דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא במלאכות שבת
דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא במלאכות שבת
| משנה: | ברכות א א |
| בבלי: | ברכות ב א |
| ירושלמי: | ברכות א א |
| רמב"ם: | קריאת שמע א ט |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רלה ג |
באיזה אופן אסורה עשיית מלאכה בשבת כאשר לא מתכוון לביצוע המעשה.
דבר שאינו מתכוון
מקור הדין
המשנה בביצה (ב י) אומרת שאין לגרור כלים ביום טוב, מלבד עגלה "מפני שהוא כובשת". הגמרא (ביצה כג ב וש"נ) אומרת שזו דעת ר' יהודה האוסר דבר שאינו מתכוון, אך ר' שמעון מתיר כל עוד לא מתכוון לעשות חריץ.[1]
בדעת ר' יהודה נחלקו הראשונים: האם זהו איסור דאורייתא וחייב קרבן כשאר איסורי שבת, אסור דאורייתא אך פטור, או שמא אסור רק מדרבנן.
טעם האיסור
פסיק רישא
אביי ורבא אומרים יחדיו (אחרי) שר' שמעון מודה "פסיק רישא". הדוגמה המובאת בבבלי היא לחתוך ראש תרנגולתאך בשביל משחק וללא רצון להרג התרנגול. במקרה זה אי אפשר להגיד ש"אין מתכון" כיוון שבוודאי זה יקרה.
טעם הדין? תוספות סבורים שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה. כיוון שעשה מלאכה אך לא לשם תכליתה. הערוך סבור שכיוון שזה פסיק רישא אי אפשר להגיד שלא התכוון.
פסיק רישא דלא ניחא ליה: אסור מדרבנן לתוס'. לערוך מותר לכתחילה שהרי כיוון שלא ניחא ליה (או לא אכפת ליה) אפשר לומר שלא נתכוון לזה.
פסיקת ההלכה
הרמב"ם () והשולחן ערוך פסקו כר' שמעון להיתר.
- ^ מחלוקת זו מופיעה גם בירושלמי (שבת ג ז) כדברי תנא-קמא אל מול ר' שמעון. למען האמת, בשום מקור תנאי לא מיוחסת דעה זו לר' יהודה אך המקורות הבבליים כולם מייחסים איסור דבר שאינו מתכוון לר' יהודה. את דברי ר' שמעון הללו כן מצאנו במקור תנאי, הוא התוספתא ביצה (ב יח). אך שם זה נאמר ללא הסיוג "בלבד שלא יתכוין לעשות חריץ".