תענית אסתר

מקורות
רמב"ם:	תעניות ה ה
שולחן ערוך:	אורח חיים תרפו א-ג

אודות המנהג להתענות בי"ג באדר, מקור המנהג, תוקפו וטעמו.

מקור המנהג

מובא בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא עט), שבין כרכין בין כפרים בין עיירות, כולם מתענים בי"ג באדר, וזאת על פי הנאמר בגמרא 'י"ג זמן קהילה לכל היא', וראייתו מן הפסוק במגילת אסתר (ט טז): "ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם, ביום שלשה עשר לחודש אדר". ומפרש רב אחאי גאון שם, ש'קהילה' הוא יום תענית, ו'יום כניסה' הוא יום שמתכנסים בו ויושבים בתענית ומבקשים רחמים.

מקור לדברים אלו לא נמצא בתלמודים, אבל ישנו במדרש תנחומא (בראשית ג).
והראשונים כתבו שהרמז היחידי למנהג זה מדברי הגמרא הוא בתחילת המסכת (מגילה ב א), שאומרת שליום י"ג לא צריך ריבוי מפסוק שמותר לקרוא מגילה בכפרים, לפי שי"ג זמן קהילה לכל הוא, כלומר יום התכנסות לתענית ובקשת רחמים.

היחס למגילת תענית

המשנה (תענית ב ח) אומרת שכל הימים הכתובים במגילת תענית שאסור להספיד בהם, כמו כן אסור להספיד ביום שלפניהם, אך ביום שלאחריהם מותר. ואילו ימים שאסור להתענות בהם, מותר להתענות לפניהם ולאחריהם.
ולדעת ר' יוסי שם, בימים שאסור להספיד, אסור להספיד גם ביום שלפניהם וגם ביום שלאחריהם. ואילו ביום שאסור רק להתענות, כמו כן אסור להתענות לפניו אך מותר להתענות ביום שלאחריו.

הגמרא (תענית יח א) מביאה מחלוקת אמוראים לענין הלכה. לדעת רב הלכה כר' יוסי שאוסר בין לפניו ובין לאחריו, וכן דעת ר' יוחנן. ואילו לדעת שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שמובאת דעתו בברייתא שמתיר בין לפניו ובין לאחריו.

הראשונים שואלים, אם הלכה כר' יוסי שאסור להתענות בימים שלפניהם, איך אנו מתענים יום לפני פורים, והרי אף שבטלה מגילת תענית, פורים וחנוכה לא בטלו?

בעל המאור (מגילה ד א) מביא דברי רבנו אפרים שסובר שאסור להספיד ביום שקודם חנוכה וביום לאחריו, ולגבי פורים - בני העיירות אסורים בט"ו להספיד ולהתענות ובי"ג להספיד, ובני הכרכים אסורים בין בהספד ובין בתענית לפניו ולאחריו.
בעל המאור עצמו השיג על דברי רבנו אפרים, וסובר שבאמת לפי ר' יוסי כולם אסורים בתענית לפניהם ומותרים לאחריהם, ובהספד מותרים לפניהם ולאחריהם, ולפי זה צריך ליישב את המנהג להתענות קודם פורים. ומתרץ בעה"מ לחלק בין בני עיירות לבני הכרכים, שבני העיירות מחוייבים בפורים לא מכח מגילת תענית אלא מכח מגילת אסתר, שהיא דברי קבלה, ואינם צריכים חיזוק שהם כדברי תורה, ולכן מותרים בתענית לפני פורים. אך בני הכרכים שהם מחוייבים ביום י"ד רק מכח מגילת תענית, להם יש איסור תענית גם ביום שלפניו, כלומר בי"ג.
ועוד הביא שיש שסבורים לומר שהאידנא בטלה מגילת תענית, ואף שחנוכה ופורים לא בטלו, מ"מ לפניהם ולאחריהם בטלו. אך בעה"מ חולק על זה וסובר שאי אפשר לומר כן, שהרי ר' יוסי עצמו אומר במסכת ראש השנה שבטלה מגילת תענית, ובכ"ז רב פוסק כוותיה במסכת תענית, לגבי לפניהם ולאחריהם.

