| משנה: | שביעית א א - ה |
| בבלי: | בבא בתרא כו: - כז. |
| ירושלמי: | שביעית א ג |
| רמב"ם: | שמיטה ויובל ג א - ד |
הגדרת 'שדה אילן' לענין איסור חרישה בשנה השישית לשמיטה אחר עצרת (תוספת שביעית), בזמן שבית המקדש קיים.
המרחק בין האילנות שבשדהעריכה
המשנה וטעמהעריכה
המשנה בשביעית (א, א - ד) אומרת שכדי ששדה תחשב שדה אילן צריך שיהיו בשדה לפחות שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה כדי שתחשב שדה אילן, ואם לא הרי דינה כשדה לבן שמותר לחרוש אותה רק עד הפסח.
הגמרא בבבא בתרא (כו: - כז.) מביאה את המשנה ולומדת ממנה שכל אילן יונק סביבו שטח של 833 ושליש אמות מרובעות[1] , שהרי התנאי של המשנה הוא שיהיו שלושה אילנות בבית סאה, ושטח בית סאה הוא 2500 אמות מרובעות[2]. הגמרא דנה באיזו צורה כל אילן יונק את השטח הזה, ולמסקנה אומרת שהשטח הוא בצורת עיגול שמסביב לאילן, וכל אילן יונק סביבו רדיוס של 16 ושני שליש אמה לכל כיוון [3] (ראה ציור[4]).
אם כן לפי הגמרא הטעם של המשנה שצריך שלושה אילנות כדי להתיר את החרישה עד העצרת הוא משום שכל אילן יונק סביבו 16 ושני שליש אמה לכל כיוון, וכיוון שלפי החישוב הזה שלושה אילנות יונקים מכל השטח של בית סאה אמרו חכמים ששדה זו חשובה כשדה אילן שהחרישה בה עד העצרת מועילה לשנה השישית ולכן אפשר לחרוש את כל הבית סאה הזו עד העצרת ולא רק עד הפסח כשדה הלבן (פרק ב').
הסתירה במשנהעריכה
לפי הסבר הגמרא למשנה נראה שצריך שהאילנות יהיו מפוזרים בשדה בשווה דהיינו שיהיה בין האילנות שבשדה 33 ושליש אמות[5] כדי שינקו יחדיו מכל הבית סאה (ראה ציור[6]), ולא שכולם יהיו בצד אחד של השדה (ראה ציור[7]) שאם כן לא יונקים מכל הבית סאה. אבל מהמשך המשנה (משנה ה') משמע שאין צורך ששלושת האילנות יהיו מפוזרים בכל הבית סאה אלא אפשר שיהיו סמוכים אחד לשני רק שיהיו רחוקים ארבע אמות אחד מהשני![8]
שיטת רש"יעריכה
רש"י (בבא בתרא כו: ד"ה ואלא מדתנן) כתב שצריך ששלושת האילנות יהיו מפוזרים בשדה בשווה כמו שמשמע מן הגמרא.
שיטת בעל 'דבר השמיטה' ברש"יעריכה
בספר דבר השמיטה[9] (פרק א' משנה ב' ד"ה וחזינא בהא פלוגתא) הסביר שלפי רש"י לא צריך שהמרחק בין האילנות יהיה דווקא 33 ושליש אמה, אלא צריך שהמרחק בין האילנות יהיה בין 33 ושליש אמות ל – 4 אמות, 33 ושליש אמות - כמפורש בגמרא בבבא בתרא, ו - 4 אמות - כמפורש במשנה ה'. ותירץ שמה שכתב רש"י שצריך שיהיו האילנות מפוזרים בבית סאה בשווה אין הכוונה שאם המרחק בין כל אחד הוא פחות מ – 33 ושליש אי אפשר לחרוש אחרי העצרת, שהרי כתוב במפורש במשנה ה' שאפשר שיהיה המרחק ביניהם רק 4 אמות, אלא הכוונה שאם הם נמצאים בשיעור המקסימלי שאפשר שיהיה בין כל אחד, דהיינו 33 ושליש - צריך שיעמדו בשווה בתוך הבית סאה באופן שינקו מכל השדה ולא יהיו רחוקים יותר מ33 ושליש אמות.
