| בבלי: | ברכות ד ב-ה א |
| ירושלמי: | ברכות א א |
| רמב"ם: | תפילה ונשיאת כפיים ז א-ב |
| שולחן ערוך: | אורח חיים רלט |
גדר החובה לקרוא קריאת שמע קודם שישכב לישון, ודין ברכת המפיל וקריאת פסוקי השמירה בלילה.
המקורות התלמודיים
בגמרא (ברכות ד ב) מובאים דברי ר' יהושע בן לוי האומר שמצוה על אדם לקרוא קריאת שמע על מטתו, אפילו שכבר קרא בבית הכנסת, ומביא לזה רב אסי ראיה מפסוק: "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה". ומפרש רש"י שצריך לומר את הפרשה שנאמר בה 'על לבבך', כאשר הוא שוכב שנאמר 'ובשכבך', ולאחר מכן 'דומו סלה' בשינה.
ובהמשך הגמרא מובאת גם מימרא בשם ר' יצחק [1] שכל הקורא קריאת שמע על מיטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו ושמזיקין בדלים ממנו.
בסוף המסכת אומרת הגמרא (ברכות ס ב) שהנכנס לישון על מיטתו אומר מפרשת שמע עד והיה אם שמוע. וכן אומר ברכת המפיל.
טעם התקנה
בירושלמי (ברכות א א) מובא שטעם אמירת קריאת שמע בערב, היא כדי להבריח את המזיקין, וכן מבואר בבבלי כנ"ל, שהאומר קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו.
כתב המאירי (ברכות ד ב ד"ה אע"פ) שהמזיקין הכוונה לדעות כוזבות, והזקיקו חכמים בעתות הפנאי לייחד את ה', כדי שלא יטעה באמונת השניות, וכשיקרא קריאת שמע בכוונה הראויה, יהיה בטוח מהם.
ברבנו יהונתן על הרי"ף (ג א) כתב שהמצווה לקרותה על מיטתו היא כדי שילך לישון מתוך דברי תורה, ולכן תלמיד חכם אינו צריך כיון שהוא עסוק בכל עת בתורה.
תלמיד חכם
רב נחמן אומר שם (ברכות ד ב) שאם תלמיד חכם הוא, אינו צריך לומר קריאת שמע. אך אביי מוסיף שעל כל פנים גם תלמיד חכם יש לומר פסוק אחד 'בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת'. רש"י (ה א ד"ה ואם) מפרש שהסיבה שתלמיד חכם פטור מקריאת שמע היא מפני שהוא רגיל לחזור על גרסתו תמיד, ודי בכך.
פסיקת הראשונים
הרי"ף (ברכות ג א) הביא דברי ר' יהושע בן לוי להלכה, שמצוה לקרוא קריאת שמע על מטתו, אבל העיר שזהו דווקא פרשה ראשונה, שכן מוכח מהגמרא בפרק הרואה דאיתיא שם שאומר מפרשת שמע עד והיה אם שמוע.
הרא"ש (ברכות א ו-ז) העתיק דברי הרי"ף להלכה.
הרמב"ם (תפילה ז ב) כתב שקורא פרשה ראשונה של קריאת שמע ואחר כך יישן, ואם אנסתו שינה, יקרא אפילו פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואז יישן. ולפני כן כתב (ז א) שתיקנו חכמים שכשיכנס אדם למיטתו בלילה, יברך המפיל חבלי שינה וכו'.
אם צריך לקרוא רק פרשת 'שמע' או גם פרשת 'והיה אם שמע' ופרשת ציצית
הרי"ף (ג א) כתב שצריך לקרוא פרשה ראשונה בלבד, שכן מבואר בפרק תשיעי. וכן כתב הרמב"ם (תפילה ז ב), וכן הוא בתוספות (ברכות א א ד"ה מאימתי) ובהגהות אשרי (ברכות א א) ובפסקי רי"ד (ברכות ד ב ד"ה אמר ר' יהושע בן לוי) וכן מתבאר להדיא מתוך דברי רש"י (ברכות ב א ד"ה עד סוף) ובמחזור ויטרי (קא ד"ה תיקנו לומר).
