מנהגי ימי ספירת העומר

מתוך ויקיסוגיה
גרסה מ־04:59, 7 באפריל 2020 מאת יהונתן בנחיון (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg סוגיה זו זקוקה לעריכה: הסיבה לכך היא: הסוגיה מביאה פוסקים מסויימים בלבד, חסרים עוד הרבה, בעיקר מתקופת האחרונים.
כמן כן, ייתכן שבדף הטיוטה של הסוגיה תמצאו מידע נוסף בנושא זה, שיש לערוך אותו ולהעבירו לדף הסוגיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מקורות
שולחן ערוך:אורח חיים תצג

מנהגי האבלות ושאר המנהגים שנהגו ישראל בימי ספירת העומר.

שלא לישא אישה

מובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה רעח) שיש מנהג שאין מקדשין אישה ואין כונסין בין פסח לעצרת, אך אין בזה איסור אלא זהו מנהג משום אבלות על י"ב אלף תלמידי ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת, על שלא נהגו כבוד זה בזה. ומובא שם שמאותה שעה ואילך נהגו הראשונים בימים אלו שלא לכנוס אישה. אמנם זהו דווקא בנישואין, אבל מי שרוצה לקדש בין פסח לעצרת, מקדש, לפי שאין שמחה אלא בחופה.
עוד מובא שם שמי שקפץ וכנס אישה, אין קונסים אותו לא בעונש ולא במלקות, אלא שאם בא לשאול מלכתחילה אין מורין לו לכנוס.

כדברים האלו כתב גם הרי"ץ גיאות (חדש וספירת העומר ד"ה ומנהג), וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה כב ב דף קפו ד) בשם רב האי גאון, ובאורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא), וכן כתב בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) והדגיש שאין איסור בדבר אלא מנהג אבילות, ומי שעבר וכנס אינו עובר על איסור.
האבודרהם (תפילות הפסח) העתיק דברים אלו והוסיף שהטעם הוא כדי שלא להרבות בשמחה בימים אלו. וברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד) כתב טעם שהעומר קרבן שעורים, שנקרא 'אביב' וכן כתוב 'כי השעורה אביב' וכיון שקרבן סוטה הוא מן השעורים, לכן נוהגים שלא לשאת נשים בימים אלו.

בטור (אורח חיים תצג) הביא להלכה כדברי הגאונים לאסור נישואין ולהתיר קידושין, ושאם קדם וכנס אין עונשין אותו, ובשלחן ערוך (תצג א) כתב שכן נוהגים.

נישואין של מצווה

כתב הבית חדש (אורח חיים תצג א) שנראה שאין חילוק בין נישואין של מצוה לשאינן של מצוה, שהמנהג לאסור אף במי שעוד לא קיים פריה ורביה, ושכן נהגו.
אבל הפרי חדש (תצג א) כתב בשם הר"ם לונזאנו בספר 'שתי ידות' שמי שלא קיים עדיין פריה ורביה, לא חיישינן למנהגא ונושא אישה. וגם הפר"ח עצמו הסכים לזה, והביא ראיה ממה שהתיר הרא"ם בשו"ת (יד) ליקח שתי נשים משום מצוות פריה ורביה, שלא על כך גזר רגמ"ה.

ובמחזיק ברכה לחיד"א (תצג א) כתב שלא נהגו כהפר"ח ומהר"ם לונזאנו, אלא פשט המנהג שלא לישא עד ל"ג בעומר אף מי שלא קיים פריה ורביה, וכמו שכתב גם הרב זרע אמת (אורח חיים סח), שאפילו במקום שאין נזהרים כל כך בתספורת, מ"מ בנישואין מחמירים.
גם בשו"ת שבות יעקב רישר (ב לה) נשאל אודות נישואין בבין המצרים לאלמן שלא קיים פריה ורביה, והשיב שאף שבאבלות הקלו חכמים לישא תוך שלושים משום פריה ורביה, וכל שכן באבלות ישנה כדהכא, מ"מ הכא יש להחמיר על פי מה שכתב הר"ן בסוף פ"ק דתענית, שנוהגים שלא לישא אישה כלל אפילו מי שאין לו אשה ובנים, משום דלא מיסמנא מילתא. ועוד חילק וכתב, שדווקא באבלות יחיד מקלים, אבל אבלות דרבים כדהכא אין להקל כנגד המנהג. והביא מעשה שפעם הקל חכם אחד בענין נישואין בימי הספירה, ולא עלה זיווגם יפה.

המשנה ברורה (א) פסק שאין חילוק בין נישואין של מצוה לשאינן של מצוה, ושכן פשט המנהג שלא לישא אישה כלל, וכן פסק בערוך השלחן (ב).