ואע"פ שכל טעמה של המשנה הוא שכאשר יש שלושה אילנות בבית סאה יש יניקה מכל השדה, וכאשר האילנות רחוקים זה מזה רק ארבע אמות אין יניקה מכל הבית סאה - פירשו בספר ניר[10] (פרק א, הלכה ה ד"ה עשר נטיעות מפוזרות) ובספר משנת יעקב[11] (ג,ב ד"ה ונראה בביאור דברי הירושלמי) שכיוון שמכל מקום שלושה אילנות ראויים לינק מכל הבית סאה, תקנו חכמים שכל שיש בשדה שלושה אילנות בבית סאה בכל אופן שהוא, השדה כולה מותרת בחרישה עד העצרת[12]. והרש"ש (על רש"י בבא בתרא כו: ד"ה ואלא מדתנן) כתב שיש לתרץ שכאשר שלושת האילנות קרובים זה לזה כל אחד מהאילנות מתפשט לכיוון אחר כדי להשלים את השטח שהוא צריך לינק וממילא יוצא שיונקים יחד מכל הבית סאה.
חזון איש בשיטת רש"יעריכה
החזון איש (זרעים יז, ד) לא הסכים לשיטת דבר השמיטה וכתב שכאשר יש שלושה אילנות תמיד צריך שהאילנות יהיו מפוזרים על פני כל השדה בשווה ויהיה מרחק של 33 ושליש אמות בין אילן לחבירו לא יותר ולא פחות[13] כמו שמשמע מן הגמרא וכפשט דברי רש"י.
ועל פי החזון איש ביאר הרב חיים קנייבסקי בספרו דרך אמונה (ביאור הלכה ד"ה והוא שיהיה) שמה שכתוב במשנה ה' – שאפשר שהמרחק בין האילנות יהיה 4 אמות - מדובר במקרה שיש כמות גדולה מאוד של אילנות בשדה - 208 אילנות[14] , וכאשר יש כמות כזו של אילנות - כאשר הם במרחק 4 אמות אחד מהשני הם יונקים מכל הבית סאה, אבל אם יש פחות מ- 208 אילנות אם הם יהיו במרחק של 4 אמות אחד מהשני הם לא יינקו מכל הבית סאה . והמשנה במשנה ה' באה לומר שבמקרה שיש 208 אילנות בשדה צריך לשמור שהמרחק בין האילנות לא יהיה פחות מ- 4 אמות שאם יהיו פחות מ- 4 אמות שהוא רוחב של צמד הבקר והמחרישה - אי אפשר יהיה לחרוש בין האילנות, ואם אי אפשר לחרוש בין האילנות הם נחשבים כמי שאינם כיוון שבסופו של דבר יעקרו אותם (על פי פירוש רבי עובדיה ברטנורא למשנה ה') ונמצא שאין יניקה מכל הבית סאה.[15]
החזון איש מעיר שאם יש בשדה יותר משלושה אילנות עדיין צריך שהאילנות יעמדו במרחקים שווים אחד מהשני, ולא יהיו מפוזרים באופן לא שווה בשדה אע"פ שבצורה זו כל הבית סאה תכוסה בעיגולים של 16 ושני שליש אמה של יניקה סביב האילנות ולכאורה תהיה יניקה מכל הבית סאה (ראה ציור[16]), כיוון שסובר החזו"א שכאשר האילנות עומדים זה בסמוך לזה, לדוגמא, במרחק של 8 אמות אחד מהשני - 4 אמות לכל אילן, גם לצד השני יינקו האילנות רק 4 אמות ולא 16 ושני שליש אמה אע"פ שיש להם לצד השני שטח ריק בלי אילן אחר, וממילא נמצא שאין יניקה מכל הבית סאה . החזון איש מביא לכך דוגמא שאם יש תשעה אילנות צריך שיהיו מפוזרים בשווה על פני השדה והמרחק ביניהם יהיה 19 ושליש.[17]
שיטת הרמב"םעריכה
הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל ג, ב) כותב שצריך שבין באילנות יהיה מרחק כדי שהבקר יכול לעבור בכליו דהיינו ארבע אמות.
