ברכת הלבנה

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־19:36, 20 באפריל 2022 מאת בעל המחבר ספר (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקורות
משנה:משנה
בבלי:סנהדרין מא ב
ירושלמי:ברכות ט ב
רמב"ם:ברכות י
שולחן ערוך:אורח חיים תכו

מקור הברכה

הגמ' בסנהדרין (מא, ב) אומרת שמברכין על החודש, וכן בירושלמי (ברכות ט, ב) מצינו שמברכין על חידוש הלבנה.

נוסח הברכה

בבבלי (שם מב, א) ישנה מחלוקת אמוראים האם הברכה היא קצרה מאוד: "מחדש חדשים", או שמא מדובר בברכה ארוכה שכוללת את פועלם של צבא השמיים. בירושלמי נאמר כשיטה שמקצרת את הברכה. לגבי חתימת הברכה, לפי הבבלי החתימה היא "מחדש חדשים", אך לפי מסכת סופרים (יט, י) החתימה היא "מקדש ישראל וראשי חדשים".

קידוש או ברכה

בטור ובשו"ע נקראת הברכה ברכת הלבנה, וכן באו"ז(ב,תנו). לעומת זאת במהרי"ל(הל' ר"ח,ט, ובשו"ת קנה) ובספר האשכול(כג) מכנים אותה בשם קידוש לבנה, וכך היא מכונה כיום בפי רבים מהאשכנזים. בשו"ת מהרש"ג(ג,ה)תמה על זה וכתב שהכוונה לחידוש לבנה והק'התחלפה בח'. במנחת אשר(בא) יישב שקרוי קידוש לבנה על שם קידוש החודש.

על מה מברכים

לדעת הרמב"ם (ברכות י, טז) ברכת הלבנה היא חלק מהברכות על תופעות הטבע, וכך מבואר ממיקום ההלכה יחד עם ברכת הקשת ושאר ברכות על תופעות הטבע. ראיה לרמב"ם מהתוספתא שכוללת את ברכת הלבנה יחד עם החמה ומהמזלות (ברכות ו), כאשר על כל תופעה מברכים. לדעת רבנו יונה (ברכות כא, א ד"ה נהדרעי) הברכה היא על אור הירח. נפקא מינא לגבי ברכה בין השמשות, כאשר הירח ניכר אך לא מאיר. לדעת הרמ"א (תכו, א) אין לברך עד שתזרח והסביר במשנ"ב (שם, ב) שזה לאפוקי בין השמשות, אך הרמב"ם לא הבחין אלא העיקר שיברך בזמן החידוש גם אם מדובר בבין השמשות. נ"מ נוספת לגבי סומא. לדעת הרמב"ם אין לברך שהרי לא נהנה מתופעת הטבע וכך כתב מהריק"ש המובא בפרי חדש (תכו, א). אך רש"ל (עז) כתב שיש לו לברך.

מתי מברכים

בגמ' נחלקו האמוראים עד מתי יכול לברך - האם יכול לברך עד י' או י"ד בחודש, כאשר השאלה היא מה נחשב לחידוש הלבנה. אך מתי מתחילים? לדעת הרמב"ם (שם, יז) יש להתחיל מייד בחידוש הלבנה שהרי על תופעה זו עיקר הברכה, אך לדעת רבנו יונה על פי הירשלמי יש לחכות כמה ימים עד שאור הלבנה יתבהר ויהנו ממנו. בשו"ע (תכו, ד) פסק לברך לאחר שבעה ימים, אך במשנה ברורה (שם, כ) כתב שרוב האחרונים כתבו שיש לברך לאר שלשה ימים. נהגו ישראל לברך ברכה זו במוצאי שבת דווקא, על פי הירושלמי, וכך פסק השו"ע (שם, ב).

תוספות לברכה

במשך הדורות נוספו דברים רבים לברכה, מזמורי תהלים ופסוקים. מקורם של רוב התוספות במסכת סופרים (שם), וכן מהגמרא בסנהדרין (שם).