התוספות (יח א ד"ה רב אמר) כתבו כהתירוץ השני שהביא בעל המאור, שחנוכה ופורים אף שהם עצמם לא בטלו, מכל מקום הדינים שלפניהם ולאחריהם בטלו.
וכן הסכים הרא"ש (מגילה א ח) שהימים שקודם חנוכה ופורים לא עדיפים על שאר ימי מגילת תענית, ואם הם בטלו, כל שכן שהימים שקודם חנוכה ופורים. ולכן נהגו להתענות בי"ג אדר.
כן כתב גם הריטב"א (מגילה ב א ד"ה ומכאן יש) בשם בעל המאור, וכן הוא בטור (אורח חיים תרפו).
אמנם הרא"ש הוסיף, שלפי הטעם שכתב שזהו זכר להתקהלות בזמן אסתר, אם כן תענית אסתר היא תקנת חכמים קודם שבטלה למגילת תענית. וכן כתב הרא"ש במקום אחר (תענית ב כד) שההתקהלות זה מעיקר הנס.

הר"ן (בדפי הרי"ף תענית ו ב ד"ה ולענין) הקשה לפירוש זה כפי שהקשה בעה"מ, שהרי ממה שפסק רב הלכה כר' יוסי אף שאמר בתענית יח: שבטלה מגילה תענית, מוכח שלענין פורים וחנוכה אף לפניהם ולאחריהם לא בטלו, שאל"כ למה יש לו לפסוק כר' יוסי.
והביא בשם הרמב"ן לתרץ שיום י"ג באדר, לפי מגילת תענית הוא יום ניקנור, וכיון שהוא בטל ככל ימי מגילת תענית, ממילא בטל הוא לגמרי גם מדין יום שלפני פורים, שכיון שקדושת היום בטלה, אין ראוי שתשרה לו קדושה מדין יום שלפני. כן כתב לתרץ גם הראבי"ה (ב מגילה תקנ, תקנט), וכן תירצו התוספות שם בתירוץ שני.
אמנם הר"ן דחה תירוץ זה, וגם דחה תירוץ בעה"מ, וכתב בשם הרב אברגלוני שאף שמדינא הלכה כר' יוחנן שלפניהם אסור, מ"מ כיון שבטלה מגילת תענית מוכח שדעת חכמים להקל בדבר, ואף שחנוכה ופורים לא בטלו, אנו אין לנו להחמיר אלא להקל ולפסוק כשמואל שהכריע כרשב"ג שלפניהם ולאחריהם מותר.

הראבי"ה (ב מגילה תקנ, תקנט) אחר שכתב תירוצו דלעיל כהרמב"ן הוסיף בשם רבנו שמואל בן נטרונאי טעם אחר, שחנוכה ופורים מעלתם כשל תורה, ואינם צריכים חיזוק, ולכן אין להם דין של יום שלפניהם ולאחריהם. וזהו כתירוץ בעל המאור, אלא שלא חילק בין בני העיירות לבני הכרכים.
כדברי הראבי"ה העתיק המרדכי (מגילה א תשעו), וכעין זה בספר האגודה (מגילה ג א).
כתירוץ זה של רבנו שב"ט מובא גם ברא"ש (תענית ב כד).

טעם המנהג להתענות

הרא"ש (מגילה א א) הביא בשם רבנו תם (דרוש מקור), שהתענית היא זכר להתקהלות שעשו בזמן אסתר, שהיו מתאספים ומתענים לומר סליחות ותחנונים ולבקש רחמים להצלתם. וכמו שעשה משה שנלחם בעמלק שעשה תענית ציבור.
עוד הביא בשם מסכת סופרים (דרוש מקור), שיש מתענים ג' ימים זכר לג' ימי התענית שגזרה אסתר, ואף שהם היו בניסן, לא רצו להתענות בניסן מפני שהוא זמן גאולה והקמת המשכן.

תוקף המנהג

מובא בריטב"א (ב ב ד"ה ומכאן יש סמך), שכיון שלא מצאנו שחכמים גזרו על צום זה יחד עם שאר צומות, הרי היא כעין תענית יחיד, ולמרות שהיא חובה מדין 'אל תטוש תורת אמך', יש לקבל תענית מבעוד יום.
המאירי (מגילה ב א) כתב שיש אומרים שכל שאין שם עשרה מתענים, אין לה גדר אלא של תענית יחיד, אבל להלכה כתב בשם רבותיו שאין צורך אלא בשלושה מתענין, דבזה הוי כבר תענית ציבור.
במחזור ויטרי (רמה) מובא שתענית זו אינה מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא שנהגו העם כן, ואף על פי כן אסור לאדם להיות פורש מן הציבור.