רדב"ז וספר דבר השמיטה בשיטת הרמב"םעריכה
הרדב"ז (על הרמב"ם שם) וספר דבר השמיטה (פרק א' משנה ב' ד"ה וחזינא בהא פלוגתא) סוברים שכיוון שהרמב"ם לא מזכיר שצריך מרחק מיוחד בין האילנות רק כותב שלא יהיו קרובים זה לזה יותר מארבע אמות, משמע שאין צורך שהאילנות יהיו מפוזרים בבית סאה כדי שינקו מכולו אלא רק צריך שיהיו שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה ושהמרחק ביניהם לא יהיה פחות מארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו.
ואם קשה לפי הרמב"ם שהרי במקרה זה האילנות לא יונקים מכל הבית סאה, יש לתרץ כדברי ספר משנת יעקב וספר ניר לעיל בשיטת רש"י, או כדברי הרש"ש לעיל בתירוציהם לשיטת רש"י.
החזון איש בשיטת הרמב"םעריכה
החזון איש (זרעים יז, ז) סובר שכמו רש"י גם לפי הרמב"ם צריך שיהיו האילנות עומדים בשווה כמו שמשמע מן הגמרא, וסובר החזו"א שנפלה טעות סופר בדברי הרמב"ם בהלכה ב' (עיין בהערה [18]).
סיכום השיטותעריכה
רש"י - לפי ספר דבר השמיטה צריך שהמרחק בין האילנות יהיה בין ארבע אמות לבין שלושים ושלוש אמות, וכאשר האילנות במרחק של שלושים ושלוש צריך שיעמדו מפוזרים בשדה בשווה.
לפי החזון איש צריך שהמרחק בין האילנות יהיה שלושים ושלוש ושיעמדו האילנות מפוזרים בשדה בשווה, אלא אם כן יש עוד אילנות בשדה שאז המרחק מתקטן לפי מספר האילנות שבשדה.
הרמב"ם - לפי הרדב"ז וספר דבר השמיטה צריך רק שהמרחק בין האילנות לא יהיה פחות מארבע אמות.
לפי החזון איש צריך שהמרחק בין האילנות יהיה שלושים ושלוש ושיעמדו האילנות מפוזרים בשדה בשווה, אלא אם כן יש עוד אילנות בשדה שאז המרחק מתקטן לפי מספר האילנות שבשדה.
שישים מנהעריכה
התנאי של המשנהעריכה
המשנה (שביעית א, ב – ג) מוסיפה עוד תנאי כדי שיהיה אפשר לחרוש את שדה האילן עד העצרת והוא - שכאשר יש שלושה אילנות בשדה צריך שהאילנות יהיו ראויים לעשות פירות במשקל של שישים מנה, ואם אינם ראויים אפשר לחרוש סביב האילנות בלבד עד העצרת ושאר כל השדה דינה כשדה לבן שאפשר לחרשה רק עד פסח.
הראשונים והאחרונים נסתפקו בדין המשנה - האם צריך שכל האילנות יעשו יחד שישים מנה או שכל אילן יעשה שישים מנה?
התלמוד ירושלמי (שביעית א, ג) כותב דברים שקצת קשה להבינם ונתקשו הראשונים והאחרונים בהבנתם, ופירשו פירושים שונים, ובתוך פירושיהם על הירושלמי גם נחלקו בשאלה זו האם צריך שכל אילן יעשה שישים מנה או שכל האילנות יעשו יחד שישים מנה.
