9,838
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ביעור חמץ שנמצא בתוך הפסח"
אין תקציר עריכה
מ |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
===שיטת הסוברים שמדובר באדם שביטל את החמץ=== | ===שיטת הסוברים שמדובר באדם שביטל את החמץ=== | ||
'''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (ו א ד"ה כופה)] מעמיד את דברי רב באדם שביטל את החמץ וממילא כבר לא רובץ עליו איסור תורה, וכיון שאסור לטלטל את החמץ משום מוקצה יכול רק לכפות עליו כלי שלא יבוא לאוכלו. רש"י לא גילה דעתו להדיא מה הדין כאשר לא ביטל את חמצו מבעוד יום, וביום טוב מצא חמץ, האם מותר לו לטלטלו ולשורפו או לאו. מסתימת דבריו משמע שאם לא ביטל מותר לו לטלטלו, אך לא ניתן לדייק לענין שריפה אם התירו לו גם לשורפו או לאו, ונחלקו המפרשים בדבריו [[#ביאור שיטת רש"י|כדלהלן]]. | '''רש"י''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=6&format=pdf (ו א ד"ה כופה)] מעמיד את דברי רב באדם שביטל את החמץ וממילא כבר לא רובץ עליו איסור תורה, וכיון שאסור לטלטל את החמץ משום מוקצה יכול רק לכפות עליו כלי שלא יבוא לאוכלו. רש"י לא גילה דעתו להדיא מה הדין כאשר לא ביטל את חמצו מבעוד יום, וביום טוב מצא חמץ, האם מותר לו לטלטלו ולשורפו או לאו. מסתימת דבריו משמע שאם לא ביטל מותר לו לטלטלו, אך לא ניתן לדייק לענין שריפה אם התירו לו גם לשורפו או לאו, ונחלקו המפרשים בדבריו [[#ביאור שיטת רש"י|כדלהלן]]. | ||
.<BR/>ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ב ב ד"ה המוצא) העמיד גם הוא כדברי רש"י שמדובר באדם שביטל, ולכן אף שאינו יכול לטלטלו משום מוקצה, אינו עובר על בל ימצא. והוסיף הר"ן שאף לשורפו אסור (כוונתו כנראה לשורפו במקומו מבלי לטלטלו), והגם שקיימא לן ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]], מכל מקום בעינן קצת צורך יום טוב, וכאן אין שום צורך לפי שכבר יצא ידי חובתו בביטול. מדוייק בדברי הר"ן שאדם שלא ביטל את חמצו מבעוד יום ורובץ עליו איסור תורה, מותר לו לשורפו ביום טוב, ואולי אף לטלטלו. וכן הוא במפורש ב'''חידושי הר"ן''' (ה ב ד"ה וש"מ) שמצות הבערה הוי צורך יום טוב. וכן היא שיטת '''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ט) בשם '''ריב"א''', וכן כתב ה'''אור זרוע''' (ב פסחים רנו ד"ה המוצא), שאם לא ביטלו מותר לשורפו מן התורה הואיל והוא קצת צורך יום טוב, וכן דעת ה'''סמ"ג''' (עשין לט ד"ה אמר רב יהודה). | .<BR/>ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף ב ב ד"ה המוצא) העמיד גם הוא כדברי רש"י שמדובר באדם שביטל, ולכן אף שאינו יכול לטלטלו משום מוקצה, אינו עובר על בל ימצא. והוסיף הר"ן שאף לשורפו אסור (כוונתו כנראה לשורפו במקומו מבלי לטלטלו), והגם שקיימא לן ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]], מכל מקום בעינן קצת צורך יום טוב, וכאן אין שום צורך לפי שכבר יצא ידי חובתו בביטול. מדוייק בדברי הר"ן שאדם שלא ביטל את חמצו מבעוד יום ורובץ עליו איסור תורה, מותר לו לשורפו ביום טוב, ואולי אף לטלטלו. וכן הוא במפורש ב'''חידושי הר"ן''' (ה ב ד"ה וש"מ) שמצות הבערה הוי צורך יום טוב. וכן היא שיטת '''הגהות מיימוניות''' (חמץ ומצה ג ט) בשם '''ריב"א''', וכן כתב ה'''אור זרוע''' (ב פסחים רנו ד"ה המוצא), שאם לא ביטלו מותר לשורפו מן התורה הואיל והוא קצת צורך יום טוב, וכן דעת ה'''סמ"ג''' (עשין לט ד"ה אמר רב יהודה), וה'''ריב"ש''' בתשובה (תא). | ||
