הבדלים בין גרסאות בדף "טעם שמירת השטר ג' שנים ביד הקונה קרקע"
נתנאל ירחי (שיחה | תרומות) |
נתנאל ירחי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
הדיון בסוגיא האם המחזיק נזהר בשטרו בגלל המערער או שהמחזיק נזהר בשטרו ג"ש כיון שזה הדרך הרגילה לשמור שטר ולכן למערער יהיה זמן לערער ג"ש | הדיון בסוגיא האם המחזיק נזהר בשטרו בגלל המערער או שהמחזיק נזהר בשטרו ג"ש כיון שזה הדרך הרגילה לשמור שטר ולכן למערער יהיה זמן לערער ג"ש | ||
== טעם שמירת השטר == | |||
הגמרא בדף כט. שואלת למה יש חזקה אחרי ג"ש אמר רבא כיון שעד ג"ש אדם לא מקפיד אבל יותר מג"ש אדם מקפיד מקשה אביי א"כ נתת דבריך לשיעורים אלא אמר רבא עד ג"ש אדם נזהר בשטרו יותר מכך אדם לא נזהר בשטרו | הגמרא בדף כט. שואלת למה יש חזקה אחרי ג"ש אמר רבא כיון שעד ג"ש אדם לא מקפיד אבל יותר מג"ש אדם מקפיד מקשה אביי א"כ נתת דבריך לשיעורים אלא אמר רבא עד ג"ש אדם נזהר בשטרו יותר מכך אדם לא נזהר בשטרו | ||
| שורה 10: | שורה 11: | ||
רבינו יונה מסביר כיון שאדם נזהר בשטרו עד ג"ש לכן המערער יכול למחות עד אז ג"ש. משמע מדבריו שהטעם העיקרי זה המחזיק כל עוד הוא מחזיק יש יכולת למערער לערער | רבינו יונה מסביר כיון שאדם נזהר בשטרו עד ג"ש לכן המערער יכול למחות עד אז ג"ש. משמע מדבריו שהטעם העיקרי זה המחזיק כל עוד הוא מחזיק יש יכולת למערער לערער | ||
לכאורה | == מחלוקת לכאורה עם אותו שורש== | ||
הגמרא בדף נ: הגמרא אומרת שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו מקשה הגמרא והרי רב אמר שיש חזקה מתרץ רבא שהבעל חופר בורות שיחין ומערות מדובר שיש חזקה מקשה הגמרא והרי אמרנו שאין חזקה לנזיקין דוחה הגמרא אימא אין דין חזקה לנזיקין רב יוסף תירץ שמה שרב אמר זה באחר וכו' ולכן יש חזקה על נכסי האשה ומסביר הר"ן שמה שרבא אמר שיש חזקה בנכסי אשתו בחופר בורות מדובר לאלתר ובלי שטר כיון שודאי אדם מקפיד אם חופרים בורות בשדהו ולכן מוחה אבל כאן היא לא מיחתה משמע שזה לא שייך לה לעומתו הרמב"ן מסביר שהחזקה נגמרת רק אחרי ג"ש שאע"פ שאדם מקפיד כשחופרים לו בבית, כל עוד שיש למחזיק ריעותא של אחוי שטרך (שדרך בני אדם שומרים שטרותיהם ג"ש) אין לו חזקה. | |||
=דחיית ההסבר וחילוק בסוגיות== | |||
הגמרא בדף לו: רב אומר חזקה ג"ש מיום ליום ושמואל אומר עד שיגדור ג' גדירות הגמרא אומרת שהבדל בניהם זה בדקל נערה נחלקו הראשונים מה הכוונה רבינו יונה אומר שמדובר על דקל שמשיר פירותיו לפני גמר הכנתו שלפי שמואל לא הוי חזקה ולפי רב הוי חזקה אבל גם בדבר שגודרים בפחות מג"ש אפילו אליבא דשמואל לא הוי חזקה אלא צריך ג"ש שהרי אנשים שומרים שטרותיהם ג"ש ונראה שהסברא כמו שהסברנו מקודם שהולכים אחר זהירות של האדם בשטרו שעד אז אפשר למחות ולמה שכאן ישתנה הדין אבל הרמב"ן והרמ"ה מסבירים שהולכים אחר שנה וחצי וכותב הרמב"ן כמו הטעם של הר"ן בדף כט. כיון שאדם אכל שלוש אכילות שלמות ורואה שאין חבירו מהערער עליו שוב אינו נזהר בשטרו משמע שהמחזיק צריך להזהר בשטרו כל זמן שיש חשש שהמערער ימחה אבל אם אין