טיוטה:ביטול עבודה זרה ותקרובת

מקורות
משנה:	עבודה זרה פרק ד
בבלי:	עבודה זרה נ, א -
ירושלמי:	עבודה זרה פרק ד
רמב"ם:	עבודה זרה פרק ח, פרק ט
שולחן ערוך:	יורה דעה קלט

בסוגיה זו נעסוק מתי אפשר לבטל את העבודה זרה ואת התקרובת שלה ושאר משמשיה

מקור הסוגיא

הגמ' בעבודה זרה (נ, א) מביאה מחלוקת בנידון "בי ינאי מלכא חרוב אתו עובדי כוכבים אוקימו ביה מרקוליס אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי"

במקרה מבואר שעובדי כוכבים עצמם הם ביטלו את העבודה זרה ולא הישראלים שבמקרה כזה מבואר במשנה שלא אפשרי לבטל את העבודה זרה.

בביאור המחלוקת מבארת הגמ' "מאן דפריש סבר לה כי הא דאמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף א"ר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית שנאמר (תהלים קו, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם ומאן דלא פריש אמר בעינא כעין פנים וליכא"

מבואר שדעות האוסרים זה משום שתקרובת עבודה זרה אין לה בטלה כלל כמת, והחולקים סוברים שאין לאבני בית קוליס דין תקרובת היות ואין זה 'כעין פנים'

אף לדעת המתירים מבואר שהיו צריכים לזה ביטול, ומבואר בגמ' (נא, א) שאף שאי"ז תקרובת מכל מקום זה עבודה זרה ולע"ז יש ביטול.

המקור לאיסור ולתקרובת עבודה זרה

אסור לעבוד עבודה זרה בין באופן שדרכה בכך ובין באופן שאין דרכה בכך, באופן שדרכה בכך חייב כרת באופן שאין דרכה בכך אינו חייב כרת רק בעובדה בד' עבודות שבמקדש, זביחה הקטרה ניסוך והשתחוויה, ובשאר עבודות עובר בלאו וחייב מלקות.

המקור לדין ביטול בתקרובת ועבודה זרה

בעבודה זרה: ע"ז של ישראל אינה בטלה מהפסוק (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה לך" ומשם לומר רבי יהודה אמר רב (ע"ז נב, א) שטעונה גניזה, ע"ז של עכו"ם מועיל ביטול מהפסוק (דברים ז, כה) " פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" ומשם למד שמואל (ע"ז נב, א) שניתן לקחת את הכסף והזהב מהעבודה זרה.

בתקרובת: לא מועיל הביטול מהפסוק (תהלים קו, כח) "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים" ולומדת הגמרא, מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה לעולם.

בביאור החילוק בין ביטול עבודה זרה לתקרובת

הפרישה (יו"ד קלט) מבאר שעבודה זרה אינה אלא דמיונות מה שאין כן תקרובת הוא מקריב לשם אלוהות,

הט"ז (שם) מפרש שתקרובת מקריבים אפי' דבר מועט ולכן גם אחרי הביטול עדיין יש לו משמעות בתור תקרובת.

תקרובת עבודה זרה

בגמרא

כפי שהתבאר לעיל, לא שייך מהתורה לבטל תקרובת עבודה זרה אך התנאי הוא שהתקרובת נעשתה כעין פנים כלומר כעין העבודה שבבית המקדש, ובזה נאמרו כמה גדרים:

זריקה המשתברת וכעין זביחה

רב חידש בגמ' דין שעבודת כוכבים שעובדין אותה במקל אם שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל בפניה פטור. הבין אביי ששבירה זה כעין זביחה וממילא מקשה לרבא שגם הזריקה היא כעין הזריקה שבמקדש ועל כן מבאר רבא שבזריקה צריך 'זריקה המשתברת' והיינו שצריך שיזרוק סוג דבר שדומה לזריקה שהייתה במקדש בדם שהוא דבר שמשתבר ומתפזר עם זריקתו ואת זה אין במקל. מכח זה התחדש שגם בניסך במי רגלים זה כעין זריקה המשתברת ובהגיש לפניה צואה זה רק בצואה לחה שהיא משתברת.

מתבאר משיטת רב שלא צריך שיהיה כאותו מין שעובדים איתו בבית המקדש אלא מספיק שצורת העבודה היא כמו שעובדים בבהמ"ק.

כעין פנים

הגמ' מביאה מחלוקת האם חייבים בשחיטת חגב לאליל והאם זה נאסר, ששיטת רב יהודה שחייב ונאסר ורבנן חולקים וסוברים שפטור ונחלקו הפוסקים אם מכל מקום החגב נאסר מדין תקרובת.

בהו"א מפרשת הגמ' את המחלוקת שחולקים בגוף דינו של רב האם מספיק פעולת הזביחה להחשיבו כעין פנים או שצריך שיהיה גם במין שעובדים איתו בביהמ"ק ומסקנת הגמ' שלכו"ע צריך שיהיה מהמין שעובדים איתו בבית המקדש וחולקים האם חגב היות וצווארו דומה לצוואר בהמה מועיל להחשיבו כמין שעובדים איתו בבית המקדש.

ומתבאר על פי זה שלא מספיק מה שצורת המעשה של התקרובת דומה לעבודה בבית המקדש אלא צריך שיהיה ממש כעין העבודה בבית המקדש מאותו המין ונחלקו הראשונים האם צריך גם שהמעשה יהיה כצורת העבודה של בהמ"ק או שמספיק המין. ויתבאר להלן.

מחלוקת הראשונים

ישנם כמה מחלוקות יסודיות בראשונים בסוגיה:

כעין פנים ועבודתה בכך

בתקרובת שהיא באותו המין שעובדים בו בביהמ"ק כגון זבחים שמן יין וכדו' והדרך לעבוד את העבודה זרה בכך, ועושה זאת בצורה שבו עובדים בבית המקדש וכגון ע"י זביחה או זריקה המשתברת, לכו"ע חייב ונאסר

באופן שאין זה כעין זביחה או שאין זריקה המשתברת וכגון בהניח ככרות לפני האליל שהמין קיים בבהמ"ק שיש חלות אך אין כאן זריקה או שחיטה וכדו' לשיטת רש"י חייב ונאסר ולשיטת התוס' חייב אך לא נאסר

אינו כעין פנים ובזריקה המשתברת

נחלקו הראשונים האם צריך גם שיהיה דרך לעבוד את העבודה זרה במין התקרובת, וכגון בשבר מקל לפני האליל שאינו כעין פנים אך יש זריקה המשתברת, לדעת רוב הראשונים בסוגיא אינו חייב ואינו נאסר אלא באופן שהדרך לעבוד את האליל ע"י מקל וכגון לקשקש לפניה במקל אך אם אין דרך כלל לעובדה במקל ושבר מקל לפני פטור ולא נאסר. דעת הראב"ד שאף אם אין דרך עבודתה בכך נאסר ונידון באחרונים אם גם חייב

אינו כעין פנים ואין גם זריקה המשתברת

לכו"ע אינו חייב ושיטת רוב הראשונים שאף אינו נאסר, דעת הראב"ד שנאסר מדין תקרובת אך בכה"ג מהני ביטול.

הכניסו לפנים

דעת הרמב"ם שכל מה שנכנס לתוך החדר הפנימי של האליל אף שלא הובא כתקרובת נאסר מדין תקרובת ולא מהני הביטול.

אופנים נוספים של תקרובת

באבנים

באופן שהצורה לעבוד את הע"ז זה ע"י לזרוק לפניה אבנים (כגון במרקוליס), חייב ומחלוקת בגמרא אם נאסר מדין תקרובת היות ואין זה כעין פנים וגם אין זריקה המשתברת. לגבי ביטול, מבואר בגמ' (נא.) שיש לזה דין עבודה זרה היות וזורקים את זה בשביל גידול ע"ז וגם כדי לעבודה וממילא זה ע"ז שנעבדה. ודעת הראב"ד שחייב ביטול גם מדין תקרובת רק מהני הביטול היות ואין זה כעין פנים

