הבדלים בין גרסאות בדף "ציצית - בבגד מפשתן"

נוספו 33 בתים ,  01:33, 17 במאי 2018
מ
הבלטות שגיאת כתיב
(יצירת דף עם התוכן "{{תחרות כתיבה}} {{מקורות|בבלי=מנחות (מ, א) שבת (כה, ב)|רמב"ם=הלכות ציצית ג,ה|שלחן ערוך=או"ח ט, ו}}...")
 
מ (הבלטות שגיאת כתיב)
שורה 50: שורה 50:
דעת הגאונים והראשונים דסבירא כר"ת שב"ש דרשי' סימוכין ופטרו משום גזירה בגד פשתן לגמרי והלכה כוותם
דעת הגאונים והראשונים דסבירא כר"ת שב"ש דרשי' סימוכין ופטרו משום גזירה בגד פשתן לגמרי והלכה כוותם


ובאמת מחלוקת רש"י ור"ת, נחלקו בה הגאונים והראשונים מערכה לקראת מערכה. וב'''סדר רב עמרם גאון''' (ק"ש וברכותיה) כתב כר"ת, דאע"ג דקתני הלכה כב"ה, אהדרוה כב"ש, וזה אחד מששה דברים שהלכה כב"ש ולא כב"ה ואף שלא נחית למח' אם ב"ש דרשי' סימוכין, מ"מ ביאר בדבריו ה'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) דסבירא דב"ש דרשינן סימוכין, דהיאך אפשר לפסוק כמאן דלא דריש סימוכין, וכן פירש בדבריו ב'''תופות' ר"י הזקן''' (שבת כה, ב). וכן מבואר ב'''רבינו גרשום''' (מנחות מ, א ד"ה א"ר אלעזר) שהלכה כב"ש, שפירש הסוגיא כתוספות, שב"ש הם שאסרו משום גזירה ולא ב"ה. וכן האריך להשיג על רש"י ב'''תוספות ר"י הזקן''' (שבת כה, ב) שהלכה כב"ש ובגד פשתן פטור לגמרי, ושכן '''רבינו נתן''' ו'''רבינו שמואל''' וב'''תשובות בשר על גבי גחלים''', כולם אוסרים פשתים בפשתים, ע"כ. ו'''רבינו זרחיה הלוי''' במאור הגדול (הל' ציצית יג, ב מדפה"ר) גם כתב שהלכה כדברי ב"ש, והשיג על ה'''רי"ף''' (לקמן) בסכינא חריפא שכל הגאונים שהיו מן העולם כולם אסרו להטיל ציצית של פשתן בטלית של פשתן ולא היה אדם שחלק בדבר עד שבא הרי"ף והתירו לעצמו והורה לאחרים לעשות כן וכבר השיב עליו '''רבי יצחק ב"ר ברוך''' ושבר כל דבריו והדעת מכריע כדבריו. והוסיף דאע"ג דתניא שהלכה כב"ה, אין למדין הלכה מפי משנה וברייתא. והגזירה גם על הלבן, ואף שעיקר האיסור משום חוטי תכלת, מ"מ כיוון שמצות תכלת ולבן תלויות זו בזו, אפילו למ"ד אין מעכבות זו את זו, הואיל ונאסרה התכלת בסדין נאסר לבן עימה, שאין להפריש בניהם שיהא סדין חייב בלבן ואסור בתכלת, שדבר זה רחוק מאוד ואין הדעת סובלתו, ע"כ. ובעל העיטור (הל' ציצית ש"ב ח"א) גם האריך בסוגיין לבאר שיטת הגמרא שעקרי רבנן לבגד פשתן בציצית לגמרי אף בלבן, דמה שאמרי' אין תכלת מעכב את הלבן, היינו דוקא צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת, אבל בפשתן ליכא למימר הכי וכיוון שפטור מתכלת פטור מלבן, וכן הביא תשובות הגאונים, '''רב האי גאון''' ואביו ו'''רב יעקב גאון''' ו'''מר רב אבימי''' ו'''תשובת רב עמרם''' וכל הגאונים