כבר חשש אפילו כולי עלמא שומרים את השטר הוא לא צריך אחרי שנה וחצי אבל צריך להבין את החילוק בין הסוגיא בדף נ: שהרמב"ן אמר שצריך ג"ש ופה מספיק שנה וחצי ונלע"ד לומר ע"פ מה שהיד רמה כתב בדף כט. שאדם לא סתם כותב שטר אלא כדי לשמור אותו לכן חכמים שיערו זאת בג' אכילות כשאדם ירגיש בטוח אבל כל עוד שאדם לא אכל ג' אכילות לא ירגיש מספיק בטוח בדבר ואפילו שחפר בורות. אבל הסבר זה אינו נכנס בדברי היד רמה שכותב בדף קסט: שאם אדם החזיק בקרקע ג"ש ואחרי זה בא המערער והמחזיק אומר שמעולם לא היה לו שטר יש לו חזקה ולכאורה למה שיעלה לו חזקה למה כאן לא נאמר שהוי הודאת בעל דין והרי אין אף אחד שלא עושה שטר כמו שכותב החתם סופר וכמו שהסתפק שער המשפט בשאלה זאת ונשאר בצ"ע אלא יש לומר שהשתנה הריעותא של המערער אחרי ג"ש והוי ריעותא גדולה יותר מזה שאדם לא עושה שטר וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען (יא' הלכה ב') שלא יכול להיות אדם שיושב בבית של חבירו ג"ש וחבירו לא מוחה בו, אפשר לומר שהיד רמה חלק על הרמב"ן וסובר כמו הר"ן שהולכים אחר הקפידא ולכאורה כן נוטה לשונו של היד רמ"ה בדף נ: אבל בדף נז. משמע מלשונו שאין חזקה אלא א"כ עשה בעל הבית מעשה של הודאה ולא מספיק שתיקה, לכן יותר נראה לומר את החילוק של הקהילות יעקב הובא במנחת אשר שאומר בדברי הרמב"ן שאע"פ שבדרך כלל אדם מקפיד והוי רעיותא למערער מיד כיון שחכמים תיקנו שכל זמן שהמחזיק שומר שטרו עד ג' אכילות אדם יודע שיש לו זמן לערער ולכן אם לא עבר ג"ש אין ככל ריעותא למערער ולא משנה מה יעשו לו בבית כיון שהמערער יודע שיש לו זמן של ג' אכילות למחות. | |||
יוצא לפי שיטת הר"ן הרשב"א יוכל לטעון לא נזהרתי בשטרי כיון שהיה לך למחות ולא מיחת משמע מדבריהם שהולכים אחר הקפידא ואם יש מעשה שצריכים להקפיד עליו הוי חזקה לאלתר | יוצא לפי שיטת הר"ן הרשב"א יוכל לטעון לא נזהרתי בשטרי כיון שהיה לך למחות ולא מיחת משמע מדבריהם שהולכים אחר הקפידא ואם יש מעשה שצריכים להקפיד עליו הוי חזקה לאלתר | ||
| שורה 19: | שורה 21: | ||
אבל לפי רבינו יונה הולכים אחר הזהירות של האדם ואם ישתנה המציאות לכאורה אדם יצטרך להזהר בשטרו. | אבל לפי רבינו יונה הולכים אחר הזהירות של האדם ואם ישתנה המציאות לכאורה אדם יצטרך להזהר בשטרו. | ||
== פסק השו"ע והרמ"א== | |||
השו"ע בסימן קמט' סעיף ט' כותב שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אפילו הרס ובנה ועשה כל מה שעשה הרמ"א מוסיף שדווקא אם לא הזיק בגוף הקרקע אבל אם הזיק בגוף הקרקע הוי חזקה הנתיבות על סעיף הביא את מחלוקת הראשונים את דעת הרמב"ן ודעת הרשב"א (שהיא כמו דעת הר"ן) והוכיח שהשו"ע פסק כדברי הרמב"ן כיון שאם נעמיד שהשו"ע הבין כדברי הרשב"א את רבא ששם זה חזקה לאלתר, אבל לא הביא דין זה בשו"ע כיון שהבין שרב יוסף חולק על דברי רבא וסובר שבכל זאת בעל לא מחזיק בנכסי אשתו (ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ב' סימן רמד' שסובר שלא חולקים התירוצים אבל כיון שהרמב"ם הרי"ף והרא"ש לא הביאו אותם נראה שסברו שחלקו) לפחות