הר"ש משאנץעריכה
הר"ש משאנץ (במשנה ד' ד"ה אחד עושה ככר דבילה) סובר שצריך שכל אילן משלושת האילנות יעשה שישים מנה, וכן אם יש ארבע אילנות צריך שכל אחד יעשה שישים מנה וכן עד תשעה אילנות צריך שכל אחד מהאילנות יעשה שישים מנה.
על הר"ש משאנץ הקשה תוספות יום טוב (משנה ד' ד"ה עד שיהיו) - אם לשדה שיש לה רק שלושה אילנות מספיק ששלושת האילנות יעשו שישים מנה כל אחד, כאשר יש יותר אילנות בשדה ק"ו שיספיק ששלושה אילנות יעשו שישים מנה בשביל להחשיב את השדה שדה אילן, וכל השאר יוכלו לעשות פחות ולא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה!
מהר"י קורקוס (הלכות שמיטה ויובל ג, ד) פירש בדעת הר"ש שבאמת כאשר יש יותר משלושה אילנות לא צריך שכל האילנות יעשו שישים מנה כל אחד, אלא מספיק ששלושה אילנות יעשו כל אחד שישים מנה, ושאר האילנות יכולים לעשות פחות. הסבר זה מעט דחוק בלשונו של הר"ש שכתב – "וכן ד' וה' עד תשעה אם כל אחד ואחד עושה ככר דבילה חורשין כל הבית סאה" ומשמע בפשט דברי הר"ש שצריך שכל אילן יעשה שישים מנה.
וחזון איש (זרעים, שביעית יז,ה) פירש את דעת הר"ש על פי שיטתו לעיל בשיטת רש"י והרמב"ם, שצריך שהאילנות יעמדו בשווה בבית סאה כדי שינקו מכל הבית סאה, וברגע שיש כמה אילנות בשדה אחת של בית סאה, כל אילן תופס לעצמו שטח של השדה שממנו הוא יונק וברגע שהאילן לא עושה שישים מנה השטח שבו הוא נמצא לא חשוב חלק משדה האילן מפני שאין ממנו מספיק יניקה, ואם כן השדה כבר איננה בית סאה. לדוגמא אם בשדה של בית סאה יש חמישה אילנות, כל השדה מתחלקת לחמישה חלקים שווים שבכל שטח עומד אילן אחר, ואם אחד האילנות לא עושה שישים מנה השטח שלו מסולק מבית סאה, ונמצא שאין כאן כבר בית סאה כי חמישית מהבית סאה לא נחשב. לכן לפי הר"ש אפילו אם יש בשדה תשעה אילנות ששמונה מהם עושים שישים מנה ואחד שאינו עושה - השדה אינה חשובה בית סאה.
הרמב"םעריכה
בשיטת הרמב"ם נחלקו האחרונים מה סובר ואיך מסביר את הירושלמי.
מהרמב"ם בפירוש המשנה (משנה ד') משמע כמעט בבירור שמספיק שיתקבצו מכל האילנות יחד שישים מנה ולא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה, רק צריך שלא יהיה אחד מהם ש'אינו ראוי לעשות' (לשון הרמב"ם, ונבאר בדעות המפרשים את כוונתו), ומהרמב"ם במשנה תורה (הלכות שמיטה ויובל ג, ב-ד) ניתן להבין את שתי האפשרויות.
יש דעות שראו להסביר את שיטת הרמב"ם במשנה תורה בתיאום לפירוש המשנה ויש שלא חשו לכך. נרחיב כאן על הדעות השונות לגבי שיטת הרמב"ם במשנה תורה ובפירוש המשנה.
כסף משנהעריכה
דעת הרמב"ם במשנה תורה:
הכסף משנה (הלכות שמיטה ויובל ג, ב-ד) סובר בדעת הרמב"ם שלא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה, אבל מחלק בדין בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר אילנות.
כאשר יש שלושה אילנות - צריך ששלושתם יעשו יחד שישים מנה ולא שכל אחד יעשה שישים מנה.