מאחריהם שכולהו סבירי שאין להטיל ציצית בפשתן כלל אף במינו, ועיין שם שאר תשובות הגאונים וראשונים שהביא, וע"כ מסיק שלענין הלכה דעת הגאונים ראשונים ואחרונים וכל רבותי שווין בדבר דכל שיש בו פשתן אסור. וה'''רי"ף''' (לקמן) שהתיר פשתן במינו יחידאה הוא, ואע"פ שאין משיבין אחר הארי הרי כמה אריות לפניו ולפני פניו וקמאי וקמאי דקמאי אסרו ליתן כלל בבגד של פשתן, והילכך לא רמינן בטלית דאיכא פשתן כלל ואזלינן בתר מנהגא דקמאי כדאמרינן פוק חזי מאי עמא דבר, ע"כ. ועיין ב'''ספר האשכול''' (הל' ציצית סי' לב) שהביא גם תשובות הגאונים שאסרו לגמרי. וכ"כ ה'''נימוקי יוסף''' בחידושיו לשבת (כה, ב) ובהלכות ציצית (יג, ב מדפה"ר) כדעת ר"ת, ושכ"כ רב האי גאון בשם אביו וכ"כ הגאונים הראשונים, וכ"כ ב'''ספר האגודה''' (שבת כה, ב) ועיין ב'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) שסלל דרכו בסוגיא כפירוש רש"י והאריך ליישב דבריו, ומ"מ סיים דר"ת ורוב הגאונים הסכימו דכיוון דסדין אסור בתכלת בלבן נמי גזרו, וראוי להחמיר שלא לעשות טלית מצוייצת של פשתן אלא של צמר, ע"כ. וכן תפס ה'''סמ"ג''' (עשין כו) עיקר כדעת רב עמרם גאון. וכן העיד ה'''אורחות חיים''' (הל' ציצית סי' ב) שרב האי גאון השיב שהמברך עליהם עובר משום לא תישא וחייב מלקות ושכן מצא בתשובת הגאון בשם כמה גאונים שלא הורה אחד מהם לישראל מעולם למירמי חוטי דכיתנא. וכ"כ ב'''שו"ת מהר"ם מרוטנבורג''' (בהוצ' מכון י-ם דפוס לבוב סי' רנב) שמוחזק הוא מפי קבלת רבותיו שאין להתעטף בסדין וזה אחד מו' דברים שהלכה כב"ש. וכ"ה ב'''תשב"ץ קטן''' (סי' רסה), וכ"כ '''רבינו פרץ''' בהגהותיו לתשב"ץ קטן, שהלכה כב"ש דסתם תלמודא כוותיה. וכ"כ ה'''סמ"ק''' (מצוה לא) שטלית של פשתן פטור אפילו במינו,וכ"כ ב'''ספר הנייר''' (סי' לה) בשם ר"ת. וכן העיד בה'''לכות מהר"ש''' (הל' ציצית אות ז) על '''רבינו שמחה''' שהיה חושש משום פשתן, ועל '''רבינו יצחק''' שהיה אוסר לגמרי. וכן החמיר בזה תלמידו ה'''מהרי"ל''' בתשובות החדשות (סי' ה אות ב) ושכן המנהג בארצות אשכנז כדעת ר"ת. וכ"כ תלמידו '''המהר"ז בינגא''' (קיצור הל' ציצית אות ד) שהלכה כב"ש דסדין שהוא פשתן פטור מציצית. וכן מבואר ב'''לקט יושר''' לבעל תרומת הדשן (הל' ציצית אות ח) שלא היה מסכים לטלית של פשתן, עיי"ש. וכן השיב ה'''מהרי"ק''' בתשובה (שורש קמז) לאחד אשר סבר דאף שפטרו גם מלבן מ"מ אינו איסור וכמו נשים במצות עשה שהזמן גרמא, וענה לו בחריפות שדבריו הבל המה דלא דמי כאן דאיכא למיגזר משום כסות לילה לשאר פיטורין דאינו איסור, ובודאי שהוא אסור להטיל אף פשתן, עיי"ש. וכן משמע ב'''ספר האגור''' (סי' ח, ט) שמצדד להחמיר.