מחזיר גרושתו

כתב מהריק"ש בערך לחם (אורח חיים תצג) שלהחזיר גרושתו מן הנישואין מותר, דאין כאן שמחה. והביאו הפרי חדש (א), וכן פסק המשנה ברורה (א).

ריקודים ומחולות

כתב המגן אברהם (אורח חיים תצג א) שהעושים אירוסין מותר להם לעשות סעודה, אך לא יעשו ריקודים ומחולות של רשות, וכן מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקודין ומחולות. ודייק בדבריו המחצית השקל (א) שריקודין ומחולות של מצווה, כגון באירוסין מותר לעשות.
אמנם בגר"ז (א) משמע שריקודין ומחולות אסור גם בקידושין, וכן משמע קצת בערוך השלחן (ב). אבל מהמשנה ברורה (ג) משמע שדווקא ריקודים ומחולות של רשות אסור.

גם בערוך השלחן (ב) פסק שלא לעשות ריקודין ומחולות בסעודות רשות, וכל שכן לנגן בכלי זמר.

שלא להסתפר

המנהג שלא להסתפר אינו מוזכר בגאונים וברי"ץ גיאות.
אמנם בטור כתב שיש מקומות שנהגו שלא להסתפר. גם באבודרהם (תפילות הפסח) מוזכר מנהג זה שנהגו במקצת מקומות. וכן באורחות חיים לוניל (הלכות קידושין כא) כתב שנהגו שלא לכנוס ולא להסתפר.
ובדרשות ר"י אבן שועיב (יום ראשון של פסח ד"ה ואמרו) הביא שדרשו מהמילה 'אביב' שכתובה בפרשת העומר, וכתוב 'כי השעורה אביב', ומנחת שוטה היתה מן השעורים, ולכן נוהגים לגדל שפם בימים אלו, וכעין זה כתב ברבנו ירוחם (אדם וחוה ה ד).

השלחן ערוך (אורח חיים תצג ב) כתב בסתם שנוהגים שלא להסתפר בימים אלו, ובבית חדש (א) כתב שאף שבזמן הראשונים היו מקומות שנהגו שלא להסתפר והיו מקומות שנהגו להסתפר, עכשיו נוהגים בכל המקומות שלא להסתפר.

עבר והסתפר

כתב הרב שיירי כנסת הגדולה (בית יוסף ו) שאם הסתפר קונסים אותו, ולא דמי למה שכתבו הראשונים שאם נשא אישה אין קונסים אותו, דהתם מצוה קעביד. והביאוהו האליה רבה (ג) והמחצית השקל (א). וכן כתבו להלכה הערוך השלחן (ג) והמשנה ברורה (ב).

תספורת לצורך בריאות או במקום מצוה

כתב הרב ערוך השלחן (ג) שמי שצריך להסתפר מטעמי בריאות, מותר. וכל שכן כשיש מילה בימים אלו, מותרים כל בעלי הברית, דהיינו המוהל, הסנדק ואבי הבן, להתספר ביום שלפני המילה סמוך לערב.

זמן האיסור

שלא לעשות מלאכה

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) בשם רב האי גאון שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ועד שחרית, לפי שתלמידי ר' עקיבא מתו משקיעת החמה ואילך, ונקברו אחר שקיעת החמה, וכל העם בטלו ממלאכה
וכתב עוד טעם, שספירת שבעה שבועות הן כנגד ספירת שבע שנות שמיטה, וכשם שהשמיטה אסורה במלאכת קרקע, כך בספירת העומר לאחר שקיעה שובתים ממלאכה. וכן הוא ברבנו ירוחם בשמו (אדם וחוה ה ד דף מה א).
גם הטור (אורח חיים תצג) הביא דברים אלו בשם 'מצאתי כתוב'.

השלחן ערוך (תצג ד) כתב שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בימים אלו משקיעת החמה ואילך.

לקרוא פרקי אבות

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) שנהגו בספרד לקרוא מסכת אבות ופרק קנין תורה, בין פסח לעצרת, בכל שבת פרק אחד. וכתב בשם הרב ישראל בן ישראל שהטעם לכך הוא מפני שאנו מונים למתן תורה בימים אלו, ואנו ממתינים כדרך שהאוהב ממתין לביאת אהובו, ורוב ענייני המסכת הם זירוז לתורה ולמצוות. וגם שזמן הקציר מוכן להתעוררות הנפש לתאוה וצריך להשקיטה, ועל ידי מסכת זו יבוא לפרישות והכנעת הנפש.