הבדלים בין גרסאות בדף "מיגו מממון לממון"

נוספו 135 בתים ,  09:14, 13 במאי 2016
שורה 26: שורה 26:
אך, נראה לומר שהראשונים לא נחלקו על סברה זו. לגבי הדיון בבבא מציעא (ב א) - כל מה שנחלקו הראשונים זה האם להגדיר את הממון כמו שחידש הרמב"ן שזה כאילו מונח בבית המחזיק השני ומוגדר כממון אחר וממילא נחשב מיגו מממון לממון שאין את כוח מיגו. החולקים על הרמב"ן סבורים שכיון שיש כאן ויכוח על טלית אחת גם מה שהלה מחזיק נחשב כחלק מהסיפור ואינו ממון אחר, ואולי תוכן המחלוקת שם הינה בהגדרות הממוניות של טענה והחזקה. ממילא, אי אפשר להגדיר זאת כבעיה המהותית של מיגו מממון לממון, ונותר רק לדחות מצד בעיה שולית של מיגו דהעזה.<br>
אך, נראה לומר שהראשונים לא נחלקו על סברה זו. לגבי הדיון בבבא מציעא (ב א) - כל מה שנחלקו הראשונים זה האם להגדיר את הממון כמו שחידש הרמב"ן שזה כאילו מונח בבית המחזיק השני ומוגדר כממון אחר וממילא נחשב מיגו מממון לממון שאין את כוח מיגו. החולקים על הרמב"ן סבורים שכיון שיש כאן ויכוח על טלית אחת גם מה שהלה מחזיק נחשב כחלק מהסיפור ואינו ממון אחר, ואולי תוכן המחלוקת שם הינה בהגדרות הממוניות של טענה והחזקה. ממילא, אי אפשר להגדיר זאת כבעיה המהותית של מיגו מממון לממון, ונותר רק לדחות מצד בעיה שולית של מיגו דהעזה.<br>
לגבי שיטת הרמב"ם, תירץ '''נתיבות המשפט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8640&st=&pgnum=232 (קנ ד ג)] שגם הרמב"ם מודה שמיגו מממון לממון לא אמרינן. אלא, שכיון שקיי"ל שעבודא דאורייתא, והסוגיה עוסקת בהלואה שהלוה רבה בר שרשום לאבי היתומים, נמצא שגם הקרקע הספציפית הזו משועבדת לחוב הנ"ל, ולכן כיון שגם טענת חוב אביהם עוסק בקרקע הזו ממילא הטענה הפוטנציאלית של קניית הקרקע עוסקת גם כן בחוב הממוני שנמצא בתוך הקרקע ולכן אין זה "מממון לממון".<br>
לגבי שיטת הרמב"ם, תירץ '''נתיבות המשפט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8640&st=&pgnum=232 (קנ ד ג)] שגם הרמב"ם מודה שמיגו מממון לממון לא אמרינן. אלא, שכיון שקיי"ל שעבודא דאורייתא, והסוגיה עוסקת בהלואה שהלוה רבה בר שרשום לאבי היתומים, נמצא שגם הקרקע הספציפית הזו משועבדת לחוב הנ"ל, ולכן כיון שגם טענת חוב אביהם עוסק בקרקע הזו ממילא הטענה הפוטנציאלית של קניית הקרקע עוסקת גם כן בחוב הממוני שנמצא בתוך הקרקע ולכן אין זה "מממון לממון".<br>
נמצא שכל הראשונים הנ"ל מסכימים לעצם הסברה הנ"ל. לאור ביאור הסברה לעיל, אכן מאוד מובן ומסתבר שלא יחלקו עליה.
נמצא שכל הראשונים הנ"ל מסכימים לעצם הסברה הנ"ל. לאור ביאור הסברה לעיל, אכן מאוד מובן ומסתבר שלא יחלקו עליה.<br>
 
ראה להלן שהש"ך סבור שהרבה ראשונים חלוקים על דין זה אך האחרונים דחו דבריו.


==פסיקת ההלכה==
==פסיקת ההלכה==
66

עריכות