| בבלי: | חולין צח. |
| ירושלמי: | ערלה א ג נזיר ו ט |
| רמב"ם: | תרומות יג ז |
| שולחן ערוך: | יורה דעה צט א-ב |
אם עצמות מצטרפים כדי לבטל את האיסור ואם עצמות איסור אסורים באכילה.
צירוף עצמות
מקורות בגמרא
חולין צח.-צח:
הגמרא מביאה מחלוקת בין ר' חייא בר אבא שאומר שמשערים בששים כנגד האיסור לבין רב אסי שאומר שמשערים במאה כנגד האיסור. מקור מחלוקתם היא מאיל נזיר שהזרוע אסורה לזרים ובכ"ז האיל מותרת לזרים כיון שטעם הזרוע מתבטלת באיל. הגמרא אומרת שלמ"ד שמשערים בששים עצם הזרוע מצטרפת לבשר הזרוע לאיסור ושאר עצמות האיל מצטרפים לאיל להיתר ולפ"ז יש ששים היתר כנגד האיסור. למ"ד שמשערים במאה מחשבים רק את הבשר ללא העצמות ולפ"ז יש מאה בשר היתר כנגד בשר האיסור.
א"כ לפי ר' חייא בר אבא עצמות איסור מצטרפים לאיסור וצריך לשער כנגדם ועצמות היתר מצטרפים להיתר ומועילים לבטל טעם איסור ולפי רב אסי עצמות אינם בחשבון כלל.
ירושלמי ערלה א ג נזיר ו ט
הגמרא אומרת שלמ"ד שמשערים בששים, עצם הזרוע מצטרפת לאיסור ושאר העצמות מצטרפים להיתר (כמו מסקנת הבבלי). למ"ד שמשערים במאה עצם הזרוע אינה מצטרפת לא לאיסור ולא להיתר. על זה שואלת הגמרא למה שלא נגיד אותו דבר בשאר עצמות האיל שלא יצטרפו לא להיתר ולא לאיסור (כמו הדין הסופי שיצא בבבלי)? עונה גמרא שא"א לומר ככה מאחר שיש לנו ברייתא האומרת ש"אין טנופת תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל טנופת חולין מצטרפין עם החולין להעלות התרומה" וא"כ ה"ה כאן שעצמות האיל יצטרפו לבטל את האיסור.
אח"כ רב ביבי שואל מה הדין לגבי טנופת של תרומה, האם היא מצטרפת להיתר ומשיבה הגמרא שכיון שרב הונא אמר שקליפות של ביצה אסורה מצטרפים להיתר, ה"ה בנד"ד שטנופת של תרומה מצטרפת עם ההיתר.
א"כ בהשוואה לבבלי, למסקנת הירושלמי אין הבדל בלמאן דאמר שמשערים בששים. לעומת זאת בלמאן דאמר שמשערים במאה לפי הבבלי העצמות אינם במניין בכלל ולפי הירושלמי רק עצם הזרוע אינו במניין אבל שאר העצמות של היתר מצטרפים להיתר כדי להתיר את התערובת. ובנוסף התחדש בירושלמי שיש מקרים, כגון טנופת של תרומה וכן קליפות של ביצה אסורה, שאף האיסור מצטרפת להיתר.
שיטות הראשונים
רמב"ן
ומדקיי"ל בששים שמעינן מינה דבשר ועצמות בהדי בשר ועצמות משערינן שכך שיערה תורה זרוע בשלה ויש בדבר להקל ולהחמיר, ושמעינן מינה דליתא להא דאמרינן בירושלמי (תרומות פ"ה) קליפי איסור מעלין את ההיתר, שאם כן עצמות זרוע יצטרפו להיתר ויותר ממאה הן, וכך מפורש בפ"ק דערלה ירושלמי דמאן דאמר בששים אין מוציא עצמות מן הזרוע ולית ליה קליפי איסור מעלין עיין שם, ומקצת מחברים הקלו בזה וטעו.
הרמב"ן אומר שכיון שהלכה כרבי חייא בר אבא שמשערים בששים, עצמות האיסור מצטרפים לאיסור ועצמות ההיתר מצטרפים להיתר. ואין הלכה כירושלמי שאומרת שקליפי איסור מצטרפים להיתר כיון שגם לפי הירושלמי זה רק למ"ד שמשערים במאה.
ריטב"א בשם הרא"ה
ומיהו אומר מורי הרב ז"ל בשם רבותיו ז"ל שלא אמרו לשער בעצמות אלא ביש בהן מוח ובאותן עצמות שיערו רבנן שיש בכאן בהם ס' מלבד שאר עצמות שיש באיל שאין להם מוח שאינם מן המנין. ואידך הוי סבר שאפילו לעצמות שיש בהן מוח אין לצרפן למנין איסור והיתר כלל וכיון דקיי"ל כמ"ד בס' קי"ל נמי דעצמות מצטרפין להיתר ואיסור כשיש בהן מוח
הרא"ה אומר כמו הרמב"ן שכיון דקיי"ל כמ"ד שמשערים בששים, לכן עצמות האיסור מצטרפים לאיסור ועצמות היתר להיתר, אלא שהוא מגביל את זה לעצמות שיש בהם מח. וההסבר הוא שכיון שיש בהם מח ולחלוחית אז הטעם שלהם משפיע על התערובת. ולכאורה לפי זה בעצמות שאין בהם מח היה אפשר לומר שגם עצמות האיסור יצטרפו להיתר כיון שאין בהם טעם איסור שמשפיע על התערובת, אלא שהרא"ה מביא בהמשך דבריו שמוכרח לפי הירושלמי שלמ"ד שמשערים בששים אין לו את הדין שקליפי איסור מצטרפים להיתר והוא נשאר בצ"ע.