קידושין בעד אחד

		הסוגיה נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך סוגיה זו בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הסוגיה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותה, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מקורות
בבלי:	קידושין סה א - סה ב
רמב"ם:	אישות ד ו
שולחן ערוך:	אבן העזר מב ב

המקדש אישה בפני עד אחד או שלא בפני עדים כלל, האם יש לחשוש לחלות הקידושין.

סוגית הגמרא

מחלוקת האמוראים

הגמרא (קידושין סה א) מביאה דברי רב יהודה שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו. אמנם אם האיש והאשה מודים שנתן לה קידושין, לא ידע רב יהודה לענות אם חוששים או לא. ולדעת רב נחמן בשם שמואל, אף בזה אין חוששין לקידושין, אפילו שניהם מודים, וכן בהמשך הגמרא אומר כן רב שמואל בר מרתא משמיה דרב, וכן מובא שם בשם רבי.
ואף שישנה משנה האומרת שאדם האומר לאשה 'קידשתיך', והיא טוענת 'לא קידשתני', שכל קרובתיה אסורות לו, זה מדובר כאשר הוא אומר להדיא 'קידשתיך בפני שני עדים והלכו להם למדינת הים', שכן לפי טענתו חלו קידושין. אך אם אומר 'קידשתיך בפני עד אחד' אינו אוסר עצמו בקרובתיה, וכל שכן אם אומר שקידשה בלא עדים שאינו אוסר עצמו.

להלן בסוף הסוגיה (סה ב) מביאה הגמרא דעת רב פפא שחוששין לקידושין בעד אחד, ולעומת זאת דעת רב כהנא שאין חוששין כדעת האמוראים לעיל.

קושית רב אשי ותירוץ רב כהנא

רב אשי תמה על רב כהנא מדוע לא יחששו, הרי אם לומדים בגזירה שווה מממון על פי המילים 'דבר' 'דבר', שבעינן שניים, אם כן הרי בממון מועילה הודאת בעל דין לחייב עצמו, אז למה שגם כאן לא נאמר שהודאתו תחייב עצמו.
מתרצת הגמרא שיש לחלק בין היכא שחב לאחריני לבין היכא שאינו חייב לאחרינא. שכן בהודאת ממון אינו מחייב אחרים אלא את עצמו בלבד לשלם ממון. לעומת זאת לגבי קידושין הוא מחייב אחרים בהודאתו, שהרי אם כנים דבריו שקידשה, הרי הוא אוסר את קרובותיה בו ואת קרובותיו בה.

הכרעת הראשונים

בספר הלכות גדולות (מ קידושין תלג) הביא רק דעת האמוראים האומרים שאין חוששין לקידושין, ומשמע שס"ל כוותייהו לדינא, וכן הרי"ף (כח א) פסק הלכה כדעת שמואל שאין חוששין לקידושי בפני עד אחד, וכן פסק הרא"ש (ד יג). והרמב"ם (אישות ד ו) הוסיף קל וחומר למקדש בלא עדים.
כן היא גם דעת רוב הראשונים, סמ"ק (קפג), מהרי"ק (קא ב), וכן הביא בהגהות מיימוניות (אישות ד ד) בשם רבנו שמחה בשם רבנו תם, וכן ראבי"ה, ושכן היא דעת מורו בתשובה. שו"ת תשב"ץ (א ע; א קל), פסקי הרי"ד (סה ב), מאירי (סה א ד"ה המקדש).

לעומת זאת בספר יראים (ז) כתב שהלכה כרב פפא, ושכן שמע מפי אדם גדול. וכן בספר מצוות גדול (עשין מח ד"ה גרסינן בפרק האומר) כתב שכיון שבסוף הסוגיה לא נפסק הלכה כמי, ראוי להחמיר. וכן דעת המרדכי (קידושין ג תקלד). גם בתרומת הדשן (ריב) כתב כדעת המחמירים שהיכא שאין העד מוכחש, אין להתיר. ובדרכי משה (א) כתב שכן דעת מהר"ם, אבל אם אחד מהם מכחיש את העד, אין הקידושין כלום.

כשאחד מכחיש העד

בשו"ת התשב"ץ (א ע) כתב שאף הסוברים שחוששין לקידושי עד אחד, זהו דווקא כששניהם מודים, אבל אם אחד מהם מכחיש, אין חוששים כלל. וכתב שכן כתב גם הרשב"א.

למאן דאמר שחוששים האם הוא מדאורייתא או מדרבנן

בספר יראים (ז) משמע שלומד שלפי רב פפא חוששין לקידושין מדאורייתא. אבל בשו"ת תשב"ץ (א קל) כתב שגם לרב פפא חוששין רק מדרבנן.

עד אחד המעיד על קידושין בפניו ובפני חבירו

כתב התרומת הדשן (ריב) שאף לדעת הגאונים הסוברים שאין חוששין לקידושין בעד אחד, אם עד אחד מעיד שהיו קידושין בפניו ובפני חבירו, חוששין לדבריו לכולי עלמא.
הבית יוסף (אבן העזר מב ד"ה וכתב עוד תרומת הדשן) חלק על דבריו וכתב שאינם נראים כלל.
גם בשו"ת מהרי"ל (עד) כתוב כעין דברי התרומת הדשן, שאם העד אומר נתקדשה האישה בפני שנים והלכו להם למדינת הים, נאמן. אמנם אם העד השני מכחיש אותו אין דברי הראשון כלום.

במאירי (סה א ד"ה המקדש) נמצא כתוב שאם עד אחד מעיד שנתקדשה בפני שנים, והאשה מכחישה, אינו נאמן, שכל עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא.