הבדלים בין גרסאות בדף "מעשה שבת"
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
Avishaiaha1 (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | |||
{{מקורות||חולין טו א|תרומות ב א|שבת ו כג|אורח חיים שיח א}} | {{מקורות||חולין טו א|תרומות ב א|שבת ו כג|אורח חיים שיח א}} | ||
[[קטגוריה:שבת]] | [[קטגוריה:שבת]] | ||
| שורה 5: | שורה 7: | ||
[[קטגוריה:שבת פרק ו]] | [[קטגוריה:שבת פרק ו]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] | [[קטגוריה:אורח חיים סימן שיח]] | ||
=דעות התנאים= | |||
מצינו מחלוקת ב'''גמרא''' (חולין טו א) לגבי דינו של אדם שעשה מעשה אסור בשבת (הברייתא דנה לגבי איסור בישול). דעת רבי מאיר שהמבשל בשבת, בשוגג – יאכל (אפילו המבשל בעצמו), במזיד - לא יאכל (בשבת, אבת למוצאי שבת יכול לאכול אפילו הוא), דעת רבי יהודה שבשוגג - יאכל במוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית (אבל לאחרים מותר במוצאי שבת), ודעת רבי יוחנן הסנדלר שבשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. | |||
'''תוספות''' (גיטין נג ב ד"ה המבשל) הסבירו את ההדרגה והראו כי המזיד של רבי מאיר הוא השוגג של רבי יהודה, והמזיד של רבי יהודה הוא השוגג של רבי יוחנן הסנדלר. [אבל בדברי '''רש"י''' ישנה לכאורה סתירה בין פירושו לכתובות ל"ד ששם כותב שלאחרים מותר בו ביום, לעומת הפירוש בחולין ט"ו ששם מפרש כתוס' שגם לאחרים אסור בו ביום]. | |||
לעומת זאת, מצינו כי ה'''הירושלמי''' (תרומות ב א) . מוסיף דעה של רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ש"כל דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת: בין בשוגג בין במזיד - אסור בין לו ובין לאחרים לא יאכל, וכל דבר שאין חייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת: בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד – לא לו ולא לאחרים", ומסביר ה'''פני משה''' (ד"ה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא הורי לן) שלרבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אפילו המבשל בשבת בשוגג אסור לאכול את הדבר בין לו ובין לאחרים. | |||
גרסה מ־22:23, 18 באפריל 2016
| בבלי: | חולין טו א |
| ירושלמי: | תרומות ב א |
| רמב"ם: | שבת ו כג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שיח א |
דעות התנאים
מצינו מחלוקת בגמרא (חולין טו א) לגבי דינו של אדם שעשה מעשה אסור בשבת (הברייתא דנה לגבי איסור בישול). דעת רבי מאיר שהמבשל בשבת, בשוגג – יאכל (אפילו המבשל בעצמו), במזיד - לא יאכל (בשבת, אבת למוצאי שבת יכול לאכול אפילו הוא), דעת רבי יהודה שבשוגג - יאכל במוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית (אבל לאחרים מותר במוצאי שבת), ודעת רבי יוחנן הסנדלר שבשוגג - יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד - לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים.
תוספות (גיטין נג ב ד"ה המבשל) הסבירו את ההדרגה והראו כי המזיד של רבי מאיר הוא השוגג של רבי יהודה, והמזיד של רבי יהודה הוא השוגג של רבי יוחנן הסנדלר. [אבל בדברי רש"י ישנה לכאורה סתירה בין פירושו לכתובות ל"ד ששם כותב שלאחרים מותר בו ביום, לעומת הפירוש בחולין ט"ו ששם מפרש כתוס' שגם לאחרים אסור בו ביום].
לעומת זאת, מצינו כי ההירושלמי (תרומות ב א) . מוסיף דעה של רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ש"כל דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת: בין בשוגג בין במזיד - אסור בין לו ובין לאחרים לא יאכל, וכל דבר שאין חייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת: בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד – לא לו ולא לאחרים", ומסביר הפני משה (ד"ה כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא הורי לן) שלרבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אפילו המבשל בשבת בשוגג אסור לאכול את הדבר בין לו ובין לאחרים.