הבדלים בין גרסאות בדף "גרף של רעי"
| שורה 7: | שורה 7: | ||
<BR/>עוד מובא שם בגמרא מעשה באביי, שהיה בית הריחיים שלו דולף מן הגג ומרטיב את הריחיים. פחד עליהם אביי שימוחו, הלך ושאל את רבה שהורה לו להניח את מיטתו שם ואז יוכל להוציא את הריחיים משם, לפי שכיון שהניח מיטתו שם, מאוס הוא שיהיו הריחיים לידו ודינם כגרף של רעי. אביי התמהמה מלעשות כן, לפי שתמוה בעיניו היה איך מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה. בינתיים נפלו הריחיים, ומאחר שכן הצדיק עליו אביי את הדין, ותלה זאת במה שלא שמע להוראת רבו. | <BR/>עוד מובא שם בגמרא מעשה באביי, שהיה בית הריחיים שלו דולף מן הגג ומרטיב את הריחיים. פחד עליהם אביי שימוחו, הלך ושאל את רבה שהורה לו להניח את מיטתו שם ואז יוכל להוציא את הריחיים משם, לפי שכיון שהניח מיטתו שם, מאוס הוא שיהיו הריחיים לידו ודינם כגרף של רעי. אביי התמהמה מלעשות כן, לפי שתמוה בעיניו היה איך מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה. בינתיים נפלו הריחיים, ומאחר שכן הצדיק עליו אביי את הדין, ותלה זאת במה שלא שמע להוראת רבו. | ||
<BR/>עוד שם בגמרא מובאים דברי שמואל, שכלי שיש בו צואה (גרף של רעי) או מימי רגלים (עביט של מי רגלים) מותר להוציאם על מנת לשפוך תכולתם לאשפה. ואם רוצה להחזירן חזרה, צריך לשים בהם מים נקיים ולהחזירן. ומבררת הגמרא שההיתר להוציא לכלוך ושאר דברים מאוסים הוא לא דווקא בכלי, כמו שהיו שטעו להבין כן בדברי שמואל, אלא אף ביד עצמה מותר ליטול את הדבר המאוס ולהוציאו. כן למדה הגמרא מהוראתו של רב אשי, שהתיר לאחוז עכבר בזנבו על מנת להוציאו מן הבשמים שנכנס אליהם. | <BR/>עוד שם בגמרא מובאים דברי שמואל, שכלי שיש בו צואה (גרף של רעי) או מימי רגלים (עביט של מי רגלים) מותר להוציאם על מנת לשפוך תכולתם לאשפה. ואם רוצה להחזירן חזרה, צריך לשים בהם מים נקיים ולהחזירן. ומבררת הגמרא שההיתר להוציא לכלוך ושאר דברים מאוסים הוא לא דווקא בכלי, כמו שהיו שטעו להבין כן בדברי שמואל, אלא אף ביד עצמה מותר ליטול את הדבר המאוס ולהוציאו. כן למדה הגמרא מהוראתו של רב אשי, שהתיר לאחוז עכבר בזנבו על מנת להוציאו מן הבשמים שנכנס אליהם. | ||
====להחזירו חזרה לבית==== | |||
===שיורי כוסות=== | ===שיורי כוסות=== | ||
נחלקו האמוראים ב'''גמרא''' (ביצה כא א-ב) לגבי הכנת אוכל ביום טוב לנכרי, שלדעת רב הונא מותר כל זמן שיש אפשרות עקרונית לתת את האוכל לקטן ישראל. לעומת זאת דעת ר' יהושע בן לוי שאין להזמי ןאת הנכרי לסעוד עימו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן בשבת אין להזמינו משום שיורי כוסות. כלומר השמש עלול לטלטל את כוסות היין שלהם ששרו בהם פת, וזה אסור לפי שהיין איסור הנאה הוא. | נחלקו האמוראים ב'''גמרא''' (ביצה כא א-ב) לגבי הכנת אוכל ביום טוב לנכרי, שלדעת רב הונא מותר כל זמן שיש אפשרות עקרונית לתת את האוכל לקטן ישראל. לעומת זאת דעת ר' יהושע בן לוי שאין להזמי ןאת הנכרי לסעוד עימו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן בשבת אין להזמינו משום שיורי כוסות. כלומר השמש עלול לטלטל את כוסות היין שלהם ששרו בהם פת, וזה אסור לפי שהיין איסור הנאה הוא. | ||
<BR/>שואלת על זה הגמרא, למה אין היתר לטלטל שיורו כוסות אלו מדין גרף של רעי. ומתרצת שבאמת מותר, אלא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אין להזמין גוי לסעודה בשבת, דבהכי הוא עושה גרף של רעי לכתחילה במה שהגויים ישיירו בכוסותיהם יין ויצטרך לטלטלם. | <BR/>שואלת על זה הגמרא, למה אין היתר לטלטל שיורו כוסות אלו מדין גרף של רעי. ומתרצת שבאמת מותר, אלא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אין להזמין גוי לסעודה בשבת, דבהכי הוא עושה גרף של רעי לכתחילה במה שהגויים ישיירו בכוסותיהם יין ויצטרך לטלטלם. | ||
===צואה=== | ===צואה=== | ||
| שורה 41: | שורה 32: | ||
אמנם ב'''רבנו ירוחם''' (יג פד ב) כתוב כפשט הגמרא שלנו, שצואה של קטן מותר לטלטל אפילו בחצר אחרת לפי שראויה היא לכלבים, והוא הדין לצואת גדול, וכן הוא ב'''קיצור פסקי הרא"ש''' (טז יא). | אמנם ב'''רבנו ירוחם''' (יג פד ב) כתוב כפשט הגמרא שלנו, שצואה של קטן מותר לטלטל אפילו בחצר אחרת לפי שראויה היא לכלבים, והוא הדין לצואת גדול, וכן הוא ב'''קיצור פסקי הרא"ש''' (טז יא). | ||
ב'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שח לד) פבק להלכה כסתימת הרי"ף והרמב"ם וכהבנת הר"ן, שכל צואה בין של תרנגולים ובין של אדם אסור לטלטלם אלא אם כן הם באותה חצר, דאז דינם כגרף של רעי שמותר להוציאם לאשפה, אבל בחצר אחרת כופה עליה כלי. | |||
<BR/>ב'''מגן אברהם''' (נט) כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על גירסתנו להוציא צואת אדם אף שלא בחצר שיושב בה, אבל ה'''משנה ברורה''' לא העתיקו. | |||
==עשיית גרף של רעי לכתחילה== | |||
===סתירת הגמרות=== | |||
משתי גמרות הנ"ל עולה סתירה. שהגמרא בביצה לו: מתירה לעשות גרף של רעי לכתחילה, עד שהורה רבה לאביי שיכול לשים שם את מיטתו ואז יוכל להוציא את הריחיים. לעומת זאת לפי הגמרא בביצה כא: מבואר להדיא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אסור להזמין נכרי בשבת. | |||
====תירוצי הראשונים==== | |||
ה'''תוספות''' (ביצה לו ב ד"ה תיתי) תירצו קושיה זו בשני אופנים: | |||
*בעובדא דאביי התיר רבה משום הפסד הריחיים, דבמקום הפסד עושים גרף של רעי לכתחילה. מה שאין כן לגבי שיורי כוסות שאין שם הפסד. | |||
*בעובדא דאביי התיר רבה לפי שאינו כל כך לכתחילה, שהרי כבר היו גשמים מזלפין בבית, מה שאין כן בהזמנת נכרי שזהו ממש לכתחילה. | |||
כעין זה כתבו גם ה'''רשב"א''' (ביצה לו ב ד"ה וכי) וה'''מאירי''' (לו ב ד"ה מקום). | |||
אמנם מ'''רש"י''' (ביצה כא ב "ה וכי) מבואר שלא מקבל את התירוץ השני של התוס', שגם ללכת אל הדבר המאוס חשיב כעושה לכתחילה, ולכן כתב ה'''רשב"א''' בדעתו (כא ב ד"ה וכי) כהתירוץ הראשון של התוס', דמשום פסידא מותר לעשות אף לכתחילה. | |||
====שיטת ההלכה==== | |||
==נטילתו ביד או בכלי== | |||
[[קטגוריה:מוקצה]] | [[קטגוריה:מוקצה]] | ||
גרסה מ־11:23, 30 ביוני 2016
| בבלי: | שבת קכא ב; ביצה כא ב, לו ב |
| רמב"ם: | שבת כו יג |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שח לד-לז |
אם מותר או אסור לטלטל בשבת דבר המאוס, על מנת להוציאו לחוץ.
המקורות התלמודיים
דלף וגרף של רעי
המשנה (ביצה ה א) אומרת שמותר לקחת בשבת כלי ולתתו תחת מים הדולפים מן הגג, על מנת שלא ירטיבו את הבית. ובגמרא (ביצה לו ב) מובאת ברייתא שאם נתמלא הכלי, שופך את המים שבו ושוב מחזירו למקומו תחת הדליפה.
עוד מובא שם בגמרא מעשה באביי, שהיה בית הריחיים שלו דולף מן הגג ומרטיב את הריחיים. פחד עליהם אביי שימוחו, הלך ושאל את רבה שהורה לו להניח את מיטתו שם ואז יוכל להוציא את הריחיים משם, לפי שכיון שהניח מיטתו שם, מאוס הוא שיהיו הריחיים לידו ודינם כגרף של רעי. אביי התמהמה מלעשות כן, לפי שתמוה בעיניו היה איך מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה. בינתיים נפלו הריחיים, ומאחר שכן הצדיק עליו אביי את הדין, ותלה זאת במה שלא שמע להוראת רבו.
עוד שם בגמרא מובאים דברי שמואל, שכלי שיש בו צואה (גרף של רעי) או מימי רגלים (עביט של מי רגלים) מותר להוציאם על מנת לשפוך תכולתם לאשפה. ואם רוצה להחזירן חזרה, צריך לשים בהם מים נקיים ולהחזירן. ומבררת הגמרא שההיתר להוציא לכלוך ושאר דברים מאוסים הוא לא דווקא בכלי, כמו שהיו שטעו להבין כן בדברי שמואל, אלא אף ביד עצמה מותר ליטול את הדבר המאוס ולהוציאו. כן למדה הגמרא מהוראתו של רב אשי, שהתיר לאחוז עכבר בזנבו על מנת להוציאו מן הבשמים שנכנס אליהם.
להחזירו חזרה לבית
שיורי כוסות
נחלקו האמוראים בגמרא (ביצה כא א-ב) לגבי הכנת אוכל ביום טוב לנכרי, שלדעת רב הונא מותר כל זמן שיש אפשרות עקרונית לתת את האוכל לקטן ישראל. לעומת זאת דעת ר' יהושע בן לוי שאין להזמי ןאת הנכרי לסעוד עימו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. וכן בשבת אין להזמינו משום שיורי כוסות. כלומר השמש עלול לטלטל את כוסות היין שלהם ששרו בהם פת, וזה אסור לפי שהיין איסור הנאה הוא.
שואלת על זה הגמרא, למה אין היתר לטלטל שיורו כוסות אלו מדין גרף של רעי. ומתרצת שבאמת מותר, אלא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אין להזמין גוי לסעודה בשבת, דבהכי הוא עושה גרף של רעי לכתחילה במה שהגויים ישיירו בכוסותיהם יין ויצטרך לטלטלם.
צואה
המשנה (שבת טז ז) אומרת שמותר לכפות קערה על גבי צואה של קטן. ובגמרא (שבת קכא ב) מובא שצריך לתקן ולומר 'על צואה של תרנגולין' מפני הקטן, אבל צואה של קטן עצמו ראויה היא לכלבים ומותר לטלטלה מדינא. ומקשה הגמרא מדוע התירו רק לכפות כלי על צואה של תרנגולים ולא לטלטלה ולהוציאה משום גרף של רעי, ותירצה שמדובר באשפה שבחצר, שאינה במקום שמפריע לו ולכן אין דינה כגרף של רעי.
פירוש 'מפני הקטן'
רש"י (קכא ב ד"ה מפני) פירש שהטעם שכופין את הכלי על צואה של תרנגולין מפני הקטן הוא כדי שלא יטפח בו ויתלכלך, וכן הוא ברמב"ם (שבת כו יג) ובר"ן (בדפי הרי"ף מה א ד"ה גמרא). אבל הרי"ף (מה ב) כתב בשביל שלא יוזק.
דברי הרי"ף צריכים ביאור, שאם מפני חשש היזק היה מותר אף לטלטלה ולא רק לכפות עליה כלי, כדקיי"ל גבי קוץ ברשות הרבים.
צואה של שאר בני אדם
הרי"ף (מה ב) העתיק גמרא זו להלכה, ומתוך דבריו מבואר שגם צואה של בני אדם דינה כדין צואה של תרנגולים, ואם היא באותה חצר מותר לטלטלה מדין גרף של רעי, ורק בחצר אחרת אסור לטלטלה אלא לכפות עליה כלי בלבד. ולפי זה צריך לומר שמה בגמרא שמותר לטלטל צואה מפני שראויה היא לכלבים, זהו בצואה של קטן, אבל של שאר בני אדם לא. דברי הרי"ף כלשונם הועתקו גם ברא"ש (טו יא),
גם הרמב"ם (שבת כו יג) כתב באופן כללי לגבי כל צואה, שאם היא בחצר שיושבים בה הרי זה גרף של רעי ומותר להוציאה, ואם בחצר אחרת כופין עליה כלי כדי שלא יטנף בה הקטן, ולא הזכיר כלל צואה של קטן.