היה עליו לכתוב דין זה במקרה שאדם מחזיק בנכסי חבירו וחופר בורות שיחין ומערות שהוי חזקה לאלתר וכיון שלא כתב דין זה בסתם אדם אומר הנתיבות שסבר כשיטת הרמב"ן שרק אחרי ג"ש עולה לו חזקה ולכן אין סיבה לכתוב זאת בסתם אדם המחזיק כיון שצריך לעבור גם כך ג"ש לחזקה (מה שכתבנו שהשו"ע הבין שרב יוסף חולק זה לשיטת הסמ"ע אבל בנתיבות הסביר שפסק כמו רבא ע"פ הרמב"ן וכיון שזה לא קשור כ"כ לעניננו לא ארכתי בזה) הנתיבות מביא עוד הוכחה שהרמ"א פסק כמו הרמב"ן כיון שכתב דין זה ולא כתב חזקה לאלתר משמע שצריך ג"ש | השו"ע בסימן קמט' סעיף ט' כותב שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אפילו הרס ובנה ועשה כל מה שעשה הרמ"א מוסיף שדווקא אם לא הזיק בגוף הקרקע אבל אם הזיק בגוף הקרקע הוי חזקה הנתיבות על סעיף הביא את מחלוקת הראשונים את דעת הרמב"ן ודעת הרשב"א (שהיא כמו דעת הר"ן) והוכיח שהשו"ע פסק כדברי הרמב"ן כיון שאם נעמיד שהשו"ע הבין כדברי הרשב"א את רבא ששם זה חזקה לאלתר, אבל לא הביא דין זה בשו"ע כיון שהבין שרב יוסף חולק על דברי רבא וסובר שבכל זאת בעל לא מחזיק בנכסי אשתו (ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ב' סימן רמד' שסובר שלא חולקים התירוצים אבל כיון שהרמב"ם הרי"ף והרא"ש לא הביאו אותם נראה שסברו שחלקו) לפחות היה עליו לכתוב דין זה במקרה שאדם מחזיק בנכסי חבירו וחופר בורות שיחין ומערות שהוי חזקה לאלתר וכיון שלא כתב דין זה בסתם אדם אומר הנתיבות שסבר כשיטת הרמב"ן שרק אחרי ג"ש עולה לו חזקה ולכן אין סיבה לכתוב זאת בסתם אדם המחזיק כיון שצריך לעבור גם כך ג"ש לחזקה (מה שכתבנו שהשו"ע הבין שרב יוסף חולק זה לשיטת הסמ"ע אבל בנתיבות הסביר שפסק כמו רבא ע"פ הרמב"ן וכיון שזה לא קשור כ"כ לעניננו לא ארכתי בזה) הנתיבות מביא עוד הוכחה שהרמ"א פסק כמו הרמב"ן כיון שכתב דין זה ולא כתב חזקה לאלתר משמע שצריך ג"ש | ||
השו"ע פסק בסימן קמא' כשיטה שהולכים אחר ג' אכילות לעומתו הרמ"א פסק שהולכים אחרי ג"ש | השו"ע פסק בסימן קמא' כשיטה שהולכים אחר ג' אכילות לעומתו הרמ"א פסק שהולכים אחרי ג"ש | ||
==השלכה מעשית לימינו== | |||
דיון זה יכול להית נפקא מינה גם בימינו שאנשים נזהרים יותר זמן כיון הרב עושים בטאבו האם אדם יכול לטעון עשיתי שטר רגיל ואבד לי כיון שהיה לך לערער כבר לא נזהרתי בשטר או שנאמר שרוב בני אדם נזהרים יותר לכן היה לך לשמור אותו | דיון זה יכול להית נפקא מינה גם בימינו שאנשים נזהרים יותר זמן כיון הרב עושים בטאבו האם אדם יכול לטעון עשיתי שטר רגיל ואבד לי כיון שהיה לך לערער כבר לא נזהרתי בשטר או שנאמר שרוב בני אדם נזהרים יותר לכן היה לך לשמור אותו | ||
אבל זה רק אם באמת השתנתה המציאות והיום נזהרים יותר אבל אם נזהרים כמו פעם יש לדון אם אפשר לכתוב בשטר שנשמר הרבה זמן ואדם טוען שכתב בשטר רגיל אם הוי חזקה | אבל זה רק אם באמת השתנתה המציאות והיום נזהרים יותר אבל אם נזהרים כמו פעם יש לדון אם אפשר לכתוב בשטר שנשמר הרבה זמן ואדם טוען שכתב בשטר רגיל אם הוי חזקה | ||