ובאמת מחלוקת רש"י ור"ת, נחלקו בה הגאונים והראשונים מערכה לקראת מערכה. וב'''סדר רב עמרם גאון''' (ק"ש וברכותיה) כתב כר"ת, דאע"ג דקתני הלכה כב"ה, אהדרוה כב"ש, וזה אחד מששה דברים שהלכה כב"ש ולא כב"ה ואף שלא נחית למח' אם ב"ש דרשי' סימוכין, מ"מ ביאר בדבריו ה'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) דסבירא דב"ש דרשינן סימוכין, דהיאך אפשר לפסוק כמאן דלא דריש סימוכין, וכן פירש בדבריו ב'''תוספותיו ר"י הזקן''' (שבת כה, ב). וכן מבואר ב'''רבינו גרשום''' (מנחות מ, א ד"ה א"ר אלעזר) שהלכה כב"ש, שפירש הסוגיא כתוספות, שב"ש הם שאסרו משום גזירה ולא ב"ה. וכן האריך להשיג על רש"י ב'''תוספות ר"י הזקן''' (שבת כה, ב) שהלכה כב"ש ובגד פשתן פטור לגמרי, ושכן '''רבינו נתן''' ו'''רבינו שמואל''' וב'''תשובות בשר על גבי גחלים''', כולם אוסרים פשתים בפשתים, ע"כ. ו'''רבינו זרחיה הלוי''' במאור הגדול (הל' ציצית יג, ב מדפה"ר) גם כתב שהלכה כדברי ב"ש, והשיג על ה'''רי"ף''' (לקמן) בסכינא חריפא שכל הגאונים שהיו מן העולם כולם אסרו להטיל ציצית של פשתן בטלית של פשתן ולא היה אדם שחלק בדבר עד שבא הרי"ף והתירו לעצמו והורה לאחרים לעשות כן וכבר השיב עליו '''רבי יצחק ב"ר ברוך''' ושבר כל דבריו והדעת מכריע כדבריו. והוסיף דאע"ג דתניא שהלכה כב"ה, אין למדין הלכה מפי משנה וברייתא. והגזירה גם על הלבן, ואף שעיקר האיסור משום חוטי תכלת, מ"מ כיוון שמצות תכלת ולבן תלויות זו בזו, אפילו למ"ד אין מעכבות זו את זו, הואיל ונאסרה התכלת בסדין נאסר לבן עימה, שאין להפריש בניהם שיהא סדין חייב בלבן ואסור בתכלת, שדבר זה רחוק מאוד ואין הדעת סובלתו, ע"כ. ו'''בעל העיטור''' (הל' ציצית ש"ב ח"א) גם האריך בסוגיין לבאר שיטת הגמרא שעקרי רבנן לבגד פשתן בציצית לגמרי אף בלבן, דמה שאמרי' אין תכלת מעכב את הלבן, היינו דוקא צמר לבן במקום צמר צבוע תכלת, אבל בפשתן ליכא למימר הכי וכיוון שפטור מתכלת פטור מלבן, וכן הביא תשובות הגאונים, '''רב האי גאון''' ואביו ו'''רב יעקב גאון''' ו'''מר רב אבימי''' ו'''תשובת רב עמרם''' וכל הגאונים מאחריהם שכולהו סבירי שאין להטיל ציצית בפשתן כלל אף במינו, ועיין שם שאר תשובות הגאונים וראשונים שהביא, וע"כ מסיק שלענין הלכה דעת הגאונים ראשונים ואחרונים וכל רבותי שווין בדבר דכל שיש בו פשתן אסור. וה'''רי"ף''' (לקמן) שהתיר פשתן במינו יחידאה הוא, ואע"פ שאין משיבין אחר הארי הרי כמה אריות לפניו ולפני פניו וקמאי וקמאי דקמאי אסרו ליתן כלל בבגד של פשתן, והילכך לא רמינן בטלית דאיכא פשתן כלל ואזלינן בתר מנהגא דקמאי כדאמרינן פוק חזי מאי עמא דבר, ע"כ. ועיין ב'''ספר האשכול''' (הל' ציצית סי' לב) שהביא גם תשובות הגאונים שאסרו לגמרי. וכ"כ ה'''נימוקי יוסף''' בחידושיו לשבת (כה, ב) ובהלכות ציצית (יג, ב מדפה"ר) כדעת ר"ת, ושכ"כ רב האי גאון בשם אביו וכ"כ הגאונים הראשונים, וכ"כ ב'''ספר האגודה''' (שבת כה, ב) ועיין ב'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) שסלל דרכו בסוגיא כפירוש רש"י והאריך ליישב דבריו, ומ"מ סיים דר"ת ורוב הגאונים הסכימו דכיוון דסדין אסור בתכלת בלבן נמי גזרו, וראוי להחמיר שלא לעשות טלית מצוייצת של פשתן אלא של צמר, ע"כ. וכן תפס ה'''סמ"ג''' (עשין כו) עיקר כדעת רב עמרם גאון. וכן העיד ה'''אורחות חיים''' (הל' ציצית