במקל

דעת רב (נא.) שבדרך לעובדה בקשקוש מקל, חייב ואינו נאסר, שבר מקל לפניה, חייב ונאסר, זרק מקל לפניה ואין דרכה בכך, אינו חייב ואינו נאסר. ודעתו שאף שאין צריך שיהיה מין שעובדים בו בביהמ"ק מכל מקום צריך שיהיה כעין זביחה או זריקה המשתברת. ונחלקו הראשונים בשבר מקל אם צריך שיהיה הדרך לעובדה במקל בצורה כל שהיא כגון קשקוש, שדעת רש"י והתוס' שאם אין דרך לעובדה במקל כלל גם אם שבר לפניה אינו נאסר ודעת הראב"ד שנאסר. לדעת רבנן ובגמ' מבואר שאף לדעת ר' יהודה בשבר מקל חייב ואינו נאסר היות וצריך שיהיה כאותו מין שעובדים בו בביהמ"ק.

בצואה ומי רגליים

מבואר בבריתא שחייב ונאסר וכל מה שחייב זה רק באופן שכך הדרך לעבוד את הע"ז. ונאסר רק לדעת רב ורק בצואה לחה שבכה"ג זה זריקה המשתברת אבל בצואה קשה אינו נאסר. ולדעת רבנן ור"י גם בצואה לחה אינו נאסר.

בחגב

נחלקו רבי יהודה ורבנן בבריתא אם שחט חגב לפני הע"ז אם חייב ונאסר שדעת ר"י שחייב ונאסר ודעת רבנן שאינו חייב ואינו נאסר, והטעם לרבנן שהחיוב הוא רק במין שעובדים בו בביהמ"ק ודעת ר"י שמכל מקום היות וצוואר החגב דומה לצוואר בהמה מועיל להחשיבו כעין פנים. ודעת רב שגם בלא זה נאסר היות וזה כעין זביחה. ונחלקו הראשונים אם צריך שיהיה הדרך לעובדה בחגב, שלדעת רש"י גם אם אין דרך כלל לעובדה בחגב לדעת רב ור"י נאסר ואף שבמקל הצרכנו שיהיה דרך לעובדה בכך כאן היות וזה כעין זביחה ממש לא צריך ודעת התוס' שגם כאן אינו חייב רק באופן שהדרך לעובדה בחגב.

פרכילי ענבים

מבואר במשנה שנאסר ומבארת הגמ' שרק באופן שבצרו את הענבים לשם עבודה זרה שאז מועיל להחשיבו כזריקה המשתברת, ודעת הריטב"א ועוד ראשונים שגם לרבנן שצריך שיהיה כעין פנים הצירוף של בצרן מתחילה לכך עם זה שזה מין ששיך בבית המקדש מועיל להחשיבו כעין פנים. והגר"א הביא את הגמ' הזו בתור מקור לשיטת התוס' שגם בכעין פנים צריך זריקה המשתברת.

בהמה בעלת מום

מבואר בגמ' שבדוקין שבעין שמותרים בהקרבה לה' בבמות של עכו"ם חייב ונאסר, בטריפה, חייב ואינו נאסר ולדעת רש"י כל זה לרבנן שצריך שיהיה כעין פנים אבל לרב שמספיק כעין זביחה חייב ונאסר אף שאין דרך לעובדה בכך כלל, ולדעת התוס' רב אוסר רק באופן שהדרך לעובדה בבהמה.

דין משמשי עבודה זרה

נרות ושעווה

שעוה מותר בכל אופן שלא היה בזה שימוש לעבודה זרה, נרות באופן שהכומר כיבה את זה כדי למוכרו ומכרן או נתנן לישראל מהני וזה ביטולו ויש שסוברים שגם בכבה מאיליו ומכרו המכירה נחשבת כביטול

ככרות

סתם ככרות ניתנים לצורך הכמרים ומותרים גם בלא ביטול, ככרות שנתנו לעבודה זרה נחלקו הראשונים, דעת רש"י שאסור היות וזה כעין פנים ודעת התוס' שמותר שאף שזה כעין פנים מכ"מ אין כאן זריקה המשתברת

גביע ומחתה

בגביע דעת התוס' להתיר שזה לשימוש הכומר ולא לעבודה זרה ויש שחולקים במחתה שנועדה לקטורת אסור ומועיל הביטול.

בגדי הכמרים

מותרים היות וזה לשימוש הכמרים בלבד ולא לעבודה זרה מותרים אף בלא ביטול