הב"י בסימן קמו סעיף כה(ב) מביא שאלה שנשאל הרשב"א ראובן החזיק בקרקע ג"ש וטוען שקנה אותה משמעון לעומתו שמעון טוען שמעולם לא מכר ומביא ראיה לכך שלא מכר מהספר זיכרונות של המקום שכתוב שהמכירה התבטלה ופסק הרשב"א לטובת המחזיק כיון ששמא חזר ולקחה וחזקתו מוכיחה עליו עכ"ד מכאן אנו למדים שאפילו אדם יכול לכתוב בספר נשמר יותר אין זו חובה אלא בשטר רגיל ודין זה הביאו הרמ"א | הב"י בסימן קמו סעיף כה(ב) מביא שאלה שנשאל הרשב"א ראובן החזיק בקרקע ג"ש וטוען שקנה אותה משמעון לעומתו שמעון טוען שמעולם לא מכר ומביא ראיה לכך שלא מכר מהספר זיכרונות של המקום שכתוב שהמכירה התבטלה ופסק הרשב"א לטובת המחזיק כיון ששמא חזר ולקחה וחזקתו מוכיחה עליו עכ"ד מכאן אנו למדים שאפילו אדם יכול לכתוב בספר נשמר יותר אין זו חובה אלא בשטר רגיל ודין זה הביאו הרמ"א | ||
==עוד דין למינו== | |||
אבל בדין הזה של טאבו יש עוד לדון מצד שהמדינה אומרת שהחזקה מתקיימת רק ע"י השטר האם אפשר לומר כיון שהמדינה גזרה אז אין חזקה לפני | אבל בדין הזה של טאבו יש עוד לדון מצד שהמדינה אומרת שהחזקה מתקיימת רק ע"י השטר האם אפשר לומר כיון שהמדינה גזרה אז אין חזקה לפני | ||
הגמרא בדף נה. אומרת אריסותא דפרסאי עד מ' שנין הרשב"ם בפירוש הראשון מסביר שאע"פ שבדרך כלל אין לגוי חזקה כאן יש חוק המלך שאחרי ארבעים שנה יש חזקה יהודי שיקנה מגוי תעלה לו חזקה ובפירושו השני מסביר שאע"פ שיש לישראל חזקה אחרי ג"ש כאן החזקה תיהיה אחרי 40 שנה כיון שדין המלך כן הוא שם לעומתו רבינו יונה סובר שמדובר כאן על חזקה של גוי כמו הפירוש הראשון של הרשב"ם, אבל לעניני חזקת ישראל יש חזקה לאחר ג"ש כיון שיכולים לדון בדיניהם ואפילו אם המלך תיקן שגם לישראל יהיה חזקה אחרי 40 שנה ולא אחרי ג"ש לישראל יש חזקה אחרי ג"ש שכיון שיכולים לדון בדיני ישראל ומי שהולך לדון בדיני הגויים מנודה. | הגמרא בדף נה. אומרת אריסותא דפרסאי עד מ' שנין הרשב"ם בפירוש הראשון מסביר שאע"פ שבדרך כלל אין לגוי חזקה כאן יש חוק המלך שאחרי ארבעים שנה יש חזקה יהודי שיקנה מגוי תעלה לו חזקה ובפירושו השני מסביר שאע"פ שיש לישראל חזקה אחרי ג"ש כאן החזקה תיהיה אחרי 40 שנה כיון שדין המלך כן הוא שם לעומתו רבינו יונה סובר שמדובר כאן על חזקה של גוי כמו הפירוש הראשון של הרשב"ם, אבל לעניני חזקת ישראל יש חזקה לאחר ג"ש כיון שיכולים לדון בדיניהם ואפילו אם המלך תיקן שגם לישראל יהיה חזקה אחרי 40 שנה ולא אחרי ג"ש לישראל יש חזקה אחרי ג"ש שכיון שיכולים לדון בדיני ישראל ומי שהולך לדון בדיני הגויים מנודה. | ||
| שורה 33: | שורה 35: | ||
נראה שהנתיבות פסק כדעת רבינו יונה וכן הבין שזאת דעת הסמ"ע שהסמ"ע בסימן קמט ס"ק כב' הביא את הפירוש הראשון של הרשב"ם והוסיף שגם אם ישראל בא מכח הגוי שגוי החזיק שנה וישראל החזיק אחריו ארבעים שנה עולה לו לחזקה ואם נאמר שהסמ"ע סבר כהרשב"ם לא היה צריך להגיד שהדין גם על ישראל הבא מחמת גוי שיכתוב שכך הדין בכל מצב שכן דין המלך הנתיבות הקשה על דברי הסמ"ע שאמר גם על ישראל שבא מכח גוי וכתב שאינו שרק לגוי יש לו חזקת ארבעים שנה אבל ישראל לא יעזור לו חזקה כשבא מכח גוי ואם נאמר שסבר כמו הפירוש השני ברשב"ם הרי גם כאן היה אמור להיות לו חזקה לישראל כיון שכך הדין | נראה שהנתיבות פסק כדעת רבינו יונה וכן הבין שזאת דעת הסמ"ע שהסמ"ע בסימן קמט ס"ק כב' הביא את הפירוש הראשון של הרשב"ם והוסיף שגם אם ישראל בא מכח הגוי שגוי החזיק שנה וישראל החזיק אחריו ארבעים שנה עולה לו לחזקה ואם נאמר שהסמ"ע סבר כהרשב"ם לא היה צריך להגיד שהדין גם על ישראל הבא מחמת גוי שיכתוב שכך הדין בכל מצב שכן דין המלך הנתיבות הקשה על דברי הסמ"ע שאמר גם על ישראל שבא מכח גוי וכתב שאינו שרק לגוי יש לו חזקת ארבעים שנה אבל ישראל לא יעזור לו חזקה כשבא מכח גוי ואם נאמר שסבר כמו הפירוש השני ברשב"ם הרי גם כאן היה אמור להיות לו חזקה לישראל כיון שכך הדין | ||
(אולם בדרכי משה בסימן שס'ח משמע שיועיל אם ישימו זאת לחוק כללי ולא לחק של בתי המשפט אולם ברבינו יונה מפורש להפך שאפילו תיקן לישראל לא מועיל לו) | (אולם בדרכי משה בסימן שס'ח משמע שיועיל אם ישימו זאת לחוק כללי ולא לחק של בתי המשפט אולם ברבינו יונה מפורש להפך שאפילו תיקן לישראל לא מועיל לו) | ||
== מסקנת הסוגיה== | |||
יוצא למסקנה שבימינו אנו שאם לא השתנה המציאות ועדיין נזהרים ג"ש ולא יותר הוי חזקה אחרי ג"ש אפילו אדם לא כתב בשטר וכן פסקו בשו"ת אמרי יושר (סימן צ"ה) ושו"ת תשורת ש"י (ח"ב סימן א) באדם שהחזיק בקרקע וטוען שקנה ולא העביר בטאבו, ואע"פ שיש מנהג להעביר בטאבו, הוי חזקה גמורה | יוצא למסקנה שבימינו אנו שאם לא השתנה המציאות ועדיין נזהרים ג"ש ולא יותר הוי חזקה אחרי ג"ש אפילו אדם לא כתב בשטר וכן פסקו בשו"ת אמרי יושר (סימן צ"ה) ושו"ת תשורת ש"י (ח"ב סימן א) באדם שהחזיק בקרקע וטוען שקנה ולא העביר בטאבו, ואע"פ שיש מנהג להעביר בטאבו, הוי חזקה גמורה | ||
אולם אם אנשים נזהרים בימינו יותר זה יהיה המחלוקת בין השו"ע לרמ"א | אולם אם אנשים נזהרים בימינו יותר זה יהיה המחלוקת בין השו"ע לרמ"א | ||
גרסה מ־21:29, 28 במאי 2016
הדיון בסוגיא האם המחזיק נזהר בשטרו בגלל המערער או שהמחזיק נזהר בשטרו ג"ש כיון שזה הדרך הרגילה לשמור שטר ולכן למערער יהיה זמן לערער ג"ש
טעם שמירת השטר
הגמרא בדף כט. שואלת למה יש חזקה אחרי ג"ש אמר רבא כיון שעד ג"ש אדם לא מקפיד אבל יותר מג"ש אדם מקפיד מקשה אביי א"כ נתת דבריך לשיעורים אלא אמר רבא עד ג"ש אדם נזהר בשטרו יותר מכך אדם לא נזהר בשטרו
נחלקו הראשונים בהסבר הגמרא
הר"ן כותב שכיון האדם ראה שהחזיק בשופי ג"ש ואף אחד לא מחה בו לא צריך יותר לשמור את השטר ולכן אדם לא נזהר בו יוצא שכל עצם זמן החזקת השטר היא נובעת מתוך פחד שמה יערער המערער אבל לא בגלל ההרגל אדם שומר את שטרו
רבינו יונה מסביר כיון שאדם נזהר בשטרו עד ג"ש לכן המערער יכול למחות עד אז ג"ש. משמע מדבריו שהטעם העיקרי זה המחזיק כל עוד הוא מחזיק יש יכולת למערער לערער
מחלוקת לכאורה עם אותו שורש