סי' ב) שרב האי גאון השיב שהמברך עליהם עובר משום לא תישא וחייב מלקות ושכן מצא בתשובת הגאון בשם כמה גאונים שלא הורה אחד מהם לישראל מעולם למירמי חוטי דכיתנא. וכ"כ ב'''שו"ת מהר"ם מרוטנבורג''' (בהוצ' מכון י-ם דפוס לבוב סי' רנב) שמוחזק הוא מפי קבלת רבותיו שאין להתעטף בסדין וזה אחד מו' דברים שהלכה כב"ש. וכ"ה ב'''תשב"ץ קטן''' (סי' רסה), וכ"כ '''רבינו פרץ''' בהגהותיו לתשב"ץ קטן, שהלכה כב"ש דסתם תלמודא כוותיה. וכ"כ ה'''סמ"ק''' (מצוה לא) שטלית של פשתן פטור אפילו במינו,וכ"כ ב'''ספר הנייר''' (סי' לה) בשם ר"ת. וכן העיד בה'''לכות מהר"ש''' (הל' ציצית אות ז) על '''רבינו שמחה''' שהיה חושש משום פשתן, ועל '''רבינו יצחק''' שהיה אוסר לגמרי. וכן החמיר בזה תלמידו ה'''מהרי"ל''' בתשובות החדשות (סי' ה אות ב) ושכן המנהג בארצות אשכנז כדעת ר"ת. וכ"כ תלמידו '''המהר"ז בינגא''' (קיצור הל' ציצית אות ד) שהלכה כב"ש דסדין שהוא פשתן פטור מציצית. וכן מבואר ב'''לקט יושר''' לבעל תרומת הדשן (הל' ציצית אות ח) שלא היה מסכים לטלית של פשתן, עיי"ש. וכן השיב ה'''מהרי"ק''' בתשובה (שורש קמז) לאחד אשר סבר דאף שפטרו גם מלבן מ"מ אינו איסור וכמו נשים במצות עשה שהזמן גרמא, וענה לו בחריפות שדבריו הבל המה דלא דמי כאן דאיכא למיגזר משום כסות לילה לשאר פיטורין דאינו איסור, ובודאי שהוא אסור להטיל אף פשתן, עיי"ש. וכן משמע ב'''ספר האגור''' (סי' ח, ט) שמצדד להחמיר.


דעת הראשונים דסבירא כרש"י שהלכה כב"ה וגזרו רק על התכלת וב"ש לא דרשי' סימוכין
דעת הראשונים דסבירא כרש"י שהלכה כב"ה וגזרו רק על התכלת וב"ש לא דרשי' סימוכין


אבל הרי"ף בהלכות ציצית (יג, ב) האריך להוכיח שחוטי פשתן פוטרים בשל פשתן, והגזירה לא היתה אלא על התכלת, דהוא גם מקרי ציצית, דהא אמרי' סדין בציצית ב"ש פוטרים וכו' וקאמר ר"א והלא כל המטיל תכלת בסדין וכו', וש"מ דהאי דת"ר סדין בציצית אתכלת קאי, והמלאך שהוכיח לרב קטינא היה על התכלת, ולכן סיים דלבן דפשתים בפשתים עדיף דליכא ביה ספיקא וחיובא דאורייתא הוא, ע"כ. וחיזק דבריו ה'''רמב"ן''' במלחמת ה' (יג, ב מדפה"ר) ובחידושיו לשבת (כה, ב), שנכונים וברורים הם לענין פסק וגם לענין פירוש השמועה ודחה דברי בעל המאור באריכות, דמה שאמר שאין למדין הלכה מפי משנה שיבוש הוא, שאין דברי ריבא"ע לתלמידיו שפסק להם כב"ה מפי משנה אלא הראשונים שנו משנה והוא פסק בה הלכה והרי היא כשאר פסקי הלכות שבכל התלמוד. ופירש סוגיא דר"י בר אלעאי כדעת רש"י, דמה שהיו תלמידיו מחביאין כנפי כסותן, לפי שלא היה להם בם אלא לבן ולא תכלת. ואמר להם יודע אני שאתם חוששין לדברי ב"ש אבל שניתי לכם שהלכה כב"ה, ואינהו סבור דאף שאין הלכה כב"ש דפטרי מדאורייתא אלא הלכה כב"ה, מיהו יש לגזור משום כסות לילה. והביא קושיית תוס' דגם מי שבעלמא לא דריש סימוכין במשנה תורה דריש, ויישב, דבאמת גם ב"ש דרשי סימוכין אלא שדורשים בהיפך, דנסמכו בשביל להזהיר על כלאים בציצית, שלא תאמר יבוא עשה וידחה לא תעשה. וסיים שכן דעת רבינו הגדול לחייב בלבן ולא גזרו אלא על התכלת, ושכן דעת רש"י, וכל הפורש ממנו כפורש מחיים ויש לרבים אחרים דברים מרבים הבל, ע"כ. ועיין ב'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) שיישב עוד דלא הוו"ל מופנה ומוכח לדידהו ואנן מופנה ומוכח בעינן כדאמרינן ב'''יבמות''' (ד, ב).
