| בבלי: | שבת קלח א, עירובין מד א, צג ב-צד א, קב א |
באילו אופנים מותר ובאילו אסור לתלות וילון בשבת או לפרקו ממקומו, וכן להעמיד מחיצה בשבת או לפרקה.
מקורות חז"ל
נטיית וילון
הגמרא (שבת קלח א, עירובין קב א) מביאה דברי רב משום רבי חייא, שוילון מותר לנטותו ומותר לפרקו בשבת. ופירש רש"י (שבת קלח א ד"ה וילון) שוילון הוא מסך שכנגד הפתח, ובעירובין שם כתב (ד"ה וילון) שמטרתו לצניעות. ובטעם ההיתר כתב רש"י בשבת שם (ד"ה מותר) לפי שאין אוהל אלא העשוי לגג, אמנם בעירובין שם (ד"ה מותר) כתב טעם אחר, שכיון שאינו קבוע שם אלא דרכו לינתן ולהסתלק משם כדלת, לאו אוהל הוא.
כותל חצר שנפל בשבת
עוד בגמרא פרק כל גגות (עירובין צג ב) מובאת מחלוקת רב ושמואל, לגבי כותל שבין שתי חצירות שנפל, שרב אסר לטלטל בחצר זו, ואילו שמואל התיר עד עיקר מחיצה, כל אחד בשלו. ואומרת שם הגמרא שלמדו שנחלקו בזה מתוך מעשה שהיה שישבו שניהם בחצר ונפל הכותל, ואמר שמואל 'קחו טלית ופרסוה להיות מחיצה', וכשראה זאת רב החזיר פניו. מבואר מזה ששמואל התיר לטלטל את הסדין ורב אסר. אלא שאומרת הגמרא שמה שהוצרך שמואל למחיצה אינו כדי להתיר הטלטול שהרי הוא סובר שבלאו הכי שרי כנ"ל, אלא הוא משום צניעות בלבד. ורב אף שסבר לאיסורא, לא רצה לומר דבר מפני שהיה זה במקום ששמואל היה מרא דאתרא, ומ"מ החזיר פניו שלא יאמרו שהסכים לדבר.
עשיית דופן לסוכה
הגמרא (עירובין מד א) מביאה שתי ברייתות לכאורה סותרות. ברייתא א' אומרת שאם נפלה דופן של סוכה בשבת, אין להעמיד שם אדם או בהמה או כלים לפי שאין עושין אהל עראי ביו"ט ואצ"ל בשבת. אך בברייתא ב' כתוב שעושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה. ומסיקה הגמרא שיש להבדיל בין דופן שלישית לדופן רביעית, וכפי שמפרש שם רש"י (ד"ה בדופן) שכיון שלא דופן שלישית לא חשיב סוכה כלל, לכן כמעמיד דופן שלישית חשיב כבונה אוהל, והברייתא שמתירה איירי בדופן רביעית, שבזה מותר כיון שבלאו הכי אוהל הוא, ואין כאן אלא תוספת המותרת.
צידוד אבנים לבית הכסא
הגמרא (ביצה לב ב) מביאה דברי רב נחמן שמתיר לצדד אבנים ביום טוב לשם עשיית צרכיו, כלומר שמניח ב' אבנים ויושב עליהן. וטעם ההיתר מבואר שם בגמרא הוא מפני שאינו עושה להם גג. אמנם מסיקה שם הגמרא, שאף שאם עושה כן לצורך קבע כגון שעושה כסא של לבנים וטיט אסור, מ"מ הכא בעושהו עראי לשם בית הכסא לא גזרו משום קבע, משום כבוד הבריות.
תליית וילון ופירוקו
מדברי רב משום רבי חייא (שבת קלח א, קב א) מבואר ההיתר לתלות וילון בשבת. אלא שדנו הפוסקים בטעם הדבר, וממילא בתנאי ההיתר.
שיטת רש"י
מדברי רש"י שהובאו לעיל, קשה להכריע, לפי שבעירובין שם כתב שהטעם הוא מפני שאינו של קבע, ואילו בשבת שם כתב שהטעם הוא מפני שאין לו גג, וכל שאין לו גג לא חשיב אוהל כלל. ובתרומת הדשן (סח) סובר בדעת רש"י שאמנם וילון של קבע אסור, אך זהו דווקא בוילון שנתון בפתח ועשוי כעין דלת (וכדמשמע מרש"י שם), אבל וילון שאינו כדלת, אלא כגון פרוכת מותר אף בקבוע. ובבית יוסף (אורח חיים שטו ד"ה ומדברי רש"י) השיג עליו וכתב שאם היה רש"י סובר לאסור בקבוע היה לו לומר כן גם בגמרא בשבת, אלא ודאי ס"ל להתיר אף בקבוע. ומ"מ סיים הב"י שזהו דווקא אם כולו נע ונד ברוח מצויה ואינו מעכב ההולכים דרכו, דאז הוי כדלת, אבל אם קבעו מלעלה ומלמטה ומן הצדדים שאין מזיזים אותו במקומו, אסור משום בנין.