ברכת הים הגדול

מקורות
משנה:	ברכות ט ב
בבלי:	ברכות נט ב
רמב"ם:	ברכות י טו
שולחן ערוך:	אורח חיים רכח ב

הברכה שאותה מברכים כאשר רואים את הים הגדול, ומהו הים הגדול.

סוגית הגמרא

המשנה (ברכות ט ב) מביאה דברי ר' יהודה, שהרואה את הים הגדול, מברך: "ברוך שעשה את הים הגדול", ומוסיף זהו בזמן שרואה אותו לפרקים.
ובגמרא (ברכות נט ב) מבואר שלפרקים הוא עד שלושים יום, וכן הוא בירושלמי (ברכות ט ב) שלפרקים הוא אחת לשלושים יום.

ובתוספות (ברכות נד א ד"ה הרואה) הכתב שכן הדין גם בשאר הברכות שבמשנה, שהם אחת לשלושים יום והביא הראיה מהירושלמי ולא הזכיר שכן הוא גם בבלי, ותמה עליו המהרש"א שם. ובספר אליה רבה (ריח ב) כתב לתרץ דלשון הבבלי 'עד שלושים יום' משמע עד ועד בכלל, כלומר שיכול לברך אף ביום השלושים, ויש למנות גם את היום שרואה בו, אבל לפי לשון הירושלמי 'אחת לשלושים יום', משמע עד ולא עד בכלל ואם רואה ביום השלושים אינו מברך. ובספר קובץ על יד על הרמב"ם (ברכות י טו) חיזק דברי האליה רבה, וכתב עוד לתרץ שלפי גמרא דידן משמע שדווקא לר' יהודה מברך לפרקים, אבל לפי הירושלמי מבואר דקאי על כל הברכות של המשנה.

מחלוקת הטור והרמב"ם

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בפירוש המשנה (ט ב) כתב שאין הלכה כר' יהודה, כן הגירסה לפי דפוסים ראשונים. אמנם במשנה תורה (ברכות י טו) פסק להלכה שהרואה את הים הגדול משלושים יום לשלושים יום או יותר מברך שעשה את הים הגדול. וטרחו המפרשים ליישב את הסתירה, למה בפיה"מ כתב שאין הלכה כר' יהודה, ואילו בהלכות פסק לכאורה כמותו.

הרמ"ך שם תמה על הרמב"ם למה פסק כר' יהודה שהוא יחידאה והניח סתם משנה שעל כל הימים מברך עושה מעשה בראשית.