אבל ה'''רי''' בהלכות ציצית (יג, ב) האריך להוכיח שחוטי פשתן פוטרים בשל פשתן, והגזירה לא היתה אלא על התכלת, דהוא גם מקרי ציצית, דהא אמרי' סדין בציצית ב"ש פוטרים וכו' וקאמר ר"א והלא כל המטיל תכלת בסדין וכו', וש"מ דהאי דת"ר סדין בציצית אתכלת קאי, והמלאך שהוכיח לרב קטינא היה על התכלת, ולכן סיים דלבן דפשתים בפשתים עדיף דליכא ביה ספיקא וחיובא דאורייתא הוא, ע"כ. וחיזק דבריו ה'''רמב"ן''' במלחמת ה' (יג, ב מדפה"ר) ובחידושיו לשבת (כה, ב), שנכונים וברורים הם לענין פסק וגם לענין פירוש השמועה ודחה דברי בעל המאור באריכות, דמה שאמר שאין למדין הלכה מפי משנה שיבוש הוא, שאין דברי ריבא"ע לתלמידיו שפסק להם כב"ה מפי משנה אלא הראשונים שנו משנה והוא פסק בה הלכה והרי היא כשאר פסקי הלכות שבכל התלמוד. ופירש סוגיא דר"י בר אלעאי כדעת רש"י, דמה שהיו תלמידיו מחביאין כנפי כסותן, לפי שלא היה להם בם אלא לבן ולא תכלת. ואמר להם יודע אני שאתם חוששין לדברי ב"ש אבל שניתי לכם שהלכה כב"ה, ואינהו סבור דאף שאין הלכה כב"ש דפטרי מדאורייתא אלא הלכה כב"ה, מיהו יש לגזור משום כסות לילה. והביא קושיית תוס' דגם מי שבעלמא לא דריש סימוכין במשנה תורה דריש, ויישב, דבאמת גם ב"ש דרשי סימוכין אלא שדורשים בהיפך, דנסמכו בשביל להזהיר על כלאים בציצית, שלא תאמר יבוא עשה וידחה לא תעשה. וסיים שכן דעת רבינו הגדול לחייב בלבן ולא גזרו אלא על התכלת, ושכן דעת רש"י, וכל הפורש ממנו כפורש מחיים ויש לרבים אחרים דברים מרבים הבל, ע"כ. ועיין ב'''ריטב"א''' (שבת כה, ב) שיישב עוד דלא הוו"ל מופנה ומוכח לדידהו ואנן מופנה ומוכח בעינן כדאמרינן '''ביבמות''' (ד, ב).


וכן ה'''מאירי''' (שבת כה, ב) פירש באריכות הסוגיא כשיטת רש"י שיסוד המח' אי דרשינן סימוכין, והלכה כב"ה שמחייבים בדין בציצית אלא שגזרו רבנן משום כסות לילה, ותלמידי ריבא"ע, וכן רב קטינא דמלאכא, היו מצייצים בלבן. ומה שר"א ב"ר צדוק אמר שהמטיל תכלת בירושלים מן המתמיהין, פירש, דדייק למימר תכלת ולא ציצית גרידא שהוא גם לבן, כלומר דכיוון שהלכה כב"ה, תמה מפני מה מתמיהין למטילי תכלת, ולא היה מרגיש דהוא מפני גזירת חכמים, ורבי ששאל א"כ למה אסרוהו, חיזק דבריו, דאף אם תשיב שהמטיל הוא מהמתמיהין מפני גזירת חכמים, היא גופא יש לשאול למה חכמים גזרו, ופירשו לפי שאין בקיאין וכו', וכמבואר לעיל. וכן יישב קושיית תוס' שבמשנה תורה כ"ע דרשינן סימוכין, כתירוץ הרמב"ן, דבאמת אף ב"ש סוברים שסמכן, אלא שהוא בא להזהיר שלא לטעות שבא עשה לדחות ל"ת. ועכ"פ כתב דראוי לפסוק כב"ה אם מצד שב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ואם מצד שאמרו בברייתא שהלכה כב"ה, ואע"פ שאין למדין הלכה מפי תלמוד כמבואר ב'''נידה''' (ז, ב), מ"מ כיוון שראינו שריבא"ע חיזק הדברים לתלמידיו, נראה שלמדין ממנה. וסיים, שזוהי דרך כל העולם להביא טלית של פשתן מצוייצת בחוטי פשתן. וכן פירש '''רבינו פרחיה''' (שבת כה, ב) כשיטת רש"י, שהלכה כב"ה אלא שגזרו חכמים ותלמידי ריבא"ע לבשו בגד של פשתן במינו. וכן ביארו בשרידים מפירושי הראשונים מהגניזה הקהירית (שבת שם). וכן המרדכי (הלק"ט סי' תתקמא) כתב בשם רבינו שמשון שנראה דוחק כפירוש רבינו תם, דמנ"ל לבדות הך גזירה מליבנו מינו אטו שאינו מינו, ועוד שרוב הגאונים פסקו בתשובות דשרי להטיל בפשתן מינו, עיי"ש מה שפירש. וכ"כ ה'''רמב"ם''' (ציצית ג, ה) שכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה. וכ"ד רבינו אברהם מנרבונא ב'''ספר האשכול''' (הל' ציצית סי' לב) שבגד פשתן חייב בציצית של פשתן דליכא למגזר מידי וכן עמא דבר באתרן, עיי"ש. והאריך בזה גם ה'''ראבי"ה''' (סי' אלף קנב) בביאור הסוגיא ושיטות הגאונים, והעלה דנ"ל כוותיה הרי"ף ושכן פירש הגאון, עיי"ש.וכן העלה ראב"ן הירחי ב'''ספר המנהיג''' (הל' ציצית) שהפוסל לבן של פשתן בטלית של פשתן טועה, שאין פשתן חלוק מצמר לכל דבר חוץ מלענין תכלת, והעיד שכן מנהג ספרד ופרובינצא. וב'''ספר החינוך''' (מצוה שפו) גם האריך בביאור הסוגיא דהלכה כב"ה אלא שגזרו על התכלת, אבל חוטים לבנים מפשתן אפשר לעשותם. ו'''רבינו ירוחם''' (נתי"ט ח"ג קסט ע"ג) גם הביא מח' הראשונים וכתב שעל הרי"ף אנו סומכים שהוא מותר להטיל של פשתן. וכ"כ ה'''טור''' (סי' ט) דאע"פ שהגאונים ור"ת אסרו, רש"י והרי"ף התירו ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש, ע"כ. וכתב בספר '''כפתור ופרח''' (פרק ס), לעשות טלית פשתן וציציותיו פשתן לרוב הגאונים מותר, והביא מספר כתוב ושם ל'''ראב"ד''' (לפנינו ליתא קטע זה) שמימי עולם נהגו בטלית של שליח ציבור של פשתן, עד שבאו היהירים ונוהגין עצמן להיות פרושים לעשות להם שם בפני עצמן בשל צמר, וסיים הראב"ד שאפשר כי יותר טוב פשתן משל צמר. והוסיף הכפתור ופרח שכ"כ '''רבינו חננאל''' (שבת כה, ב) שהלכה כב"ה, ונראה בכוונתו דאף שלא התייחס ר"ח לגזירה אם היא גם במינו, מ"מ ביאר הכו"פ דכיוון שהלכה כב"ה פשיטא דהגזירה על התכלת ולא על לבן של פשתן. וע"כ מסיק דכדאי הם אלו הגאונים לסמוך עליהם, וא"כ טלית פשתן בחוטי פשתן אין זה טלית שאינה מצוייצת כהלכתה, אלא שמברכים עליו ומתעטפין בו וכן עמא דבר, ע"כ. ולפי מה שהביא דעת ר"ח, נראה לומר שכן דעת '''רב ניסים גאון''' בשבת (כה, ב) שגם כתב שהלכה כב"ה. וב'''שו"ת בנימין זאב''' (סי' קצב) גם האריך לבאר שיטת הגמרא ומעשה רב קטינא ומלאכא שהיה לו עכ"פ לבן, וסיים שיש לנו עמוד חזק וגדול להשען עליו דהיינו הרא"ש והטור בנו ורש"י והרי"ף דהתירו, ואם היה הרי"ף מתיר לבדו לא היינו הולכים אחריו דהא ר"י בעל התוספות היה עם שאר רבותינו בעלי התוס' אחרונים יותר מהרי"ף, והיכא דלא ראו בדבריו טעם חולקין עליו, וכיוון דהכא חולקין עליו אין ללכת אחריו, מ"מ כיוון דאיכא רבים עימו עבדינן כוותיהו ועליהם סמכינן שלא להרפות ביד העם ממצות ציצית, ע"כ. ועיין ב'''חידושי הר"ן''' (שבת כה, ב) שביאר השיטות אך לא הכריע.
