הפעלת נכס בשבת על ידי נכרי

מקורות
משנה:	עבודה זרה א ט
בבלי:	עבודה זרה כא ב, מועד קטן יב א
ירושלמי:	שבת א ח
רמב"ם:	שבת ו טו
שולחן ערוך:	אורח חיים רמג

נכס שבבעלות ישראל, באילו תנאים אפשר יהיה להפעילו בשבת על ידי נכרי.

השכרת נכס

מרחץ

המשנה (עבודה זרה א ט) אוסרת להשכיר מרחץ לגוי, מפני שהמרחץ נקראת על שם ישראל, וביאר רש"י (כא א ד"ה מפני) שכשהגוי יסיק את המרחץ בשבת, יאמרו הרואים שישראל ציווה את הגוי לעשות כן ובשליחותו הוא עושה כן. ומשמע מדבריו שיש איסור עצמי להפעיל מרחץ על ידי גוי, וכן משמע בדברי המאירי על הגמרא (עבודה זרה כא ב ד"ה כלל הדברים) שכתב שאף שאין שליח לדבר עבירה, זה אינו שייך בגוי שאינו בר ציווי, ולכן אסור.
אבל הרמב"ם (ו יג) את האיסור בפרק של דיני אמירה לנכרי, שבזה כתב טעם לאיסור (ו א) משום שמא תהא שבת קלה בעיניו ויבוא לעשות כן מעצמו. משמע דליתא איסור עצמי בעצם הפעלת המרחץ על ידי גוי.
מכל מקום אפילו להשכיר, שאינו עושה בשליחות ישראל, אלא רשאי לפתוח ולסגור את המרחץ על דעת עצמו מתי שרוצה, אפ"ה אסור משום חשש הרואים.

שדה

הגמרא (עבודה זרה כא ב) מביאה ברייתא בשם רשב"ג ששדה מותר להשכיר לנכרי, ומבארת הגמ' שם הטעם, לפי שהרואים תולים שהנכרי הוא אריס בשדה ולא שכיר יום, כלומר שמקבל את שכרו לפי התפוקה שעובד, ולכן גם מה שעובד בשבת, אין הוא עושה זאת לצורך ישראל, אלא לצורך עצמו, מה שאין כן במרחץ שאין נותנים אותו באריסות לפי תפוקת המרחץ, אלא רק שכר יומי, והרי הוא עושה בשבת בשליחותו של ישראל.

אמנם תוספות הביאו בשם הר"ם פירוש מחודש לגמרא זו, שבשדה כיון שהנכרי אינו נוטל מעות בשכרו אלא בגוף הקרקע, הרי הוא כשותף. מה שאין כן במרחץ שנוטל מעות בשכרו, שהרי אי אפשר ליטול בגוף המרחץ, אינו דומה לשותף ואסור. ולפי"ז יוצא שאף אם יקח הנכרי את המרחץ באריסות, כלומר שיקבל רווחים לפי תפוקת המרחץ, אסור. מה שאין כן לפי הפירוש הפשוט, שהסכימו לו רוב ככל הראשונים, אם לוקח מרחץ באריסות יהיה מותר, ויתבאר להלן.