חילול שבת במקרה של סכנת איבר
| בבלי: | עבודה זרה כח ב |
| שולחן ערוך: | אורח חיים שכח יז |
מבוא
הגמרא (ע"ז כח א) כותבת שאם אדם מרגיש שעינו עומדת לצאת ממקומה, מותר לרפאות אותה בשבת. ישנה מחלוקת בראשונים אם לומדים מכך שמותר לחלל שבת במקרה של סכנת איבר או שרק במקרה של עין מותר לחלל שבת.
שיטת רש"י, רמב"ן ועוד ראשונים
רש"י כותב שמותר לחלל שבת דווקא במקרה, של סכנת עין, אבל בסכנת אבר לא מחללים שבת, וכן הרמב"ן (שם) לומד מהגמרא שרק אם יש סכנת מיתה (כגון במקרה של עין) מחללים שבת, אבל בסתם מקרה של סכנת איבר לא מחללים, וכן פוסק גם הר"ן (בפרק שמונה שרצים), הרשב"א (שבת קכט.) והריטב"א בע"ז.
שיטת התוספות ורבינו תם
התוספות (סוכה כו א) סובר שסכנת אבר כסכנת נפשות ומחללים עליו את השבת.
בשו"ת "מלמד להועיל" (חלק ב סימן לב) מביא את הא"ז (הלכות יום כיפור רפ) שרבינו תם סובר שבאיבוד אחד מאבריו מחללים שבת,.
הראבי"ה הקשה עליו שמהגמרא נראה שמדובר דווקא בעין כיוון שגידי העין תלויים בלב ויש סכנת חיים, אבל בשאר אברים לא, ועונה על כך הא"ז, שר"ת סובר שמה שכתוב על עין הוא הדין לשאר האברים, וכיוון שספק נפשות דוחה שבת בכל מקרה של סכנת איבר מתירים מספק.
גם הרב עובדיה יוסף כותב ביביע אומר (חלק ג יורה דעה כג כט) מקשה את קושית הראבי"ה שמהגמרא נראה יותר כשיטת רש"י והרמב"ן ושאר הראשונים שהובאו לעיל, ומביא את המאירי (ע"ז כח) שכותב שמחלללים שבת גם במקרה של סכנת איבר אחד.
פסיקת ההלכה
השו"ע (אורח חיים שכח יז) פוסק שלא מחללים שבת במקרה של סכנת איבר (מלבד במקרה של עין שמרדה).
סכנת איבר בשאר איסורים
לעניין סכנת איבר בשאר איסורין, בשו"ת מלמד להועיל (ב לב) כותב שנראה מדברי הש"ך (יו"ד קנז ג) שמקלים, וכן כתב גם בבית לחם יהודה, והפמ"ג במשבצות זהב (אורח חיים שכח ז) לומד מדברי הש"ך שבמקרה של סכנת איבר מותר לרפאות אפיו באיסורי תורה, ודווקא בשבת אסור (לפי שיטת רש"י והרמב"ן), וכותב שם שיש להקל כשיטת התוס' והר"ן (הובא לעיל)