תענית אסתר
| רמב"ם: | תעניות ה ה |
| שולחן ערוך: | אורח חיים תרפו א-ג |
אודות המנהג להתענות בי"ג באדר, מקור המנהג, תוקפו וטעמו.
מקור המנהג
מובא בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא עט), שבין כרכין בין כפרים בין עיירות, כולם מתענים בי"ג באדר, וזאת על פי הנאמר בגמרא 'י"ג זמן קהילה לכל היא', וראייתו מן הפסוק במגילת אסתר (ט טז): "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם, ביום שלשה עשר לחודש אדר". ומפרש רב אחאי גאון שם, ש'קהילה' הוא יום תענית, ו'יום כניסה' הוא יום שמתכנסים בו ויושבים בתענית ומבקשים רחמים.
מקור לדברים אלו לא נמצא בתלמודים, אבל ישנו במדרש תנחומא (בראשית ג).
והראשונים כתבו שהרמז היחידי למנהג זה מן הגמרא הוא בתחילת המסכת (מגילה ב א) שכתוב שבי"ג מותר לקרוא מגילה בכפרים ואין צריך לזה ריבוי מפסוק, לפי שי"ג זמן קהילה לכל הוא, שהכוונה התכנסות לתענית ובקשת רחמים.
היחס למגילת תענית
המשנה (תענית ב ח) אומרת שכל הימים הכתובים במגילת תענית שאסור להספיד בהם, כמו כן אסור להספיד ביום שלפניהם, אך ביום שלאחריהם מותר. ואילו ימים שכתוב שאסור להתענות בהם, מותר להתענות לפניהם ולאחריהם.
ודעת ר' יוסי שם, שביום שאסור להספיד, אסור להספיד גם ביום שלפניו וגם ביום שלאחריו. ואילו ביום שאסור רק להתענות, כמו כן אסור להתענות לפניו אך מותר להתענות ביום שלאחריו.
הגמרא (תענית יח א) מביאה מחלוקת אמוראים לענין הלכה. לדעת רב הלכה כר' יוסי שאוסר בין לפניו ובין לאחריו, וכן דעת ר' יוחנן. ואילו לדעת שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שמובאת דעתו בברייתא שמתיר בין לפניו ובין לאחריו.
התוספות במקום (יח א ד"ה רב אמר) שואלים, היאך שאם אסור להתענות בימים שלפניהם, איך אנו מתענים יום לפני פורים, והרי אף שבטלה מגילת תענית, פורים וחנוכה לא בטלו?
מתרצים התוספות שחנוכה ופורים אף שהם עצמם לא בטלו, מכל מקום הדינים שלפניהם ולאחריהם בטלו.
וכן הסכים הרא"ש (מגילה א ח) שהימים שקודם חנוכה ופורים לא עדיפים על שאר ימי מגילת תענית, ואם הם בטלו, כל שכן שהימים שקודם חנוכה ופורים. ולכן נהגו להתענות בי"ג אדר.
אמנם הוסיף הרא"ש,שלפי הטעם שכתב, תענית אסתר היא תקנת חכמים קודם שבטלה למגילת תענית.
טעם המנהג להתענות
הרא"ש (מגילה א א) הביא בשם רבנו תם (דרוש מקור), שהתענית היא זכר להתקהלות שעשו בזמן אסתר, שהיו מתאספים ומתענים לומר סליחות ותחנונים ולבקש רחמים להצלתם. וכמו שעשה משה שנלחם בעמלק שעשה תענית ציבור.
עוד הביא בשם מסכת סופרים (דרוש מקור), שיש מתענים ג' ימים זכר לג' ימי התענית שגזרה אסתר, ואף שהם היו בניסן, לא רצו להתענות בניסן מפני שהוא זמן גאולה והקמת המשכן.
תענית אסתר שחל ביום שישי או בשבת
בעל השאילתות שם כתב, שאם י"ג באדר חל ביום שבת, מקדימים להתענות ביום חמישי, שהוא יום י"א באדר, לפי שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת.
אמנם בחלק מהראשונים נמצא שכן התענו בערב שבת תענית אסתר.
שלענין תענית שחלה בערב שבת, כתוב ברשב"א (עירובין מא ב ד"ה דרש), ובריטב"א (עירובין מא א ד"ה וכתב) בשם הראב"ד שמה צריך להתענות ולהשלים בערב שבת היינו עד השקיעה, אך לאחר שקדש היום, שוב מותר לאכול, שכיון שנכנסה שבת אסור להתענות אפילו לשעות. ולכן בתענית אסתר אוכלים מיד ביציאתם מבית הכנסת אף על פי שלא חשכה. ומבואר מדבריהם שכן היו מתענית תענית אסתר בערב שבת.
ובתשובת הרשב"א (חדשות מד) לגבי פורים שחל ביום ראשון, מבואר בדבריו שיש נוהגים להתענות בשישי ויש מקדימים עד חמישי. ואינו מצדד לכאן או לכאן.
אמנם הריטב"א במקום אחר כתב שנהגו כשפורים חל ביום ראשון להקדים התענית ליום חמישי, ולית ביה משום אקדומי פורענותא לא מקדימינן, מפני שהיא כתענית יחיד, שלא מצאנו גזירת חז"ל עליה עם שאר צומות.
במאירי (עירובין מא א ד"ה אע"פ, תענית יח א ד"ה ערב שבת), הביא דעת האומרים שמקדימים לחמישי, וכתב שאין דבריהם נראים אלא מתענים בערב שבת ומשלימים. אלא שיכול לאכול בשקיעה, ואינו צריך לחכות עד החשיכה.