אמנם הרא"ש (ברכות ט כג) הביא בשם רבנו חננאל שיש לקרוא גם פרשת שמע וגם פרשת והיה אם שמע לפי שיש בה 'בשכבך ובקומך', וכן כתב הטור בשמו (אורח חיים רלט). והסביר הרא"ש שם וכן כתב הבית יוסף שם שר"ח גורס בברייתא שהנכנס לישן קורא שמע ו'והיה אם שמע', ולא 'עד והיה אם שמע'. והעיד הטור שכן היה נוהג גם אביו הרא"ש. [2]
בדברי חמודות על הרא"ש (סז) כתב בדעת ר' חננאל שכתב כן רק לפי מה שנהגו לקרוא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, ולפיכך הוצרכו לחזור ולקרוא. ולא ס"ל כרש"י שדי בפרשה ראשונה בלבד, אלא בעינן תרוויהו. אבל למי שקרא קריאת שמע בזמנה, גם ר"ח מודה שאין צורך אלא בפרשה ראשונה, ואין צורך לומר שגירסה אחרת היתה לפניו.
הבית חדש (א) והפרישה (רלט ב) כתבו בשם המהרש"ל שיש לקרוא קריאת שמע כולה כולל פרשת ציצית, ושכן כתב רבנו יונה בספר היראה, לפי שיש בה רמ"ח תיבות המצילות מן המזיקין. וכן המגן אברהם (א), הביא השם רבנו ירוחם (אדם וחוה ג ב) שכתב שיש אומרים את כל קריאת שמע מהטעם הנ"ל.
במשנה ברורה (א) כתב שאם קרא קריאת שמע של ערבית קודם זמנה, צריך לחזור ולקרוא כל הפרשיות, והוסיף שטוב תמיד לומר כל קריאת שמע שיש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברי האדם.
מצב הגוף בשעת הקריאה
לכאורה מלשון הגמרא משמע שיש לקרוא קריאת שמע כשהוא על המיטה ממש, והיינו שוכב. אך המאירי כתב שאין הכוונה על המיטה ממש, אלא הכוונה סמוך למטתו (כמו בפסוק "ועליו מטה מנשה"), והדגיש שאין לקוראה כאותם הדיוטות שקוראים אותה על המיטה בגילוי הראש, אלא באימה וביראה. כתב הבית יוסף (אורח חיים רלט ד"ה וכשירצה) שמדברי רבנו יונה שכתב שאין לקרוא קריאת שמע שהוא מוטה על צדו אם לא שיש טירחה בדבר, צריך לומר ש'על המיטה' הכוונה סמוך למיטה. אמנם לדעת רש"י והרמב"ם שהתירו לכתחילה לקרוא קריאת שמע מוטה על צידו, פירוש 'על מטתו' כפשוטו, שוכב ממש.
ברכה על קריאת שמע שעל המיטה
כתב רב עמרם גאון בסידור (א צה) שקודם קריאת שמע שעל המיטה יש לברך לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה [3]. ובתלמידי רבנו יונה (ברכות א א ד"ה אלא) כתוב בשמו שמברך 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו לקרוא קריאת שמע', ובטור (אורח חיים רלה) כתב בשמו 'על קריאת שמע'.
אבל התוספות (ברכות ב א ד"ה מאימתי) כתבו שכיון שקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר, אין לברך על קריאת שמע שעל המיטה. ומבואר יותר בגליון התוספות (חולין קה א ד"ה מים) בשם רבנו יהודה, שאין לברך על קריאת שמע מפני שהוא משום שמירה, וכשם שאין לברך על מים אחרונים, שהם משום מלח סדומית. וכן הוא בהגהות מיימוניות (תפילה ז א) וכן העתיק להלכה בההגהות אשרי (ברכות א א). ובדרכי משה (רלט א) הוסיף שכן נראה גם מדברי הרמב"ם.
גם בשו"ת הרמב"ם (קפב) כתב שעל קריאת שמע שעל מיטתו לא יברך עליה, לפי שהיא רשות ולא מצוה.
ברכת המפיל
עוד מובא בגמרא שם (ברכות ס ב) שאומר 'ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין, יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר הטוב, ואל ישלוט בי יצר הרע, ותציליני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו'.
נוסח הברכה
אם צריך להקדים הברכה לקריאת שמע או לאחרה
מלשון הגמרא (ברכות ס ב) משמע שקודם קוראים פרשת שמע, ורק לאחר כן מברכים המפיל.
