלא מילוי אותיות, ואף בזה כתב הפר"ח שחוזר ומברך. ובברכי יוסף (תפט ט-י) הכריע לחזור ולספור בלא ברכה, בין במנה בראשי תיבות ובין בספר במילוי אותיות.

'לעומר' או 'בעומר'

הנוסח המובא בשו"ע הוא היום יום אחד בעומר. בב"י(שם) הביא שו"ת הרשב"א (א,תנז) שהנוסח בה הוא לעומר וכן הביא את דברי הר"ן בסוף פסחים שגרס כך. ובחק יעקב הביא עוד חבל ראשונים שכתבו כך והם: הכלבו(נה), התניא(הקדמון,נ) ושבלי הלקט(רלד), וכן הביא הבאר היטב בשם האר"י והשל"ה. הט"ז העדיף את הנוסח בעומר כיון שביום הראשון א"א לומר לעומר שהרי עדיין עומדים ביום הראשון. החק יעקב העדיף את הנוסח לעומר כיון שכאשר אומר בעומר משמע שעכשיו הקריבו העומר והוסיף שאין לשנות מהמנהג.

אמירת 'היום'

בחלק מהראשונים (רוקח,תניא,מהרי"ל) הנוסח היה שהיום. בלבוש כתב שאין לומר כך שמשמע מלשון זו שהקב"ה ציוה שיספור שביום זה כך וכך לעומר ואין זה נכון וכ"כ המג"א. החק יעקב מיישב שמי שאומר כך לא משתבש והכוונה היא שהסיבה שמברך היא משום שהיום כך וכך ימים.