לפי הכסף משנה לא מבואר אם צריך שכל אילן יעשה עשרים מנה מתוך שישים מנה שהוא חלקו משישים מנה או שהאילנות צריכים רק לעשות יחד שישים מנה ואין הקפדה אם אחד יעשה לדוגמא ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד.
כאשר יש מארבעה אילנות עד תשעה – צריך עדיין שיעשו האילנות יחד שישים מנה, אבל אפשר שיהיה אחד מהם - 'אינו ראוי לעשות' (לשון הרמב"ם).
והכוונה ב'אינו ראוי לעשות' תלוי במה הכסף משנה סובר כאשר יש שלושה אילנות, אם סובר שצריך בשלושה אילנות שכל אחד יעשה עשרים - ניתן לפרש ש'אינו ראוי לעשות' הכוונה - שלא ראוי לעשות עשרים אבל עושה מעט מכל מקום, ואם אמרנו שאין הקפדה כאשר יש שלושה אילנות שכל אחד יעשה עשרים אלא העיקר שכל אחד יעשה מעט - "אינו ראוי לעשות" פירושו, אינו ראוי לעשות כלל.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
לכאורה לפי הכסף משנה יש סתירה בין דברי הרמב"ם במשנה תורה שאומר שאפשר שיהיה אחד מן האילנות 'אינו ראוי לעשות', ובין דבריו בפירוש המשנה שאומר שלא יהיה אחד בהם ש'אינו ראוי לעשות'. הכסף משנה לא מתייחס לדברי הרמב"ם בפירוש המשנה אבל הרב יוסף קפאח (שביעית פרק א' הערה 26 בפירוש המשנה הוצאת מוסד הרב קוק) יישב לפי שיטת הכסף משנה שמה שכתב הרמב"ם במשנה תורה שאפשר שיהיה אחד ש'אינו ראוי לעשות' הוא - שהוא לא עושה את חלקו עשרים מנה מתוך שישים מנה אבל מכל מקום עושה מעט פירות. ומה שכתב בפירוש המשנה שלא יהיה אחד בהם ש'אינו ראוי לעשות' הכוונה שלא יהיה אחד שאינו ראוי לעשות כלל. ולפי הרב קפאח כאשר יש שלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה עשרים מנה מתוך שישים מנה ואי אפשר שאילן אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד.
רדב"זעריכה
גם ההרדב"ז(הלכות שמיטה ויובל ג, ג-ד) סובר בדעת הרמב"ם שלא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה, אבל מחלק בדין בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר אילנות.
דעת הרמב"ם במשנה תורה:
כאשר יש שלושה אילנות – צריך ששלושתם יעשו יחד שישים מנה ולא שכל אחד יעשה שישים מנה.
וכן גם לפי הרדב"ז לא מבואר אם כאשר יש שלושה אילנות צריך שכל אחד יעשה עשרים מנה או שרק צריכים לעשות יחד שישים מנה ואין הקפדה אם אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד.
כאשר יש מארבעה עד תשעה אילנות – צריך עדיין שיעשו יחד שישים מנה, אבל אפשר שיהיה אחד מהם 'שאינו ראוי לעשות' דהיינו שאפשר שאחד מהם לא יעשה כלל, העיקר שיעשו יחד שישים מנה.
כיוון שלפי הרדב"ז 'אינו ראוי לעשות' פירושו לא ראוי לעשות כלום אפשר שלפי דעתו סובר שגם כאשר יש שלושה אילנות אין הקפדה על סכום מסויים אלא רק שיעשו יחד שישים מנה.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
הרדב"ז לא מתייחס לדברי הרמב"ם בפירוש המשנה וכיוון שסובר ש'אינו ראוי לעשות' הכוונה לא ראוי לעשות כלום, צריך לעיין איך לתרץ את דברי הרמב"ם עם מה שכתב בפירוש המשנה או שנאמר שחזר בו במשנה תורה לענין שכאשר יש יותר משלושה אילנות שצריך שכולם יעשו, ואפשר שאחד לא יעשה כלל.
