נעילת דלת בשבת

מקורות
משנה:	עירובין י ח
בבלי:	עירובין קא א
רמב"ם:	שבת כו ח-ט
שולחן ערוך:	אורח חיים שיג ג-ד

באיזו דלת אסור לנעול בשבת משום בונה או מיחזי כבונה, ובאיזה אופן מותר.

סוגית התלמוד

המשנה (עירובין י ח) אומרת שיש כמה סוגים של דלתות שאסור לנעול בהם בשבת את הפתח, אלא אם כן הם גבוהים מן הארץ.
ואלו הם שלושת הדברים שאין נועלים בהם: א. דלת שבמוקצה, שהיא רחבה שמאחורי הבית שמצניעים שם דברים. ב. חדקים שבפרצה, שהם כעין קוצים שסותמים בהם את פרצת הגדר. ג. מחצלת של קנים.

בגמרא (עירובין קא א) מביאה ברייתא שבה מבואר שמותר לנעול בדלת אף אם היא נגררת, ואין צריך שתביה גבוהה מן הארץ, אלא רק שתהיה קשורה ותלויה, וזה לכאורה דלא כהמשנה.
ונחלקו האמרואים ביישוב הסתירה, לדעת אביי בברייתא מדובר בדלת שיש לה ציר, ולכן התירו אף אם אינה גבוהה מן הארץ, ואילו לדעת רבא אפילו אם אין לה עכשיו ציר, אלא היה לה בעבר ציר, מותר לנעול בה אפילו אם אינה גבוהה מן הארץ.

רש"י (ד"ה כשיה וד"ה כשהיה) מבאר שהטעם שאסור לנעול בדלת אם אינה גבוהה מן הארץ הוא מפני מחזי כבונה. אמנם כשיש לה ציר או היה לה ציר אין חשש מחזי כבונה, לפי שניכר שהיא דלת, וגם היא קשורה ותלויה.
עוד הביא רש"י שם שיש מפרשים שהאיסור המדובר במשנה לנעול דלת הוא משום חפירה בארץ, אבל רש"י דחה הסבר זה, שאם כן מה מהני שהיה להם ציר והרי עכשיו אין להם ציר, וגם אתיא רק כר' יהודה שאמר דבר שאינו מתכוון אסור. אמנם ברבנו חננאל משמע כדברי הפירוש שרש"י שלל, שכתב ר"ח שכשהיה להם ציר אין סותמים את הדלת בדוחק, וממילא לא נחרץ חריץ.