<BR/>כשיטה זו כתב במפורש הטור (אורח חיים תמו) בשם אחיו '''רבנו יחיאל''' שאם לא ביטל את החמץ מבעוד יום, יוציאנו וישרפנו ביום טוב שלא יעבור עליו במזיד, ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]]. וכן כתב ב'''שו"ת הרשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=55&hilite= (א עא)] בשם רבו '''רבנו יצחק''' (קרקושא) שמותר לשורפו מטעם 'מתוך שהותרה'. והרשב"א הסכים לדבריו והביא לזה ראיה מה'''ירושלמי''' (שבת ב א) שמתיר להצית את האור במדורת חמץ, ואף אם נאמר ששם מדובר שהדליק מערב יום טוב, מכל מקום קיימא לן שכל ששריפתו אסורה ביום טוב, אסור להדליק אף מערב יום טוב, ואם כן מוכח דבחמץ שרי. אמנם ה'''גר"א''' (ארוח חיים תמו ד"ה גם) דחה ראיה זו, וכתב שהירושלמי איירי דווקא בשהצית מערב יום טוב. וכן כתב ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה ולי נראה) לדחות, שלמ"ד לא אמרינן הואיל והותרה, ביום טוב אסור ובערב יום טוב מותר. | <BR/>כשיטה זו כתב במפורש הטור (אורח חיים תמו) בשם אחיו '''רבנו יחיאל''' שאם לא ביטל את החמץ מבעוד יום, יוציאנו וישרפנו ביום טוב שלא יעבור עליו במזיד, ש[[מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך]]. וכן כתב ב'''שו"ת הרשב"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=55&hilite= (א עא)] בשם רבו '''רבנו יצחק''' (קרקושא) שמותר לשורפו מטעם 'מתוך שהותרה'. והרשב"א הסכים לדבריו והביא לזה ראיה מה'''ירושלמי''' (שבת ב א) שמתיר להצית את האור במדורת חמץ, ואף אם נאמר ששם מדובר שהדליק מערב יום טוב, מכל מקום קיימא לן שכל ששריפתו אסורה ביום טוב, אסור להדליק אף מערב יום טוב, ואם כן מוכח דבחמץ שרי. אמנם ה'''גר"א''' (ארוח חיים תמו ד"ה גם) דחה ראיה זו, וכתב שהירושלמי איירי דווקא בשהצית מערב יום טוב. וכן כתב ה'''פרי חדש''' (תמו א ד"ה ולי נראה) לדחות, שלמ"ד לא אמרינן הואיל והותרה, ביום טוב אסור ובערב יום טוב מותר. | ||
| שורה 68: | שורה 68: | ||
===טלטול החמץ על ידי דבר אחר=== | ===טלטול החמץ על ידי דבר אחר=== | ||
ה''' | ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) כתב שכאן אסור לטלטל את החמץ אפילו על ידי דבר אחר (טלטול מן הצד) לפי שהחמץ אסור בהנאה, וכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול גם על ידי דבר אחר. וכן העתיק ה'''גר"א''' בביאורו (תמו ד"ה לפי). | ||
===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ===הוצאת החמץ על ידי גוי=== | ||
כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | כתב ה'''של"ה''' (פסחים נר מצוה כא) שכל דין הגמרא שיש לכפות כלי על החמץ הוא דווקא בדליכא גוי, אך אם יש גוי יאמר לגוי שיוציא את החמץ, ואפילו כשביטל את החמץ ואינו אלא מדרבנן. דאתי עשה מדרבנן ד'תשביתו' ודחי לא תעשה דרבנן ד[[אמירה לנכרי שבות]]. ואף ש[[בשופר אינו דוחה]] אפילו שבות דשבות, התם בזמן בעובר על השבות דאמירה לנכרי אינו מקיים העשה דתקיעת שופר, אבל הכא כשמוציא הנכרי את החמץ מביתו בזה מקיים כבר את העשה דתשביתו. | ||