וכן ה'''מאירי''' (שבת כה, ב) פירש באריכות הסוגיא כשיטת רש"י שיסוד המח' אי דרשינן סימוכין, והלכה כב"ה שמחייבים בדין בציצית אלא שגזרו רבנן משום כסות לילה, ותלמידי ריבא"ע, וכן רב קטינא דמלאכא, היו מצייצים בלבן. ומה שר"א ב"ר צדוק אמר שהמטיל תכלת בירושלים מן המתמיהין, פירש, דדייק למימר תכלת ולא ציצית גרידא שהוא גם לבן, כלומר דכיוון שהלכה כב"ה, תמה מפני מה מתמיהין למטילי תכלת, ולא היה מרגיש דהוא מפני גזירת חכמים, ורבי ששאל א"כ למה אסרוהו, חיזק דבריו, דאף אם תשיב שהמטיל הוא מהמתמיהין מפני גזירת חכמים, היא גופא יש לשאול למה חכמים גזרו, ופירשו לפי שאין בקיאין וכו', וכמבואר לעיל. וכן יישב קושיית תוס' שבמשנה תורה כ"ע דרשינן סימוכין, כתירוץ הרמב"ן, דבאמת אף ב"ש סוברים שסמכן, אלא שהוא בא להזהיר שלא לטעות שבא עשה לדחות ל"ת. ועכ"פ כתב דראוי לפסוק כב"ה אם מצד שב"ש במקום ב"ה אינה משנה, ואם מצד שאמרו בברייתא שהלכה כב"ה, ואע"פ שאין למדין הלכה מפי תלמוד כמבואר ב'''נידה''' (ז, ב), מ"מ כיוון שראינו שריבא"ע חיזק הדברים לתלמידיו, נראה שלמדין ממנה. וסיים, שזוהי דרך כל העולם להביא טלית של פשתן מצוייצת בחוטי פשתן. וכן פירש '''רבינו פרחיה''' (שבת כה, ב) כשיטת רש"י, שהלכה כב"ה אלא שגזרו חכמים ותלמידי ריבא"ע לבשו בגד של פשתן במינו. וכן ביארו בשרידים מ'''פירושי הראשונים מהגניזה הקהירית''' (שבת כה, ב). וכן ה'''מרדכי''' (הלק"ט סי' תתקמא) כתב בשם רבינו שמשון שנראה דוחק כפירוש רבינו תם, דמנ"ל לבדות הך גזירה מליבנו מינו אטו שאינו מינו, ועוד שרוב הגאונים פסקו בתשובות דשרי להטיל בפשתן מינו, עיי"ש מה שפירש. וכ"כ ה'''רמב"ם''' (ציצית ג, ה) שכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה. וכ"ד רבינו אברהם מנרבונא ב'''ספר האשכול''' (הל' ציצית סי' לב) שבגד פשתן חייב בציצית של פשתן דליכא למגזר מידי וכן עמא דבר באתרן, עיי"ש. והאריך בזה גם ה'''ראבי"ה''' (סי' אלף קנב) בביאור הסוגיא ושיטות הגאונים, והעלה דנ"ל כוותיה הרי"ף ושכן פירש הגאון, עיי"ש.וכן העלה ראב"ן הירחי ב'''ספר המנהיג''' (הל' ציצית) שהפוסל לבן של פשתן בטלית של פשתן טועה, שאין פשתן חלוק מצמר לכל דבר חוץ מלענין תכלת, והעיד שכן מנהג ספרד ופרובינצא. וב'''ספר החינוך''' (מצוה שפו) גם האריך בביאור הסוגיא דהלכה כב"ה אלא שגזרו על התכלת, אבל חוטים לבנים מפשתן אפשר לעשותם. ו'''רבינו ירוחם''' (נתי"ט ח"ג קסט ע"ג) גם הביא מח' הראשונים וכתב שעל הרי"ף אנו סומכים שהוא מותר להטיל של פשתן. וכ"כ ה'''טור''' (סי' ט) דאע"פ שהגאונים ור"ת אסרו, רש"י והרי"ף התירו ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש, ע"כ. וכתב בספר '''כפתור ופרח''' (פרק ס), לעשות טלית פשתן וציציותיו פשתן לרוב הגאונים מותר, והביא מספר כתוב ושם ל'''ראב"ד''' (לפנינו ליתא קטע זה) שמימי עולם נהגו בטלית של שליח ציבור של פשתן, עד שבאו היהירים ונוהגין עצמן להיות פרושים לעשות להם שם בפני עצמן בשל צמר, וסיים הראב"ד שאפשר כי יותר טוב פשתן משל צמר. והוסיף הכפתור ופרח שכ"כ '''רבינו חננאל''' (שבת כה, ב) שהלכה כב"ה, ונראה