מהר"י קורקוסעריכה
גם מהר"י קורקוס (הלכות שמיטה ויובל ג, ד) סובר בדעת הרמב"ם שלא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה, אבל מחלק בדין בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר אילנות.
דעת הרמב"ם במשנה תורה:
כאשר יש שלושה אילנות – צריך שיחד הם יעשו שישים מנה ושכל אחד יעשה קצת אפילו פחות מעשרים ואין הקפדה אם אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד, העיקר שיעשו יחד שישים מנה. ורק אם אחד מהם לא עושה כלום ממש אז זה נחשב שאינו קיים בשדה.
מארבעה ועד תשעה – צריך שיעשו יחד שישים מנה, ונחשב שדה אילן גם אם יש בהם כאלה שלא עושים כלום.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
מהר"י קורקוס מסכים שמשמע מפירוש הרמב"ם במשנה שגם כאשר יש תשעה צריך שכל אחד יעשה משהו, אבל אומר שהעיקר כפי שכתב הרמב"ם בחיבורו שאפשר שיהיו כאלה שלא עושים כלום.
חזון אישעריכה
דעת הרמב"ם במשנה תורה:
חזון איש (זרעים שביעית יז,ז) חולק על כל המפרשים בדעת הרמב"ם במשנה תורה בשני דברים:
א. החזון איש סובר שאין הבדל לפי הרמב"ם בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר משלושה אילנות, שבין כך ובין כך צריך שכל האילנות יעשו פירות.
ב. צריך שהאילנות שבשדה יעשו שישים מנה כל אחד ולא רק שיעשו יחד. וגם כאשר יש יותר משלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה שישים מנה מפני שכל אילן נחשב שהוא תופס לעצמו שטח של השדה וברגע שהאילן לא עושה שישים מנה השטח שבו הוא נמצא לא חשוב חלק משדה האילן, והשדה כבר איננה בית סאה.
לדוגמא - אם בשדה של בית סאה יש חמישה אילנות, כל השדה מתחלקת לחמישה חלקים שווים שבכל שטח עומד אילן אחר שהרי לפי החזון איש (בסוגיא הראשונה - המרחק בין האילנות בשדה) צריך שהאילנות יעמדו בשווה, ואם אחד האילנות לא עושה שישים מנה השטח שבו נמצא האילן נחשב כמסולק מהבית סאה, ונמצא שאין כאן כבר בית סאה כי חמישית מהבית סאה לא נחשב. לכן לפי הרמב"ם אפילו אם יש בשדה שמונה אילנות שעושים ואחד שאינו עושה השדה אינה חשובה בית סאה.
ומה שכותב הרמב"ם שאפשר שיהיה אילן אחד ש'אינו ראוי לעשות' הכוונה, שכאשר יש אילן אחד בשדה שאינו עושה שישים מנה אבל יש עוד אילנות - משלושה עד תשעה אילנות בשדה שהם מפוזרים על פני כל השדה בשווה ויונקים מכולה - רואים את האילן הזה כמי שאינו ולא פוסל את השדה אע"פ שאינו ראוי לעשות שישים מנה. אבל אם שאר האילנות בשדה אינם מפוזרים על פני כל השדה ואינם יונקים מכל השדה, אין לשדה דין שדה אילן. ואפילו אם יש תשעה אילנות בנוסף לאותו אחד שאינו עושה שישים מנה ונמצא שהם עשרה אילנות בבית סאה רק שהאילנות לא פרוסים על פני כל השדה - אין חורשים להם כל אחד אלא כדי צרכן, שמה שנאמר (במשנה שביעית א, ד) שאם היו עשרה אילנות לא צריך שיעשו כל אחד שישים מנה לא נאמר אלא כאשר עשרת האילנות מפוזרים על פני כל השדה, אבל אם לא – אין חורשים להם אלא כדי צרכן.
דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
החזון איש כותב שדברי הרמב"ם בפירוש המשנה לא מוכרעים, וכוונתו - שיש אפשרות להבין בפירוש המשנה שצריך שכל אחד יעשה שישים מנה. ובספר שערי אמונה (שביעית א, ד) כתב שלפי החזון איש יש לומר שחזר בו הרמב"ם במשנה תורה ממה שכתב בפירוש המשנה, או שיש לומר שמה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה - "ומתקבץ מפירותיהן ככר של ששים מנה" הכוונה שמתקבץ מכל אחד ככר של שישים מנה.
הראב"דעריכה
הראב"ד (בהשגות, הלכות שמיטה ג, ד) סובר שכל האילנות יחד צריכים לעשות שישים מנה, וכל אחד צריך לעשות חלקו משישים מנה דהיינו שכל אחד משלושת האילנות יעשה בעצמו עשרים מנה לפחות, ואם יש יותר משלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה את הכמות שמתחלקת ביניהם כדי שיהיה שישים מנה בין כולם, לדוגמא - אם יש חמש אילנות צריך שכל אילן יהיה ראוי לעשות שתים עשרה מנה שהוא חלקו משישים מנה.
וכן הגר"א (בשנות אליהו משנה ב' ו- ד') פירש כראב"ד.
סיכום השיטותעריכה
ר"ש משאנץ - לפי החזון איש - צריך שכל אילן יעשה שישים מנה בין שיש שלושה ובין שיש יותר.
לפי מהר"י קורקוס - כאשר יש שלושה אילנות צריך שכל אחד יעשה שישים מנה, וכאשר יש יותר אילנות צריך ששלושה יעשו שישים מנה וכל השאר לא.
הרמב"ם - הכסף משנה, רדב"ז ומהרי קורקוס סוברים שלפי הרמב"ם לא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה אבל צריך שכולם ביחד יעשו שישים מנה.
הרב קפאח לפי הכסף משנה סובר שכאשר יש שלושה אילנות צריך שיעשו כל אחד עשרים מנה ואי אפשר שאילן אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד, ומהרי קורקוס ורדב"ז סוברים שאפשר שיתחלק כך.
אבל החזון איש סובר שלפי הרמב"ם צריך שכל אילן בנפרד יעשה שישים מנה בין כאשר יש שלושה אילנות בשדה ובין כאשר יש יותר וכשיטת הר"ש משאנץ.
הראב"ד - לא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה אבל צריך שכולם ביחד יעשו שישים מנה, וכן צריך שכל אילן יעשה חלקו מן השישים מנה בשווה בין כאשר יש שלושה אילנות ובין כאשר יש יותר.
הערות שולייםעריכה
- ^ לשון הגמרא - "תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא"
- ^ 833 ושליש = 3 : 2500
- ^ עפ"י הנוסחא הידועה כיום לחישוב שטח עיגול:
שטח עיגול = פאי x רדיוס x רדיוס
833 ושליש = 3 x רדיוס x רדיוס (עפ"י שיטת הגמרא ש - פאי = 3) >>
16 ושני שליש = רדיוס.
בגמרא יש סתירה כי בהמשך הגמרא משמע ששיעור היניקה הוא 16 וחצי ולא 16 ושני שליש. אבל רש"י שם כבר העיר שהגמרא לא דקדקה כל כך ועוד הביא שיש גורסים "פש ליה תרי תילתי דאמתא" וכן גורס תוס' (שם ד"ה הכי גרס ר"ת). - ^ https://www.betmidrash.org.il/images/c/c5/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8_1.JPG
- ^ 33 ושליש = 2 16x ושני שליש
- ^ https://www.betmidrash.org.il/images/e/e0/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8_4.JPG
- ^ https://www.betmidrash.org.il/images/2/22/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8_5.JPG
- ^ לשון המשנה "וכמה יהא ביניהם (בין האילנות)? רבן גמליאל אומר - כדי שיהא הבקר עובר בכליו" ובגמרא בבבא בתרא פג. נתבאר ש"כדי שיהא הבקר עובר בכליו" הוא ארבע אמות.
