| משנה: | עבודה זרה פרק ד |
| בבלי: | עבודה זרה נ, א |
| ירושלמי: | עבודה זרה פרק ד הלכה א |
| רמב"ם: | עבודה זרה פרק ח, פרק ט |
| שולחן ערוך: | יורה דעה קלט |
בסוגיה זו נעסוק מתי אפשר לבטל את העבודה זרה ואת התקרובת שלה ושאר משמשיה
מקור הסוגיא
הגמ' בעבודה זרה (נ, א) מביאה מחלוקת בנידון "בי ינאי מלכא חרוב אתו עובדי כוכבים אוקימו ביה מרקוליס אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו וחיפו בהן דרכים וסטרטאות איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי"
במקרה מבואר שעובדי כוכבים עצמם הם ביטלו את העבודה זרה ולא הישראלים שבמקרה כזה מבואר במשנה שלא אפשרי לבטל את העבודה זרה.
בביאור המחלוקת מבארת הגמ' "מאן דפריש סבר לה כי הא דאמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף א"ר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית שנאמר (תהלים קו, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו בטילה לעולם אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם ומאן דלא פריש אמר בעינא כעין פנים וליכא"
מבואר שדעות האוסרים זה משום שתקרובת עבודה זרה אין לה בטלה כלל כמת, והחולקים סוברים שאין לאבני בית קוליס דין תקרובת היות ואין זה 'כעין פנים'
אף לדעת המתירים מבואר שהיו צריכים לזה ביטול, ומבואר בגמ' (נא, א) שאף שאי"ז תקרובת מכל מקום זה עבודה זרה ולע"ז יש ביטול.
בביאור החילוק בין ביטול עבודה זרה לתקרובת
ובסברא לחלק שבתקרובת לא מהני ביטול ובעבודה זרה מהני ביטול התפרש בפרישה (יו"ד קלט) '