הר"ן פירש דברי הרי"ף שאין חילוק בין צואה של קטן לצואה של גדול, אלא שצואה של בני אדם, בעיקר של קטנים, רגילות הוא שתימצא בחצר שדר בה ולכן מותר לטלטלה, ואילו צואה של תרנגולים הרגילות היא שתימצא בחצר אחרת ולכן אינו מותר אלא לכפות עליה כלי. אך דבריו אינם מתאימים לגמרא לפי הגירסה שלפנינו, שהרי לשיטתו יוצא שמה שמותר לטלטל צואה של קטן הוא רק מדין גרף של רעי ובאותה חצר, אבל בחצר אחרת אסור, ואילו בגמרא כתוב שמותר לטלטלה לפי שראויה היא לכלבים. ובאמת כתב הבית יוסף (אורח חיים שח ד"ה צואה) שגירסה אחרת היתה לפניהם.
והבית חדש (שח כ) הביא מגירסה ישנה ברי"ף שמה שכתב דווקא באותה חצר קאי רק על צואה של תרנגולין, אבל צואה של בני אדם אפילו בחצר אחרת מותר, וכן הביא בקרבן נתנאל (ח) בשם יש מפרשים. ובאמת שכן איתא להדיא ברשב"א (קכא ב ד"ה אלא דאכתי) שזו היתה גירסת הרי"ף והגאונים, שגם צואת קטן היא גרף של רעי.
הטור (אורח חיים שח) הזכיר רק צואה של תרנגולין, ולא התייחס לצואה של בני אדם כלל. בבית יוסף פירש דבריו כדברי הר"ן שאין חילוק בין צואה של תרנגולין לצואה של אדם, דבאותה חצר מותר מדין גרף של רעי, ובחצר אחרת רק לכפות עליה כלי. אבל הבית חדש (כ) כתב שהטור מסופק בדבר לגבי צואה של אדם ולכן השמיטו ולא כתבו.
אמנם ברבנו ירוחם (יג פד ב) כתוב כפשט הגמרא שלנו, שצואה של קטן מותר לטלטל אפילו בחצר אחרת לפי שראויה היא לכלבים, והוא הדין לצואת גדול, וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש (טז יא).
בשלחן ערוך (אורח חיים שח לד) פבק להלכה כסתימת הרי"ף והרמב"ם וכהבנת הר"ן, שכל צואה בין של תרנגולים ובין של אדם אסור לטלטלם אלא אם כן הם באותה חצר, דאז דינם כגרף של רעי שמותר להוציאם לאשפה, אבל בחצר אחרת כופה עליה כלי.
במגן אברהם (נט) כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על גירסתנו להוציא צואת אדם אף שלא בחצר שיושב בה, אבל המשנה ברורה לא העתיקו.
עשיית גרף של רעי לכתחילה
סתירת הגמרות
משתי גמרות הנ"ל עולה סתירה. שהגמרא בביצה לו: מתירה לעשות גרף של רעי לכתחילה, עד שהורה רבה לאביי שיכול לשים שם את מיטתו ואז יוכל להוציא את הריחיים. לעומת זאת לפי הגמרא בביצה כא: מבואר להדיא שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ולכן אסור להזמין נכרי בשבת.
תירוצי הראשונים
התוספות (ביצה לו ב ד"ה תיתי) תירצו קושיה זו בשני אופנים:
- בעובדא דאביי התיר רבה משום הפסד הריחיים, דבמקום הפסד עושים גרף של רעי לכתחילה. מה שאין כן לגבי שיורי כוסות שאין שם הפסד.
- בעובדא דאביי התיר רבה לפי שאינו כל כך לכתחילה, שהרי כבר היו גשמים מזלפין בבית, מה שאין כן בהזמנת נכרי שזהו ממש לכתחילה.
כעין זה כתבו גם הרשב"א (ביצה לו ב ד"ה וכי) והמאירי (לו ב ד"ה מקום).
אמנם מרש"י (ביצה כא ב "ה וכי) מבואר שלא מקבל את התירוץ השני של התוס', שגם ללכת אל הדבר המאוס חשיב כעושה לכתחילה, ולכן כתב הרשב"א בדעתו (כא ב ד"ה וכי) כהתירוץ הראשון של התוס', דמשום פסידא מותר לעשות אף לכתחילה.