- ^ ספר חידושים וביאורים על מסכת שביעית על סדר המשנה לרב מאיר סירוביץ זצ"ל
- ^ פירוש על סדר זרעים בתלמוד הירושלמי לרב מאיר מארים זצ"ל
- ^ ספר עיונים בסוגיות על סדר הרמב"ם לרב יעקב ניסן רוזנטל
- ^ ספר ניר וספר משנת יעקב מביאים סברה זאת בתוך הסוגיות שבירושלמי על משנתנו, ואחרי מה שכתב דבר השמיטה על דעת רש"י כנראה שיש לתרץ את שיטת רש"י על ידי סברה זו.
- ^ לא יותר – שאם כן יש רווחים בין האילנות שיניקת האילנות לא מגיעה אליהם ונמצא כל אילן כאילן הגודל יחידי ולא בתוך שדה אילנות.
ולא פחות - שאם כן אין הם יונקים מבית סאה אלא יונקים משדה שהיא פחות מבית סאה שלא התירו חכמים אלא כאשר יש בית סאה שלם שיונקים מכולו, אלא אם כן יש עוד אילנות בבית סאה שאז אפשר שתתחלק הבית סאה בהפרשים קטנים יותר בין אילן לאילן כל עוד האילנות יונקים מכל השדה ואין מקום בבית סאה שאין בו יניקה. - ^ כיוון שאנחנו אומרים שהמרחק בין האילנות הוא 4 אמות, אם כן הקוטר של העיגול שסביב כל אילן הוא 4, והרדיוס של כל עיגול - 2 אמות לכל כיוון מהאילן.
חישוב השטח של היניקה שסביב כל אילן:
שטח העיגול = 3 2x2x >>
שטח העיגול = 12.
שטח בית סאה הוא 2500 אמה מרובעות >>
208 ושליש = 2500:12 .
אם כן יש 208 אילנות בשדה. - ^ ועפ"י החזון איש המשנה תתפרש כך – וכמה המרחק הכי קטן שיכול להיות בין האילנות בשדה? "רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו".
- ^ https://www.betmidrash.org.il/images/f/f5/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8_6.JPG
- ^ וכאן נביא נוסחא כדי לחשב כמה מרחק צריך שיהיה בין האילנות על פי מספר האילנות שיש בבית סאה והיא –
השורש של (מספר האילנות בבית סאה : 3333 ושליש) = המרחק
ונוכיח את הנוסחא על גבי המקרה המוסכם שכאשר יש 3 אילנות צריך מרחק של 33 ושליש בין האילנות (יש להציב בנוסחא את מספר האילנות שיש בבבית סאה):
שורש של(3 : 3333 ושליש) = המרחק
>> שורש של 1111.11 = 33 ושליש.
לכן גם במקרה שהביא החזון איש לדוגמא שיש תשעה אילנות נחשב את המרחק בין האילנות באופן דומה:
שורש של(9 : 3333 ושליש) = המרחק
>>שורש של 370.37 = 19 ושליש (בקירוב) - ^ החזו"א סובר שאין לגרוס את מה שכתוב בסוף הלכה ב' – "והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו" ויש לגרוס את המילים הללו בהמשך הפרק בהלכה ה' - "היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר בין עושין בין אינם עושין חורשין כל בית סאה בשבילן [והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו]" והסביר בדרך אמונה (ביאור הלכה ד"ה והוא שיהיה) שהמילים הללו מוסבות על מה שכתב הרמב"ם "או יתר" שאם יש אילנות רבים עד שממלאים את כל השדה צריך שהמרחק ביניהם יהיה לפחות ארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו בין כל האילנות שבשדה, וחישב החזו"א שצריך שיהיו 208 אילנות בתוך בית סאה כדי שהמרחק יהיה רק ארבע אמות וגם יינקו כל האילנות מכל הבית סאה, שאם היו פחות אילנות בבית סאה צריך שהמרחק בין האילנות יהיה יותר גדול, וזה כשיטתו גם לפי רש"י