<BR/>ב'''מגן אברהם''' (תמו ב) הביא דברי השל"ה והקשה על זה, דגם הכא אינו מקיים העשה בזמן שעוקר הלאו, שהרי אף שהנכרי הוציאו מן הבית, עדיין צריך לבערו מן העולם, דכל זמן שהוא בעולם אינו מקיים העשה דתשביתו. וגם שאם כן, אף לישראל יהיה מותר להשליכו לים, שאינו עובר אלא על איסור דרבנן. אך בסוף דבריו כותב המג"א שאמנם שלהטילו לים על ידי נכרי מעיקר הדין מותר, אך לא מטעם דאתי עשה ודוחה ל"ת כדברי השל"ה, אלא משום דהוי [[שבות דשבות שמותר במקום מצוה]], אמנם סיים המג"א שכל הפוסקים סתמו לכפות עליו כלי ולא הזכירו ההיתר דנכרי, ואפשר שהוא מטעם שמא לא יפרר כדינו או כיון ש[[עיקר הביעור הוא בשריפה]], או מחשש שהגוי יאמר כשפים הוא עושה לי. | <BR/>ב'''מגן אברהם''' (תמו ב) הביא דברי השל"ה והקשה על זה, דגם הכא אינו מקיים העשה בזמן שעוקר הלאו, שהרי אף שהנכרי הוציאו מן הבית, עדיין צריך לבערו מן העולם, דכל זמן שהוא בעולם אינו מקיים העשה דתשביתו. וגם שאם כן, אף לישראל יהיה מותר להשליכו לים, שאינו עובר אלא על איסור דרבנן. אך בסוף דבריו כותב המג"א שאמנם שלהטילו לים על ידי נכרי מעיקר הדין מותר, אך לא מטעם דאתי עשה ודוחה ל"ת כדברי השל"ה, אלא משום דהוי [[שבות דשבות שמותר במקום מצוה]], אמנם סיים המג"א שכל הפוסקים סתמו לכפות עליו כלי ולא הזכירו ההיתר דנכרי, ואפשר שהוא מטעם שמא לא יפרר כדינו או כיון ש[[עיקר הביעור הוא בשריפה]], או מחשש שהגוי יאמר כשפים הוא עושה לי. | ||
<BR/>גם '''ר' עקיבא איגר''' בגליון מפקפק באפשרות לתת לנכרי, כיון שלא מקיים בזה עשה דתשביתו, שהרי אין שליחות לנכרי, והוי כנעשה הביעור מעצמו. | <BR/>גם '''ר' עקיבא איגר''' בגליון מפקפק באפשרות לתת לנכרי, כיון שלא מקיים בזה עשה דתשביתו, שהרי אין שליחות לנכרי, והוי כנעשה הביעור מעצמו. ולכן הנתינה לנכרי היא פיתרון לא טוב לפי שאינו מתקן בזה את הלאו, מה שאין כן שכופה כלי ומבערו בחול המועד, שמתקן את הלאו ואינו עובר בזה למפרע. | ||
ה'''משנה ברורה''' (ז) כתב בשם האחרונים שמעיקר הדין מותר לומר לנכרי להטיל את החמץ לים או לבית הכיסא, אפילו בחמץ שכבר ביטלו, לפי שאינו אלא [[שבות דשבות המותר במקום מצוה]], אך סיים שאין העולם נוהגים כן, אלא כופין עליו כלי בכל גווני, וזהו כמסקנת המגן אברהם. | ה'''משנה ברורה''' (ז) כתב בשם האחרונים שמעיקר הדין מותר לומר לנכרי להטיל את החמץ לים או לבית הכיסא, אפילו בחמץ שכבר ביטלו, לפי שאינו אלא [[שבות דשבות המותר במקום מצוה]], אך סיים שאין העולם נוהגים כן, אלא כופין עליו כלי בכל גווני, וזהו כמסקנת המגן אברהם. | ||
| שורה 96: | שורה 96: | ||
==חמץ הנמצא בחול המועד== | ==חמץ הנמצא בחול המועד== | ||
כתב ה'''ריב"ש''' בתשובה (תא) שחמץ אסור בטלטול אפילו בחולו של מועד שמא יבוא לאוכלו, אלא אם כן נוטלו על מנת לבערו. ודין זה הוא בין בחמץ של ישראל ובין בחמצו של גוי. והביא דברי ה'''רי"צ גיאות''' שכתב שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי. הרי שגם בחול המועד אסור בטלטול. | |||
==חמץ של גוי== | |||
נשאל ה'''ריב"ש''' (תא) האם חמץ של גוי מותר בטלטול בשבת וביום טוב, והוכיח הריב"ש שכל דבר שאסור בהנאה אפילו מדרבנן אסור בטלטול, בין בשבת בין ביום טוב, ולכן אם מצא אצלו חמץ של נכרי בשבת או ביו"ט, כופה עליו כלי כדין חמצו שלו. ואף שאינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא, מ"מ לא גרע מחמץ של הקדש שאם לא שבדילי אינשי מיניה, היה צריך לכפות עליו את הכלי. וא"כ בחמצו של גוי כופה כלי, שמא יבוא לאוכלו. והביא דברי ה'''רי"צ גיאות''' שכתב שאם נתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל, דוחפו בקנה, ואם הוא בשבת ויו"ט כופה עליו כלי. הרי שגם חמץ של גוי אסור בטלטול ויש לכפות עליו כלי שמא יבוא לאכלו. | |||
==המוצא חמץ ברשות הרבים== | |||
כתב הריב"ש בתשובה | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||