אך כתב התוספות רא"ש (ברכות ס ב ד"ה ואומר) שיש אומרים שצריך קודם לברך המפיל, ורק אחר כך לקרוא קריאת שמע, ומביאים לזה ראיה מן הירושלמי שר' שמואל בר נחמני היה קורא את שמע וחוזר וקורא עד שנרדם. ואף ריב"ל שם שחולק וסובר שיש לקרוא פסוקי שמירה אחר קריאת שמע, אפשר שגם הוא סובר שהברכה קודמת. וסיים התוספות רא"ש שם, שעל כל פנים הגמרא בבלי לא נקטה סדר זה.
גם בהגהות מיימוניות (תפילה ז ג) הביא ראיה זו מן הירושלמי, שקריאת שמע צריכה להיות אחרונה סמוך לשינה, וכתב שכן הוכיח רבנו נסים גאון, והביא דבריו הבית יוסף (רלט ד"ה כתבו הגהות מיימוניות). וכן בראב"ד (תשובות ופסקים קצד) כתוב שאסור לברך ברכה זו, ושר' יהודה בן ברזילי קורא עליה מוציא שם שמים לבטלה.
פסוקי שמירה
הגמרא במסכת שבועות (טו ב) מביאה שר' יהושע בן לוי היה אומר שיר של פגעים (תהלים צא) עד פסוק 'כי אתה ה' מחסי' וכן 'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו' קודם ששכב לישון. ומבארת הגמרא שאף שאסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני, כלומר כשיש לו מכה ולוחש עליה מקראות של תורה אסור, אבל כשאומרם כדי להגן מן המזיקים מותר.
הרי"ף (ג א) הביא את הגמרא בשבועות לדינא, ומבואר מדבריו שמלבד קריאת שמע וברכת המפיל, יש גם לומר מזמור 'יושב בסתר עליון' עד 'כי אתה ה' מחסי', וכן לומר מזמור 'ה' מה רבו צרי' (תהילים ג), וכן העתיק כדבריו הרא"ש (א ו). וכן העתיקו כמה ראשונים להלכה - רבנו ירוחם (אדם וחוה ג ב).
בסמ"ג (עשין יח) מובא שיש לקרוא מלבד ויהי נועם, יושב בסתר ומזמור מה רבו צרי גם מזמור "ארוממך ה' כי דיליתני" וגם הוא שיר של פגעים [4]. וכן הביא הפרישה (ג) בשמו.
אם צריך להשלים את הפסוק 'כי אתה ה' מחסי'
האיסור לדבר או לאכול ולשתות אחר קריאת שמע
מובא בירושלמי (ברכות א א) שר' שמואל בר נחמני אחר שהיה גומר לקרות קריאת שמע, היה חוזר וקורא אותה עד ששקע בשינה, שנאמר 'אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה'. ומבואר שם בירושלמי שדעה זו חולקת על ריב"ל שאמר שצריך לקרוא פסוקים אחר קריאת שמע.
משמע שלדעת ר' שמואל בר נחמני אסור לדבר כלל אפילו בדברי תורה, אלא רק קריאת שמע עד שירדם.
מכח ראיה זו יש שכתבו שלא לדבר אחר קריאת שמע, כן הוא ברבנו ירוחם (אדם וחוה ג ב), וכן איתא בכלבו (כט קריאת שמע על מטתו ד"ה כשיכנס) שנהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר קריאת שמע שעל המיטה, וסמכו על הפסוק "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה".
הערות שוליים
- ^ ברי"ף וברא"ש הגירסא ר' אלעזר.
- ^ ומה שבפרק ראשון כתב הרא"ש (ו) שיש לקרוא רק פרשה ראשונה, יש לומר שרק ציטט לשון הרי"ף, אך עיקר דעתו כמ"ש בפרק תשיעי כדעת ר"ח שיש לקרוא שתי הפרשיות.
- ^ ויש להעיר, שבאחד מכתבי היד, ליתא להלכה זו בשם רב עמרם גאון. ובהערות שם כתב לחלק שהיכא שקרא קריאת שמע בבית הכנסת בזמנה, אינו מברך על קריאת שמע שעל המיטה. אך אם קרא קודם הזמן יברך על מיטתו קודם הקריאה, לפי שעשאה לזו עיקר.
- ^ אמנם לפנינו בגמרא (שבועות טו:) איתא שהיו אומרים ארוממך ה' ושיר של פגעים, משמע שארוממך אינו שיר של פגעים. אמנם אפשר שדעת הסמ"ג שעל כל פנים ריב"ל היה אומר גם זה, דאיתא שם שהיה אומר להנהו קראי וגני, משמע כל הני קראי שנזכרו לעיל.