קריאת שמע על המטה וברכת המפיל

מקורות
בבלי:	ברכות ד ב-ה א
ירושלמי:	ברכות א א
רמב"ם:	תפילה ונשיאת כפיים ז א-ב
שולחן ערוך:	אורח חיים רלט

גדר החובה לקרוא קריאת שמע קודם שישכב לישון, ודין ברכת המפיל וקריאת פסוקי השמירה בלילה.

המקורות התלמודיים

בגמרא (ברכות ד ב) מובאים דברי ר' יהושע בן לוי, שמצוה על אדם לקרוא קריאת שמע על מטתו, אף שכבר קרא בבית הכנסת, ומביא לזה רב אסי ראיה מפסוק: "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". ומפרש רש"י שצריך לומר את הפרשה שנאמר בה 'על לבבך' כאשר הוא שוכב שנאמר 'ובשכבך', ולאחר מכן 'דומו סלה' בשינה.
ובהמשך הגמרא מובאת גם מימרא בשם ר' יצחק שכל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו ושמזיקין בדלים ממנו.

בסוף המסכת אומרת הגמרא (ברכות ס ב) שהנכנס לישון על מיטתו אומר מפרשת שמע עד והיה אם שמוע. וכן אומר ברכת המפיל.

תלמיד חכם

רב נחמן אומר שם (ברכות ד ב) שאם תלמיד חכם הוא, אינו צריך לומר קריאת שמע. אך אביי מוסיף שעל כל פנים גם תלמיד חכם יש לומר פסוק אחד 'בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת'. רש"י (ה א ד"ה ואם) מפרש שהסיבה שתלמיד חכם פטור מקריאת שמע היא מפני שהוא רגיל לחזור על גרסתו תמיד, ודי בכך.

שיר של פגעים

הגמרא במסכת שבועות (טו ב) מביאה שר' יהושע בן לוי היה אומר שיר של פגעים (תהלים צא) עד פסוק 'כי אתה ה' מחסי' וכן 'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו' קודם ששכב לישון. ומבארת הגמרא שאף שאסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני, כלומר כשיש לו מכה ולוחש עליה מקראות של תורה אסור, אבל כשאומרם כדי להגן מן המזיקים מותר.

פסיקת הראשונים

הרי"ף (ברכות ג א) הביא דברי ר' יהושע בן לוי להלכה, שמצוה לקרוא קריאת שמע על מטתו, אבל העיר שזהו דווקא פרשה ראשונה, שכן מוכח מהגמרא בפרק הרואה דאיתיא שם שאומר מפרשת שמע עד והיה אם שמוע. והביא הרי"ף גם את הגמרא בשבועות לדינא, ומבואר מדבריו שמלבד קריאת שמע וברכת המפיל, יש גם לומר מזמור 'יושב בסתר עליון' עד 'כי אתה ה' מחסי', וכן לומר מזמור 'ה' מה רבו צרי' (תהילים ג).
הרא"ש (ברכות א ו-ז) העתיק דברי הרי"ף להלכה.

הרמב"ם (תפילה ז ב) כתב שקורא פרשה ראשונה של קריאת שמע ואחר כך יישן, ואם אנסתו שינה, יקרא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואז יישן. ולפני כן כתב (ז א) שתיקנו חכמים שכשיכנס אדם למיטתו בלילה, יברך המפיל חבלי שינה וכו'.

אם צריך לקרוא רק פרשת 'שמע' או גם פרשת 'והיה אם שמע' ופרשת ציצית

הרא"ש (ברכות ט כג) הביא בשם רבנו חננאל שיש לקרוא גם פרשת שמע וגם פרשת והיה אם שמע לפי שיש בה 'בשכבך ובקומך', וכן כתב הטור בשמו (אורח חיים רלט). והסביר הרא"ש שם וכן כתב הבית יוסף שם שר"ח גורס בברייתא שהנכנס לישן קורא שמע ו'והיה אם שמע', ולא 'עד והיה אם שמע'. והעיד הטור שכן היה נוהג גם אביו הרא"ש.

בדברי חמודות על הרא"ש (סז) כתב בדעת ר' חננאל שכתב כן רק לפי מה שנהגו לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ולפיכך הוצרכו לחזור ולקרוא. ולא ס"ל כרש"י שדי בפרשה ראשונה בלבד, אלא בעינן תרוויהו. אבל למי שקרא קריאת שמע בזמנה, גם ר"ח מודה שאין צורך אלא בפרשה ראשונה, ואין צורך לומר שגירסה אחרת היתה לפניו.

הפרישה (רלט ב) כתב בשם המהרש"ל שיש לקרוא קריאת שמע כולה כולל פרשת ציצית, ושכן כתב רבנו יונה בספר היראה, לפי שיש בה רמ"ח תיבות המצילות מן המזיקין.

מצב הגוף בשעת הקריאה

לכאורה מלשון הגמרא משמע שיש לקרוא קריאת שמע כשהוא על המיטה ממש, והיינו שוכב. אך המאירי כתב שאין הכוונה על המיטה ממש, אלא הכוונה סמוך למטתו (כמו בפסוק "ועליו מטה מנשה"), והדגיש שאין לקוראה כאותם הדיוטות שקוראים אותה על המיטה בגילוי הראש, אלא באימה וביראה. כתב הבית יוסף (אורח חיים רלט ד"ה וכשירצה) שמדברי רבנו יונה שכתב שאין לקרוא קריאת שמע שהוא מוטה על צדו אם לא שיש טירחה בדבר, צריך לומר ש'על המיטה' הכוונה סמוך למיטה. אמנם לדעת רש"י והרמב"ם שהתירו לכתחילה לקרוא קריאת שמע מוטה על צידו, פירוש 'על מטתו' כפשוטו, שוכב ממש.

ברכת המפיל

פסוקי שמירה

בסמ"ג (עשין יח) מובא שיש לקרוא מלבד ויהי נועם, יושב בסתר ומזמור מה רבו צרי גם מזמור "ארוממך ה' כי דיליתני" וגם הוא שיר של פגעים . וכן הביא הפרישה (ג) בשמו.

האיסור לדבר או לאכול ולשתות אחר קריאת שמע

איתא בכלבו (כט קריאת שמע על מטתו ד"ה כשיכנס) שנהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שעל המיטה, וסמכו על הפסוק "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה".