מתעסק

מקורות
משנה:	כריתות ד ב-ג
בבלי:	כריתות יט א-כ א; שבת עב ב
רמב"ם:	שבת א ה

אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת מבלי שנתכוון לעשותה, אלא מתוך התעסוקותו בפעולה אחרת של איסור או של היתר.

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע

המשנה (כריתות ד ב) מביאה מחלוקת תנאים לגבי אדם שעשה עבירה שחייבים עליה חטאת, אלא שאינו יודע באיזו עבירה חטא, כגון שבא על הערוה ואינו יודע אם היתה זו אחותו או אשתו נידה, או שאכל מאכל אסור ואינו יודע אם היה זה חלב או נותר, לדעת ר' אליעזר חייב בקרבן חטאת שהרי ממאי נפשך עבר עבירה שחייבים עליה חטאת. לעומת זאת דעת ר' יהושע שפטור מן החטאת עד שיידע איזו עבירה עשה, שכן לומד הוא מן הפסוק "אשר חטא בה" (ויקרא ד כג) עד שיוודע לו במה חטא. כן מתבאר בברייתא המובאת בגמרא (כריתות יט א).
עוד ממשיכה הגמרא לומר שר' אליעזר לומד מן הפסוק "אשר חטא בה" שהוא בא למעט 'מתעסק' מחיוב חטאת, כלומר אדם שעשה עבירה תוך כדי התעסקות בדבר אחר ולא על מנת לעשות את פעולת האיסור, פטור מקרבן. להלן מביאה הגמרא מחלוקת בין אביי לרבא בגדר מתעסק הפטור מן הקרבן.

מימרא דשמואל

הגמרא (כריתות יט ב) מביאה מימרא דרב נחמן בשם שמואל, שהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ואילו המתעסק בשבת פטור לפי שמלאכת מחשבת אסרה התורה.
דברי שמואל אלו מובאים כשאלה על דברי ר' אליעזר שפטר מתעסק מן הפסוק 'אשר חטא בה', שהרי לפי דברי שמואל יוצא שאין צורך כלל במיעוט הפסוק לזה, מפני שהתורה כלל לא אסרה מתעסק בשבת, כי מלכתחילה לא חייבה התורה על מלאכה שאין בה מלאכת מחשבת.

אמנם על דברי שמואל כשלעצמם מקשים התוספות (שבועות יט א ד"ה פרט) וכן הפני יהושע (עב ב ד"ה ומתוך) דקשיא רישא אסיפא, שאם מתעסק חייב רק מפני שנהנה משמע דבעלמא כשאין לו הנאה פטור, אבל מסיפא דדבריו מדוייק שדווקא בשבת פטור מפני שמלאכת מחשבת אסרה התורה, אך בשאר דברים אף שאין לו הנאה חייב במתעסק.