תענית אסתר שחל ביום שישי או בשבת

בעל השאילתות שם כתב, שאם י"ג באדר חל ביום שבת, מקדימים להתענות ביום חמישי, שהוא יום י"א באדר, לפי שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת. וכן הוא בר"ן (מגילה ב א ד"ה ומכאן) ובתוספות רי"ד (מגילה ב א ד"ה אלא) ובאגודה (מגילה ג א) בשמו. וכן הוא ברוקח (רמ ד"ה תענית אסתר). וכן פסק הרמב"ם (תעניות ה ה)

אמנם בחלק מהראשונים נמצא שכן התענו בערב שבת תענית אסתר.
שלענין תענית שחלה בערב שבת, כתוב ברשב"א (עירובין מא ב ד"ה דרש), ובריטב"א (עירובין מא א ד"ה וכתב) בשם הראב"ד שמה צריך להתענות ולהשלים בערב שבת היינו עד השקיעה, אך לאחר שקדש היום, שוב מותר לאכול, שכיון שנכנסה שבת אסור להתענות אפילו לשעות. ולכן בתענית אסתר אוכלים מיד ביציאתם מבית הכנסת אף על פי שלא חשכה. ומבואר מדבריהם שכן היו מתענית תענית אסתר בערב שבת.
ובתשובת הרשב"א (חדשות מד) מובא לגבי פורים שחל ביום ראשון, שיש נוהגים להתענות בשישי ויש מקדימים עד חמישי. ואינו מצדד לכאן או לכאן.
אמנם הריטב"א במקום אחר כתב שנהגו כשפורים חל ביום ראשון להקדים התענית ליום חמישי, ולית ביה משום אקדומי פורענותא לא מקדימינן, מפני שהיא כתענית יחיד, שלא מצאנו גזירת חז"ל עליה עם שאר צומות.

במאירי (עירובין מא א ד"ה אע"פ, תענית יח א ד"ה ערב שבת), הביא דעת האומרים שמקדימים לחמישי, וכתב שאין דבריהם נראים אלא מתענים בערב שבת ומשלימים. אלא שיכול לאכול בשקיעה, ואינו צריך לחכות עד החשיכה.

מהרי"ל בשו"ת (קי) פסק, שמקדימין ליום ה' מפני כבוד השבת, כיון שאינה פורענות כשאר תעניות. אמנם כתב שאפשר שאם היה פורים יכול לחול בשבת, ייתכן שלא היינו מקדימים התענית לחמישי, אלא צמים בזמנו ביום ששי, אך כשחל בשבת ובלאו הכי מקדימין, יש להקדימו לחמישי.
כן פסק גם הטור (אורח חיים תרפו).

במחזור ויטרי (רמה) כתב שיש פורשים שנוהגים לצום בחמישי וחוזרים וצמים ביום שישי, כדי לסמוך התענית לפורים כדינו. אך רש"י היה קורא עליהם 'והכסיל בחושך הולך', שהרי כל עצמו אינו אלא מנהג. אלא יש להתענות בחמישי בלבד.

המנהג להתענות ג' ימים

איתא במסכת סופרים (כא א) שרבותינו שמערב היו נוהגים להתענות צום מרדכי ואסתר שלושה ימים, והם שני וחמישי ושני שלאחר פורים. ואף שמרדכי ואסתר התענו בניסן, אנו לא מתענים בניסן לפי שהוקם בו המשכן וימים טובים לנשיאים היו, וכן בו עתיד להיבנות המקדש.
הרא"ש (מגילה א א) הזכיר דין זה בשם מסכת סופרים, וכן הביאו גם הרשב"א (ב א ד"ה זמן קהילה), והר"ן (ב א ד"ה ומכאן) והטור (אורח חיים תרפו).

הבית יוסף (תרפו ד"ה ומ"ש שאנו מקדימין) כתב שנראה שמה שאנו לא נוהגים כן לצום ג' ימים הוא כדי שלא להכביד על הציבור.