בכוונתו דאף שלא התייחס ר"ח לגזירה אם היא גם במינו, מ"מ ביאר הכו"פ דכיוון שהלכה כב"ה פשיטא דהגזירה על התכלת ולא על לבן של פשתן. וע"כ מסיק דכדאי הם אלו הגאונים לסמוך עליהם, וא"כ טלית פשתן בחוטי פשתן אין זה טלית שאינה מצוייצת כהלכתה, אלא שמברכים עליו ומתעטפין בו וכן עמא דבר, ע"כ. ולפי מה שהביא דעת ר"ח, נראה לומר שכן דעת '''רב ניסים גאון''' בשבת (כה, ב) שגם כתב שהלכה כב"ה. וב'''שו"ת בנימין זאב''' (סי' קצב) גם האריך לבאר שיטת הגמרא ומעשה רב קטינא ומלאכא שהיה לו עכ"פ לבן, וסיים שיש לנו עמוד חזק וגדול להשען עליו דהיינו הרא"ש והטור בנו ורש"י והרי"ף דהתירו, ואם היה הרי"ף מתיר לבדו לא היינו הולכים אחריו דהא ר"י בעל התוספות היה עם שאר רבותינו בעלי התוס' אחרונים יותר מהרי"ף, והיכא דלא ראו בדבריו טעם חולקין עליו, וכיוון דהכא חולקין עליו אין ללכת אחריו, מ"מ כיוון דאיכא רבים עימו עבדינן כוותיהו ועליהם סמכינן שלא להרפות ביד העם ממצות ציצית, ע"כ. ועיין ב'''חידושי הר"ן''' (שבת כה, ב) שביאר השיטות אך לא הכריע.


דעת רב נטרונאי גאון וסיעתו בסוגיא שב"ש לא דרשי' סימוכין והלכה כב"ה אלא שהגזירה גם על הלבן ובגד פשתן פטור לגמרי
דעת רב נטרונאי גאון וסיעתו בסוגיא שב"ש לא דרשי' סימוכין והלכה כב"ה אלא שהגזירה גם על הלבן ובגד פשתן פטור לגמרי
שורה 82: שורה 82:
פסק הש"ע והרמ"א דיר"ש יחמיר לעשות בגד מצמר, וכשאין יכול לעשות ולברך על פשתן
פסק הש"ע והרמ"א דיר"ש יחמיר לעשות בגד מצמר, וכשאין יכול לעשות ולברך על פשתן


סוף דבר עיין ב'''בית יוסף''' (סי' ט ד"ה אע"פ) שהביא דברי הגמ' באריכות ומח' רש"י ור"ת ושאר ראשונים. ומלוא דברי הרי"ף, וכן דברי הרא"ש ודן בדעתו, והעלה מכל האמור, דירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתן היכא דאפשר, אבל היכא דלא אפשר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל ממצות ציצית, וירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר. וכ"כ ב'''ש"ע''' (ט, ו) בזה"ל, "יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן, ואע"פ שאין הלכה כן, ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק". וכתב ה'''רמ"א''', "ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן משיתבטל ממצות ציצית". וכן הסכמת המ'''שנה ברור'''ה (ס"ק יז).
סוף דבר עיין ב'''בית יוסף''' (סי' ט ד"ה אע"פ) שהביא דברי הגמ' באריכות ומח' רש"י ור"ת ושאר ראשונים. ומלוא דברי הרי"ף, וכן דברי הרא"ש ודן בדעתו, והעלה מכל האמור, דירא שמים יש לו ליזהר שלא לעשות טלית של פשתן היכא דאפשר, אבל היכא דלא אפשר מוטב שיעשה טלית של פשתים ויברך עליו משיתבטל ממצות ציצית, וירא שמים יוציא נפשו מפלוגתא ולא יעשה טלית אלא מצמר. וכ"כ ב'''ש"ע''' (ט, ו) בזה"ל, "יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן, ואע"פ שאין הלכה כן, ירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק". וכתב ה'''רמ"א''', "ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן משיתבטל ממצות ציצית". וכן הסכמת המ'''שנה ברורה''' (ס"ק יז).
8

עריכות