הגמרא בדף נ: הגמרא אומרת שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו מקשה הגמרא והרי רב אמר שיש חזקה מתרץ רבא שהבעל חופר בורות שיחין ומערות מדובר שיש חזקה מקשה הגמרא והרי אמרנו שאין חזקה לנזיקין דוחה הגמרא אימא אין דין חזקה לנזיקין רב יוסף תירץ שמה שרב אמר זה באחר וכו' ולכן יש חזקה על נכסי האשה ומסביר הר"ן שמה שרבא אמר שיש חזקה בנכסי אשתו בחופר בורות מדובר לאלתר ובלי שטר כיון שודאי אדם מקפיד אם חופרים בורות בשדהו ולכן מוחה אבל כאן היא לא מיחתה משמע שזה לא שייך לה לעומתו הרמב"ן מסביר שהחזקה נגמרת רק אחרי ג"ש שאע"פ שאדם מקפיד כשחופרים לו בבית, כל עוד שיש למחזיק ריעותא של אחוי שטרך (שדרך בני אדם שומרים שטרותיהם ג"ש) אין לו חזקה.
דחיית ההסבר וחילוק בסוגיות=
הגמרא בדף לו: רב אומר חזקה ג"ש מיום ליום ושמואל אומר עד שיגדור ג' גדירות הגמרא אומרת שהבדל בניהם זה בדקל נערה נחלקו הראשונים מה הכוונה רבינו יונה אומר שמדובר על דקל שמשיר פירותיו לפני גמר הכנתו שלפי שמואל לא הוי חזקה ולפי רב הוי חזקה אבל גם בדבר שגודרים בפחות מג"ש אפילו אליבא דשמואל לא הוי חזקה אלא צריך ג"ש שהרי אנשים שומרים שטרותיהם ג"ש ונראה שהסברא כמו שהסברנו מקודם שהולכים אחר זהירות של האדם בשטרו שעד אז אפשר למחות ולמה שכאן ישתנה הדין אבל הרמב"ן והרמ"ה מסבירים שהולכים אחר שנה וחצי וכותב הרמב"ן כמו הטעם של הר"ן בדף כט. כיון שאדם אכל שלוש אכילות שלמות ורואה שאין חבירו מהערער עליו שוב אינו נזהר בשטרו משמע שהמחזיק צריך להזהר בשטרו כל זמן שיש חשש שהמערער ימחה אבל אם אין כבר חשש אפילו כולי עלמא שומרים את השטר הוא לא צריך אחרי שנה וחצי אבל צריך להבין את החילוק בין הסוגיא בדף נ: שהרמב"ן אמר שצריך ג"ש ופה מספיק שנה וחצי ונלע"ד לומר ע"פ מה שהיד רמה כתב בדף כט. שאדם לא סתם כותב שטר אלא כדי לשמור אותו לכן חכמים שיערו זאת בג' אכילות כשאדם ירגיש בטוח אבל כל עוד שאדם לא אכל ג' אכילות לא ירגיש מספיק בטוח בדבר ואפילו שחפר בורות. אבל הסבר זה אינו נכנס בדברי היד רמה שכותב בדף קסט: שאם אדם החזיק בקרקע ג"ש ואחרי זה בא המערער והמחזיק אומר שמעולם לא היה לו שטר יש לו חזקה ולכאורה למה שיעלה לו חזקה למה כאן לא נאמר שהוי הודאת בעל דין והרי אין אף אחד שלא עושה שטר כמו שכותב החתם סופר וכמו שהסתפק שער המשפט בשאלה זאת ונשאר בצ"ע אלא יש לומר שהשתנה הריעותא של המערער אחרי ג"ש והוי ריעותא גדולה יותר מזה שאדם לא עושה שטר וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען (יא' הלכה ב') שלא יכול להיות אדם שיושב בבית של חבירו ג"ש וחבירו לא מוחה בו, אפשר לומר שהיד רמה חלק על הרמב"ן וסובר כמו הר"ן שהולכים אחר הקפידא ולכאורה כן נוטה לשונו של היד רמ"ה בדף נ: אבל בדף נז. משמע מלשונו שאין חזקה אלא א"כ עשה בעל הבית מעשה של הודאה ולא מספיק שתיקה, לכן יותר נראה לומר את החילוק של הקהילות יעקב הובא במנחת אשר שאומר בדברי הרמב"ן שאע"פ שבדרך כלל אדם מקפיד והוי רעיותא למערער מיד כיון שחכמים תיקנו שכל זמן שהמחזיק שומר שטרו עד ג' אכילות אדם יודע שיש לו זמן לערער ולכן אם לא עבר ג"ש אין ככל ריעותא למערער ולא משנה מה יעשו לו בבית כיון שהמערער יודע שיש לו זמן של ג' אכילות למחות.
יוצא לפי שיטת הר"ן הרשב"א יוכל לטעון לא נזהרתי בשטרי כיון שהיה לך למחות ולא מיחת משמע מדבריהם שהולכים אחר הקפידא ואם יש מעשה שצריכים להקפיד עליו הוי חזקה לאלתר
לפי הרמב"ן אין ריעותא למערער לו משנה מה נגרם (חוץ מהודאת בעל דין כגון הגמרא בדף לה:) עד ג' אכילות ומאז יש ריעותא והוי חזקה גם אם לא היה שטר(ע"פ ההסבר האחרון וביד רמה מוכח כך)
אבל לפי רבינו יונה הולכים אחר הזהירות של האדם ואם ישתנה המציאות לכאורה אדם יצטרך להזהר בשטרו.
פסק השו"ע והרמ"א
השו"ע בסימן קמט' סעיף ט' כותב שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אפילו הרס ובנה ועשה כל מה שעשה הרמ"א מוסיף שדווקא אם לא הזיק בגוף הקרקע אבל אם הזיק בגוף הקרקע הוי חזקה הנתיבות על סעיף הביא את מחלוקת הראשונים את דעת הרמב"ן ודעת הרשב"א (שהיא כמו דעת הר"ן) והוכיח שהשו"ע פסק כדברי הרמב"ן כיון שאם נעמיד שהשו"ע הבין כדברי הרשב"א את רבא ששם זה חזקה לאלתר, אבל לא הביא דין זה בשו"ע כיון שהבין שרב יוסף חולק על דברי רבא וסובר שבכל זאת בעל לא מחזיק בנכסי אשתו (ועיין בשו"ת הרשב"א חלק ב' סימן רמד' שסובר שלא חולקים התירוצים אבל כיון שהרמב"ם הרי"ף והרא"ש לא הביאו אותם נראה שסברו שחלקו) לפחות היה עליו לכתוב דין זה במקרה שאדם מחזיק בנכסי חבירו וחופר בורות שיחין ומערות שהוי חזקה לאלתר וכיון שלא כתב דין זה בסתם אדם אומר הנתיבות שסבר כשיטת הרמב"ן שרק אחרי ג"ש עולה לו חזקה ולכן אין סיבה לכתוב זאת בסתם אדם המחזיק כיון שצריך לעבור גם כך ג"ש לחזקה (מה שכתבנו שהשו"ע הבין שרב יוסף חולק זה לשיטת הסמ"ע אבל בנתיבות הסביר שפסק כמו רבא ע"פ הרמב"ן וכיון שזה לא קשור כ"כ לעניננו לא ארכתי בזה) הנתיבות מביא עוד הוכחה שהרמ"א פסק כמו הרמב"ן כיון שכתב דין זה ולא כתב חזקה לאלתר משמע שצריך ג"ש השו"ע פסק בסימן קמא' כשיטה שהולכים אחר ג' אכילות לעומתו הרמ"א פסק שהולכים אחרי ג"ש
השלכה מעשית לימינו
דיון זה יכול להית נפקא מינה גם בימינו שאנשים נזהרים יותר זמן כיון הרב עושים בטאבו האם אדם יכול לטעון עשיתי שטר רגיל ואבד לי כיון שהיה לך לערער כבר לא נזהרתי בשטר או שנאמר שרוב בני אדם נזהרים יותר לכן היה לך לשמור אותו
