מנהגי ימי ספירת העומר

מקורות
שולחן ערוך:	אורח חיים תצג

מנהגי האבלות ושאר המנהגים שנהגו ישראל בימי ספירת העומר, כזכרון למיתת תלמידי ר' עקיבא.

שלא לישא אישה

מקור ושורש המנהג וטעמו

מובא בתשובות הגאונים (שערי תשובה רעח) שהמנהג שאין מקדשין אישה ואין כונסין בין פסח לעצרת, אין בזה איסור אלא זהו מנהג משום אבלות על י"ב אלף תלמידי ר' עקיבא שמתו בין פסח לעצרת, על שלא נהגו כבוד זה בזה. ומובא שם שמאותה שעה ואילך נהגו הראשונים בימים אלו שלא לכנוס אישה. אמנם זהו דווקא בנישואין, אבל מי שרוצה לקדש בין פסח לעצרת, מקדש, לפי שאין שמחה אלא בחופה.
עוד מובא שם שמי שקפץ וכנס אישה, אין קונסים אותו לא בעונש ולא במלקות, אלא שאם בא לשאול מלכתחילה אין מורין לו לכנוס.

כדברים האלו כתב גם הרי"ץ גיאות (חדש וספירת העומר ד"ה ומנהג), וכן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה כב ב דף קפו ד) בשם רב האי גאון, וכן כתב בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) והדגיש שאין איסור בדבר אלא מנהג אבילות, ומי שעבר וכנס אינו עובר על איסור.
כן הביאו הרבה ראשונים, האבודרהם (תפילות הפסח) העתיק דברים אלו והוסיף שהטעם הוא כדי שלא להרבות בשמחה בימים אלו.
וכך הובא להלכה בטור (אורח חיים תצג) ונפסק בשלחן ערוך (תצג א) שכן נוהגים.

עד מתי האיסור

בתשובת הגאונים, ברי"ץ גיאות וברבנו ירוחם שם מובא שהמנהג שלא לישא הוא בין פסח לעצרת, ולא הוזכר היתר בל"ג בעומר.
אמנם בספר המנהיג (אירוסין ונישואין תקלח) כתב שהמנהג בצרפת ובפרובינצה להתיר מל"ג בעומר ואילך. והביא לזה הסבר בשם רבנו זרחיה שכתוב בספר ישן שמתו מפסח ועד פרוס עצרת, שזהו חמישה עשר יום קודם העצרת שהוא ל"ג בעומר, שאז פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות.
דברים אלו הובאו באבודרהם (תפילות הפסח), שאחר שהביא דברי הגאונים, כתב שיש מקומות שנוהגים לישא אשה מל"ג בעומר ואילך, והביא טעמו של המנהיג בשם הרז"ה.
הבית יוסף (ד"ה ודע) הביא גם כן כסברה פשוטה שכיון שפסקו מלמות בל"ג בעומר, למה שלא יהיה מותר לישא אישה, וכתב שכן יש לומר גם בדעת הטור, אלא שנקט חדא מינייהו. וכן פסק בשלחן ערוך (תצג א).

שלא להסתפר

מקור ושורש המנהג

המנהג שלא להסתפר אינו מוזכר בגאונים וברי"ץ גיאות. בטור כתב שיש מקומות שנהגו שלא להסתפר. גם באבודרהם (תפילות הפסח) מוזכר מנהג זה שנהגו במקצת מקומות.

שלא לעשות מלאכה

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) בשם רב האי גאון שנהגו שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ועד שחרית, לפי שתלמידי ר' עקיבא מתו משקיעת החמה ואילך, ונקברו אחר שקיעת החמה, וכל העם בטלו ממלאכה
וכתב עוד טעם, שספירת שבעה שבועות הן כנגד ספירת שבע שנות שמיטה, וכשם שהשמיטה אסורה במלאכת קרקע, כך בספירת העומר לאחר שקיעה שובתים ממלאכה. וכן הוא ברבנו ירוחם בשמו (אדם וחוה ה ד דף מה א).
גם הטור (אורח חיים תצג) הביא דברים אלו בשם 'מצאתי כתוב'.

השלחן ערוך (תצג ד) כתב שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בימים אלו משקיעת החמה ואילך.

לקרוא פרקי אבות

כתב האבודרהם (תפילות הפסח) שנהגו בספרד לקרוא מסכת אבות ופרק קנין תורה, בין פסח לעצרת, בכל שבת פרק אחד. וכתב בשם הרב ישראל בן ישראל שהטעם לכך הוא מפני שאנו מונים למתן תורה בימים אלו, ואנו ממתינים כדרך שהאוהב ממתין לביאת אהובו, ורוב ענייני המסכת הם זירוז לתורה ולמצוות. וגם שזמן הקציר מוכן להתעוררות הנפש לתאוה וצריך להשקיטה, ועל ידי מסכת זו יבוא לפרישות והכנעת הנפש.