טיוטה:החזרת ציר בשבת

בגמרא (שבת קכב ב) מובאת ברייתא האומרת שדלת של שידה תיבה ומגדל נוטלים אבל לא מחזירים, ואילו דלת של לול של תרנגולים לא נוטלים ולא מחזירים. ובגמרא מבואר שלול של תרנגולים הוא מחובר בקרקע, ולכן אסור ליטול ולהחזיר לפי שיש בנין וסתירה בקרקע. אך לגבי דלת שידה תיבה ומגדל, שהם לא מחוברים בקרקע, תמהה הגמרא מה החילוק בין נטילה להחזרה, שהרי אם יש בנין בכלים יש גם סתירה, ואם אין בנין בכלים, גם סתירה אין. שתי תשובות נאמרו בגמרא: אביי מסביר שיש בנין וסתירה בכלים, ובאמת אסור לא ליטול ולא להחזיר, ומה שהברייתא התירה ליטול אין הכוונה לפרקם ממקומם, אלא לטלטלם אחר שנתפרקו ממקומם. רבא דוחה את הסברו של אביי, ומבאר שבאמת אין בנין וסתירה בכלים, ולכן נוטלים, ומה שאין מחזירים הוא מדרבנן מפני חשש שמא יתקע.

ביאור החשש שמא יתקע

שיטת רש"י ורוב הראשונים

רש"י (ד"ה גזירה שמא) כתב שהחשש שמא יתקע הוא שיתקע את הדלת בסכין ויתדות, והוה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. וכן כתב הרא"ש (יז א), וכן הסכים הריטב"א (ד"ה אלא אמר רבא) שכל היכא שעושה תקיעה בחזקה ביתדות הוי מלאכה דאורייתא משום מכה בפטיש. והוסיף הריטב"א שבדברים שלא שכיח בהו תקיעה, כוגון מנורה של חוליות, מותר לזקוף ולטלטל ולא גזרינן שמא יתקע. גם המאירי (ד"ה דלת) כתב שהחשש שמא יתקע הוא ענין הכאה בפטיש.

הבית חדש (אורח חיים שח ו) כתב לבאר שהטעם שלא כתבו רש"י והרא"ש שהתוקע חייב משום בונה (וכדעת הרמב"ם להלן) הוא מכיון שבחזרת כלי ליכא בנין, אם כן גם כשתוקע לא גרע וליכא משום בנין אלא משום מכה בפטיש.

שיטת הרי"ף והרמב"ם

הרי"ף (מז א) העתיק הברייתא להלכה, על פי הסברו של רבא שטעם האיסור הוא משום שמא יתקע, אלא שלפי מה שציטט את הברייתא כלשונה, ציטט תחילה דלת של שידה תיבה ומגדל, ולאחר מכן לול של תרנגולים, ועל זה קאמר שמא יתקע. משמע בדבריו שהטעם של רבא שמא יתקע קאי גם על לול של תרנגולים, ודלא כפשט הגמרא שהוא משום בנין וסתירה בקרקע. אמנם הר"ן על אתר מבאר שהטעם שמא יתקע קאי דווקא על דלת שידה תיבה ומגדל דלעיל מיניה, ואילו לול של תרנגולים הוא משום בנין וסתירה בקרקע.

הרמב"ם (שבת כב כה), שלא כרש"י וסייעתו, כתב שהתוקע חייב משום בונה. ומטעם זה, דלתות המחוברות לקרקע לא נוטלים ולא מחזירים גזרה שמא יתקע, ואילו דלתות שידה תיבה ומגדל, שאינם מחוברים לקרקע מותר ליטלם אבל אסור להחזירם.
בדברי הרמב"ם מפורש שהאיסור להחזיר וליטול דלתות המחוברות בקרקע, הם משום שמא יתקע ויעבור על איסור בונה ולא מדאורייתא. וכן למד המגיד משנה גם בדברי הרי"ף הנ"ל ותמה על דבר זה ונשאר בצ"ע.
עוד מבואר בדברי הרמב"ם שהחשש שמא יתקע אינו משום מכה בפטיש, אלא משום בונה.

הבית יוסף (שח ד"ה דלת של שידה) כתב ליישב דעת הרמב"ם והרי"ף, שגם דלת של לול של תרנגולים, כיון דכלי הוא, אין חייב בו מדאורייתא משום בונה אף שמחובר הוא לקרקע. ומה שאמרה הגמרא 'בשלמא לול... כיון דמחברי בארעא...', היינו שאפשר לומר כן, אבל אחר תירוץ רבא 'גזרה שמא יתקע', יש לומר דהוא הטעם גם בלול, ולאו דאורייתא הוא אף שמחברי בארעא.
הבית חדש (שח ו) כתב בדעת הרי"ף והרמב"ם שסוברים שאחר תירוץ רבא, הגמרא חזרה בה לגמרי מההסבר הראשון שבלול יש בנין וסתירה כיון שמחובר לקרקע, אלא השתא סוברת היא שכיון שאין שם אלא נטילת ציר מן החור או חזרתו, אין בזה כלל חשש בונה, אלא אם כן תוקע. ולכן כלל הרמב"ם בתחילת דבריו את כל הדלתות המחוברות בקרקע, שאין בהם משום בונה אלא כן תוקע. ואף שיש דברים שיש בהם משום בונה אף בלא תקיעה, כגון משווה פני הקרקע, מ"מ בחזרת דלתות ליכא בונה אלא בתקיעה. וזהו דווקא במחובר, אבל בשידה תיבה ומגדל שאינם מחוברים בקרקע, ליכא איסור דאורייתא כלל אפילו תוקע,