אבל זה רק אם באמת השתנתה המציאות והיום נזהרים יותר אבל אם נזהרים כמו פעם יש לדון אם אפשר לכתוב בשטר שנשמר הרבה זמן ואדם טוען שכתב בשטר רגיל אם הוי חזקה הב"י בסימן קמו סעיף כה(ב) מביא שאלה שנשאל הרשב"א ראובן החזיק בקרקע ג"ש וטוען שקנה אותה משמעון לעומתו שמעון טוען שמעולם לא מכר ומביא ראיה לכך שלא מכר מהספר זיכרונות של המקום שכתוב שהמכירה התבטלה ופסק הרשב"א לטובת המחזיק כיון ששמא חזר ולקחה וחזקתו מוכיחה עליו עכ"ד מכאן אנו למדים שאפילו אדם יכול לכתוב בספר נשמר יותר אין זו חובה אלא בשטר רגיל ודין זה הביאו הרמ"א
עוד דין למינו
אבל בדין הזה של טאבו יש עוד לדון מצד שהמדינה אומרת שהחזקה מתקיימת רק ע"י השטר האם אפשר לומר כיון שהמדינה גזרה אז אין חזקה לפני הגמרא בדף נה. אומרת אריסותא דפרסאי עד מ' שנין הרשב"ם בפירוש הראשון מסביר שאע"פ שבדרך כלל אין לגוי חזקה כאן יש חוק המלך שאחרי ארבעים שנה יש חזקה יהודי שיקנה מגוי תעלה לו חזקה ובפירושו השני מסביר שאע"פ שיש לישראל חזקה אחרי ג"ש כאן החזקה תיהיה אחרי 40 שנה כיון שדין המלך כן הוא שם לעומתו רבינו יונה סובר שמדובר כאן על חזקה של גוי כמו הפירוש הראשון של הרשב"ם, אבל לעניני חזקת ישראל יש חזקה לאחר ג"ש כיון שיכולים לדון בדיניהם ואפילו אם המלך תיקן שגם לישראל יהיה חזקה אחרי 40 שנה ולא אחרי ג"ש לישראל יש חזקה אחרי ג"ש שכיון שיכולים לדון בדיני ישראל ומי שהולך לדון בדיני הגויים מנודה.
נראה שהנתיבות פסק כדעת רבינו יונה וכן הבין שזאת דעת הסמ"ע שהסמ"ע בסימן קמט ס"ק כב' הביא את הפירוש הראשון של הרשב"ם והוסיף שגם אם ישראל בא מכח הגוי שגוי החזיק שנה וישראל החזיק אחריו ארבעים שנה עולה לו לחזקה ואם נאמר שהסמ"ע סבר כהרשב"ם לא היה צריך להגיד שהדין גם על ישראל הבא מחמת גוי שיכתוב שכך הדין בכל מצב שכן דין המלך הנתיבות הקשה על דברי הסמ"ע שאמר גם על ישראל שבא מכח גוי וכתב שאינו שרק לגוי יש לו חזקת ארבעים שנה אבל ישראל לא יעזור לו חזקה כשבא מכח גוי ואם נאמר שסבר כמו הפירוש השני ברשב"ם הרי גם כאן היה אמור להיות לו חזקה לישראל כיון שכך הדין (אולם בדרכי משה בסימן שס'ח משמע שיועיל אם ישימו זאת לחוק כללי ולא לחק של בתי המשפט אולם ברבינו יונה מפורש להפך שאפילו תיקן לישראל לא מועיל לו)
מסקנת הסוגיה
יוצא למסקנה שבימינו אנו שאם לא השתנה המציאות ועדיין נזהרים ג"ש ולא יותר הוי חזקה אחרי ג"ש אפילו אדם לא כתב בשטר וכן פסקו בשו"ת אמרי יושר (סימן צ"ה) ושו"ת תשורת ש"י (ח"ב סימן א) באדם שהחזיק בקרקע וטוען שקנה ולא העביר בטאבו, ואע"פ שיש מנהג להעביר בטאבו, הוי חזקה גמורה
אולם אם אנשים נזהרים בימינו יותר זה יהיה המחלוקת בין השו"ע לרמ"א